בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ בִּינָה

גאולה – חמישים שערי בינה

 

המשך לגילוי ה' שהיה במשכן

שולחנו של אדם דומה למזבח

צירוף המילים "אני ה'" נמצא בספר ויקרא 52 פעמים (מתוך 80 בכל התורה כולה), ומתוכן הוא מופיע בפרשת קדושים 20 פעמים. "אני ה'" מוזכר לראשונה בספר ויקרא, בפרשת שמיני, אחרי חנוכת המשכן. בחנוכת המשכן היה גילוי שכינה גדול, שם נאמר "כי היום ה' נראה אליכם". גילוי ה' שהיה במשכן נמשך לבתים של כל אחד מישראל: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". וכשאדם מתקדש בביתו במאכלות קודש שמותרים במשכן, שורה שכינה גם בביתו.

איש ואשה זכו – שכינה בניהם

גילוי שכינה שהיה בחנוכת המשכן מתגלה פעם נוספת בפרשת אחרי מות. שם נאמר: "כי בענן אראה על הכפורת". גם בפרשה הזאת מתארת לנו התורה שאפשר להמשיך את גילוי השכינה הזה לתוך הבית כשמתקדשים בנישואים וקידושים ונזהרים מתועבות עריות מצרים וכנען. גם בפרשה הזו מוזכרת השראת השכינה במילים  "אני ה'".

בפרשת קדושים מלמדת אותנו התורה להמשיך את גילוי ה' בחיים של כל אחד ואחד מאיתנו באמצעות המצוות. 20 פעמים מופיע "אני ה'" בפרשה אחת, דבר שאין לו אח ורע בכל התורה כולה. בפרשת אמור רואים את גילוי השכינה בקדושת הכוהנים, ובפרשת בהר השראת השכינה מתגלה בארץ ישראל: "אֲנִ֗י ה֙' אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֤ת לָכֶם֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִֽים" (ויקרא כה לח). בחינת "כל מי שגר בארץ ישראל יש לו אלוה".

והנה ה' ניצב עליו – אני ה'

כדי שנוכל להבין איך מורגשת הרגשת שכינה נזכור את המקום הראשון שבו נזכר "אני ה'",  בברית בן הבתרים, ברית לדורי דורות: "וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י ה֗' אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵאתִ֙יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ" (בראשית טו ז). הפעם השנייה היא בשבועה שה' נשבע ליעקב "וְהִנֵּ֨ה ה֜' נִצָּ֣ב עָלָיו֘ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י ה֗' אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ" (בראשית כח יג, וראה רמב"ן).

גילוי ה' – דרך גאולת ישראל

גילוי ה' יכול להיות גם דרך גאולת ישראל. כך אנחנו מוצאים את הביטוי הזה בספר שמות בהקשר ליציאת מצרים 17 פעמים. "וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י ה֙' אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם" (שמות ו ז) וכן "וְיָדְע֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֔' בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם" (שמות ז ה).

התקיימות דבר ה' בעולם נראית רק כשמתבוננים. שאם לא כן עלולים לחשוב שהכול מקרה. כשמתבוננים בברית בין הבתרים וביציאת מצרים רואים שיציאת מצרים היא קיום דבר ה' שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים אחרי 430 שנה.

גאולה – אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי

כך נמצא בספר יחזקאל חמש פעמים "אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי". בחלק מהמקרים יחזקאל אומר לעם ישראל שישימו לב כי כל מה שמתרחש בבבל, נאמר מראש על ידי ירמיהו הנביא. שלא יחשבו שחורבן ירושלים בידי נבוכדנצר הוא תוצאה של שינויים גיאופוליטיים בלבד. שידעו כי השינויים הגיאופוליטיים הם תוצאה של דבר ה' המתקיים במציאות.

