הדם על הידיים של החמס בלבד

ליבנו עם משפחות החטופים. ליבנו נקרע מהמחשבה על מה שהם עוברים. ובוודאי שליבנו עם אלו שנהרגו בשוגג על ידי חיילינו. בשעה כל כך כואבת זו, חשוב מאוד להזכיר לכולנו כי גם כשיש אירוע נורא שבו כוחותינו יורים בטעות על חיילינו או על שבויים שלנו אסור לנו להאשים אותם. מדובר בחיילים שירו כי הם חשבו שמדובר במחבלים.

 

חשוב לזכור כי על פי ההלכה אין לחיילים שירו כלל אחריות על הטעות הזו. על פי ההלכה אסור להם לקחת על עצמם אשמה, ובוודאי שאסור לנו להאשים אותם אפילו לא בבדל אחד של אחריות. ההלכה אומרת כי יש מקרים שבהם רופא שהתכוון לרפא את החולה ויצאה תקלה תחת ידו שלא באשמתו – אסור לרופא לחזור בתשובה כשהחולה נפטר. אם הוא יעשה על כך תשובה, הוא לא יוכל להמשיך לרפא אנשים אחרים בעתיד.

 

אם חייל או קצין או מפקד יחשוב שהוא אשם וילקה את עצמו על כך, ידיו יהיו קשורות והוא לא יוכל בעתיד לקבל החלטות מצילות חיים. אסור, פשוט אסור למישהו להאשים אותם, וגם להם אסור להאשים את עצמם.

 

יש אנשים מתוך הצבא שתפקידם לנתח את האירוע ולתת פקודות כדי שאירוע כזה לא יחזור בעתיד. חובתנו להיות אסירי תודה אין סופית לחיילים הללו שמוסרים את נפשם בעדנו כבר למעלה מחודשיים. ועוד יותר, אנחנו צריכים להיות אסירי תודה לנשים ולהורים שלהם שיותר מחודשיים הם בדאגה ובתפילה עליהם.

 

אסור לנו להעמיס על גבם אפילו לא חלקיק קטנטן של אשמה. האשמה היא אך ורק על החוטפים האכזריים מהחמאס וכל תומכיהם מאוניברסיטאות כהרווארד, MIT ופנסילבניה (פן), ממדינות כטורקיה, מהרשות הפלסטינית ומכל מקום אחר.

 

חשוב לומר גם לחמס וגם לתומכיהם כי שום טוב לא מחכה להם בעולם העליון, רק גיהינום. אין שני אלוקים, יש רק אחד והוא שונא ומתעב את מעשי החמאס. דוד המלך אומר שאלוקים שונא גם את כל אוהביהם: "וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ". גם על הרשעים של החמס וגם על התומכים שלהם מתפלל דוד ואומר "יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגָפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם". אלוקים אוהב רק חסד ומשפט, ולא עוול ואכזריות: "כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב. יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ" (תהילים יא).