כן מלמד אותנו יחזקאל לעתיד שכאשר נראה את ארץ ישראל בנויה נבין כי זה מעשה ה'. "כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲ-דֹנָ֣י ה֔' בְּיוֹם֙ טַהֲרִ֣י אֶתְכֶ֔ם מִכֹּ֖ל עֲוֹנֽוֹתֵיכֶ֑ם וְהֽוֹשַׁבְתִּי֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים וְנִבְנ֖וּ הֶחֳרָבֽוֹת: וְהָאָ֥רֶץ הַנְּשַׁמָּ֖ה תֵּֽעָבֵ֑ד תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר הָיְתָ֣ה שְׁמָמָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־עוֹבֵֽר: וְאָמְר֗וּ הָאָ֤רֶץ הַלֵּ֙זוּ֙ הַנְּשַׁמָּ֔ה הָיְתָ֖ה כְּגַן־עֵ֑דֶן וְהֶעָרִ֧ים הֶחֳרֵב֛וֹת וְהַֽנְשַׁמּ֥וֹת וְהַנֶּהֱרָס֖וֹת בְּצוּר֥וֹת יָשָֽׁבוּ: וְיָדְע֣וּ הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֣ר יִֽשָּׁאֲרוּ֘ סְבִיבוֹתֵיכֶם֒ כִּ֣י׀ אֲנִ֣י ה֗' בָּנִ֙יתִי֙ הַנֶּ֣הֱרָס֔וֹת נָטַ֖עְתִּי הַנְּשַׁמָּ֑ה אֲנִ֥י ה֖' דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי" (יחזקאל לו לג-לו).

תזכורת לדורות

ההלכה אומרת כי אדם חייב כל יום לזכור שה' נוכח וקיים ומנהל את העולם. ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד. כך אנו קוראים בפרשת ציצית כל יום: "אֲנִ֞י ה֣' אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י ה֥' אֱלֹהֵיכֶֽם" (במדבר טו מא). כדי שנזכור מתוך התבוננות בציצית כי ה' פעל ביציאת מצרים, פועל ויפעל בתוך המציאות לגאול את ישראל.

מטרת ספירת העומר – פתיחת שערי בינה

מחמישים שערי טומאה לחמישים שערי בינה

יציאת מצרים היא אירוע חשוב מאוד, ולכן היא מוזכרת בתורה חמישים פעם (ז"ח יתרו ג). "וּבְּגִין כָּךְ תִּשְׁכַּח בְּאוֹרַיְיתָא חַמְשִׁין זִמְנִין יְצִיאַת מִצְרַיִם, לְאַחֲזָאָה לְכָל בְּנֵי עָלְמָא חַסְדָּא דַּעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, דְּאַפֵּיק יַתְהוֹן מֵאִינוּן חֵילִין דִּמְסָאֲבוּ".  כל זכירה של יציאת מצרים מוציאה אותנו מאחד מחמישים שערי טומאה שהיו במצרים – "וְאָעֵיל לוֹן לְגוֹ חֵילִין דְּדַכְיוּ דְּהַיְינוּ חַמְשִׁין תַּרְעִין דְּסוּכְלְתָנוֹ" – ומכניסה אותנו לשערי טהרה שהם חמישים שערי בינה. וצריך להבין איך הבינה מוציאה את הטומאה של מצרים.

טומאה – אטימות הלב

אנו יודעים כי ההפך מטומאה היא טהרה, ואילו הזוהר אומר שהפך הטומאה היא בינה. מכאן נבין שכאשר אדם נטמא, גם שערי הבינה נסתמים ממנו. כך אומרת התורה בסוף פרשת שמיני "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם" (ויקרא פרק יא). ופירשו חכמים "תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטם את לבו של אדם שנאמר ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם" (ילקוט שמעוני ויקרא פרק יא רמז תקמה). וכאשר אדם נכנס בעוד שער של בינה, הוא מתנתק מעוד שער של טומאה.

קבלת התורה – אחרי הבינה

מכאן נבין את הגמרא (ראש השנה כא ע"ב) שאומרת: "חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר 'ותחסרהו מעט מאלהים'". כשאדם זוכה לטהרה ולקדושה כמו משה רבנו, הוא גם זוכה לתובנות שאדם רגיל לא יכול לזכות להן. תובנות שעוזרות לו להכיר את ה' ולצאת מחושך מצרים. כך מביא הרמח"ל (אדיר במרום ח"ב – מאמר ביאור ז' מלכין) כי פרעה היה "מחזיק ישראל בנ' שערי טומאה, שלא ליכנס בנ' שערי בינה לקבל התורה. ותבין שהתורה באה בסוד נ' שערי בינה". ולכן על פרעה הטמא בנ' שערים נאמר "לא ידעתי את ה'". גם כשהוא אומר ה' הצדיק אנו יודעים שההודאה שלו תחזיק מעמד זמן קצר ביותר. ולעומתו ישראל מכירים את בוראם ואומרים "נעשה ונשמע".

תורה בטהרה

תורה לא מקבלת טומאה

להבין יותר לעומק את הקשר שבין טומאה לבינה נזכיר כי באמת התורה לא מקבלת טומאה. כך אומרת הגמרא (ברכות כב ע"א): "תניא רבי יהודה בן בתירא היה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה. מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא אמר ליה בני פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה".

אעפ"כ אומר משה לעם ישראל להיטהר לפני מתן תורה ולא לגשת אל אישה. והוסיף משה יום אחד של טהרה מדעתו. כל זאת כדי שהתורה לא תישאר בגדר חכמה בלבד, אלא תהיה גם בגדר תבונה שחודרת את כל חדרי הלב, וכדי שהתורה תחדור לכל מקום בליבנו ובגופנו – אנחנו חייבים טהרה לפני מתן תורה.

ספירת העומר – טהרת הגוף וטהרת הלב

ובאמת הטהרה היא בכל שבעה השבועות של ספירת העומר שמטרתם לטהר אותנו כמו כל טהרה שצריכה שבעה ימים. על כן כתב גאון עוזנו ותפארתנו מרן רבי יוסף חיים זיע"א בלשון חכמים (ח"א ע"ז) כי בימי הספירה צריכים להשתדל בטהרת הגוף ובטהרת הלב. "הַיָּמִים שֶׁל ספִירַת הָעֹמֶר, צָרִיךְ להַרְבּוֹת בָּהֶם תַּחֲנוּנִים, וּבִפְרָט בּעֵת הַסּפִירָה, כִּי הַשָּׁעָה צרִיכָה לכָךְ מאֹד, ויִזָּהֵר להַרְבּוֹת בָּהֶם בִּטְבִילָה, למַתֵּק הַדִּינִין בּמֵי הַחֶסֶד, ויִזָּהֵר בָּהֶם מאֹד מאֹד מִן כַּעַס וּמִקּטָטָה וּמַחְלֹקֶת בַּבַּיִת וּבַחוּץ, ויַרְאֶה אוֹתוֹת אַהֲבָה ורֵעוּת, הֵן לִבְנֵי בֵיתוֹ הֵן לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים".

מעידין עלי שמים וארץ שמעולם לא ביטלתי טבילת עזרא

לכן בשעה שבנו את הבית השני תיקן עזרא הסופר טבילה למי שנטמא בקרי כדי שיוכל להתפלל או ללמוד תורה מכל הלב. לדעת רוב הפוסקים, תקנת עזרא בטלה בגלות. ואעפ"כ הקפידו על טבילה לפני תפילה או תורה גדולי ישראל, כך מעיד הרמב"ם על עצמו שהוא מעולם לא ביטל לעצמו את הרחיצה מטומאת קרי אלא אם כן היה חולה "וְזֶה הֶעָנִי שֶׁאָמַר עָלַי שֶׁאֵינִי רוֹחֵץ מִקְּרִי, שֶׁקֶר הוּא! מְעִידִין עָלַי שָׁמַיִם וְאֶרֶץ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא עָשִׂיתִי זֹאת אֶלָּא מֵחוֹלִי".

ועזרא כשתיקן – ברוח הקודש ראה ותיקן

ובשו"ת מן השמים (ה) כתב כי "ועזרא כשתיקן – ברוח הקודש ראה ותיקן". ועל ביטול תקנת עזרא כתב "וְדָבָר זֶה (שלא טובלים) גּוֹרֵם אוֹרֶךְ הַגָּלוּת, כִּי אִם הָיְתָה תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל כְּתִקּוּנָהּ כְּבָר נִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתָם זֶה יָמִים רַבִּים, אַךְ סִבְלוֹת הַגָּלוּת וְתַלְמוּד תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים הֵם הָעוֹמְדִים לְיִשְׂרָאֵל. וְאַחַר זֶה הֱשִׁיבוֹ: שָׁמַעְנוּ מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד לְטַהֵר כׇּל יִשְׂרָאֵל יַחַד אִי אֶפְשָׁר, אַךְ אִם יְטַהֲרוּ שְׁלִיחֵי צִבּוּר בְּכׇל מָקוֹם יְמַהֲרוּ בִּיאַת הַגּוֹאֵל". ולמה חשובה כל כך הטבילה? כי טהרה חשובה לכך שהתפילה תהיה מהלב של כל אחד ואחד מאיתנו.

חכמת מצרים – סוגרת את הלב

קליפת החכמה – בלי בינה

כדי להבין טוב יותר את הדברים נזכור מהי טומאת מצרים. כותב האר"י ז"ל בכמה וכמה מקומות כי "שֵׁם כׇּל מַלְכֵי מִצְרַיִם הוּא פַּרְעֹה, וְאֵינוֹ שֵׁם פְּרָטִי לְמֶלֶךְ אֶחָד כַּנּוֹדָע. וְהִנֵּה פַּרְעֹה בְּגִימַטְרִיָּה 'עוֹרֶף' ע"ה. גַּם פַּרְעֹה יֵשׁ בּוֹ אוֹתִיּוֹת הָעֹרֶף, לִרְמוֹז כִּי אֲחִיזָתוֹ הוּא בְּעֹרֶף שֶׁבַּקְּדוּשָּׁה. וּבְזֶה תָּבִין, עִנְיַן חָכְמַת מִצְרַיִם, שֶׁהָיְתָה יְתֵירָה עַל כׇּל הָאוּמּוֹת כַּנּוֹדָע. וְהַסִּיבָּה הִיא, כִּי הֵם נֶאֱחָזִים וְיוֹנְקִים מִבְּחִינַת הַמּוֹחִין עַצְמָם" (שער הפסוקים – פרשת וישב).

וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם

והסבירו המפרשים כי העורף הוא המבדיל בין הראש לבין הגוף. שחכמתם הייתה רבה מאוד, אבל היא הייתה בראש לבדה ולא הגיעה ללב ולכל הגוף כולו. לכן חכמת שלמה הייתה יותר מהם. "וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם: וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם". "וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב" (מלכים א פרק ה).

במה הייתה חכמת שלמה גדולה מחכמת מצרים? שהייתה לו גם תבונה. "וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם". תבונה שמביאה את אור התורה לכל תרי"ג האברים של האדם. לכל פינה ופינה במציאת החיים של כולנו.

אַנְשֵׁי רָע לֹא יָבִינוּ מִשְׁפָּט וּמְבַקְשֵׁי ה' יָבִינוּ כֹל

בתורה, בנביאים ובכתובים אנו לומדים שהגלות נגרמת בגלל חוסר בינה. כך בפרשת האזינו: "לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם: אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וה' הִסְגִּירָם" (דברים לב). כן אומר ישעיהו הנביא על טעות עובדי האלילים "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם: וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה לֵאמֹר חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ אֵשׁ וְאַף אָפִיתִי עַל גֶּחָלָיו לֶחֶם אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד" (ישעיהו מד).

כך כותב דוד המלך בתהילים במקומות רבים: "כִּי לֹא יָבִינוּ אֶל פְּעֻלֹּת ה' וְאֶל מַעֲשֵׂה יָדָיו יֶהֶרְסֵם וְלֹא יִבְנֵם" (תהילים כח). וכן כותב שלמה בספר משלי: "אַנְשֵׁי רָע לֹא יָבִינוּ מִשְׁפָּט וּמְבַקְשֵׁי ה' יָבִינוּ כֹל" (משלי כח).

קליפת פרעה – ספק במעשי ה'

שורש הכול היה בקליפת פרעה שחשב כי אור ה' לא מאיר במציאות. על כן הוא הטיל ספק בניסים שמתרחשים מול עיניו ואמר אולי לא מדובר במעשה ה'. גם כשהוא רואה ניסים גלויים מול עיניו, הוא אומר למשה כי לדעתו הניסים הללו הם מעשי אדם, וגם החרטומים יכולים לעשות כמותם. במכה השלישית, פרעה מקשה את ליבו, באומרו לחרטומיו: הבעיה היא אצלכם, אם הייתם מכשפים יותר טובים הייתם יודעים לעשות מה שמשה ואהרון עושים.

עץ הדעת – חכמה להרע

זו קליפת עץ הדעת רע. קליפה שמגיעה מרוב חכמה. כך כתוב על הנחש "וְהַנָּחָשׁ֙ הָיָ֣ה עָר֔וּם מִכֹּל֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה ה֣' אֱלֹהִ֑ים" ותרגם התרגום "וחויא הוה חכים" ואומר רש"י כי "לפי ערמתו וגדולתו היתה מפלתו, ערום מכל, ארור מכל" (בראשית ג א).

מרוב שהוא חכם זחה דעתו והוא חושב את עצמו לאלוקים, "והייתם כאלוקים", נדמה לו שהוא יכול להחליט הפוך מה'. אלוקים אמר לא לאכול מעץ הדעת והוא אומר לאכול.

חכמת גרמניה – חכמת הנחש

הגרמנים הם הדוגמה הכואבת ביותר לחכמה שהופכת לרוע צרוף. גרמניה הנאצית היא המדינה שהייתה היותר חכמה בעולם אחרי ישראל. בגלל חכמתם הם חשבו שתפקידם לשלוט על כל העולם ולנהל אותו על פי הערכים שלהם. החכמה הרבה שלהם בלבלה את חצי מיליון היהודים שהיו בגרמניה שחלק ניכר מהם לא ראה את הסכנה ולא ברח מגרמניה בזמן.

שנאת הגרמנים הייתה כל כך גדולה ליהודים עד שהם השמידו את כל מי שהצליחו לתפוס. ובאמת זו הייתה רשעות גדולה. לא היה מי שפיתח את גרמניה כמו היהודים, הם היו פחות מאחוז אחד (0.8 אחוזים) מכלל האוכלוסייה הגרמנית. אבל הם הצטיינו במדע, בספרות, באמנות והיו יזמים מצליחים בענפי משק שונים. 24 אחוזים מהזוכים הגרמנים בפרס נובל היו ממוצא יהודי. היו צריכים הגרמנים לשאת את היהודים שבניהם על כפיים, אבל הם השמידו אותם באכזריות נוראה, הכל מעץ הדעת הרע שמביא גאווה וזחיחות ורשעות אין סופית.

מוקדי האנטישמיות – מוקדי האקדמיה

כך היום אנחנו רואים את האנטישמיות הנוראה בעולם מתפתחת במוסדות האקדמיה היותר נחשבים בעולם. הם מרגישים כמו אלוקים, ומרוב חכמה ודעת נדמה להם שהם עליונים שצריכים לקבוע את סדרי החיים.

הם כל כך זחוחים עד שלעובדות אין משמעות בעיניהם. דעתם היא החשובה. הם מאשימים את ישראל בביצוע רצח עם בלי שום קשר לעובדות; יאשימו אותנו בהרעבה של עזה, כשכל אחד רואה שהערבים בעזה מקבלים פי כמה וכמה מפליטים בכל העולם; מאשימים אותנו שאנחנו עוקרים עצי זית לערבים, כשההפך הוא הנכון; מאשימים שאנחנו מתנכלים לערבים ביו"ש כשהם יורים והורגים בנו; מאשימים אותנו באפרטהייד, דהיינו הפליה של הערבים, ולצערנו הערבים נמצאים בבתי המשפט, בבתי החולים, באוניברסיטאות וכד'; יתבעו את ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג וישקלו להוציא צו מעצר לראש הממשלה בישראל.

אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת – נ' פְּלָאוֹת

ונקראה ירושלים עיר האמת

הגאולה באה כשהחכמה הופכת לתבונה. כשהחכמים מתבוננים במציאות ומבררים את האמת. לכן כתוב שנקראה ירושלים עיר האמת. כך כותב ירמיה הנביא: "לֹא יָשׁוּב אַף ה' עַד עֲשֹׂתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ בִּינָה" (ירמיהו כג). כן כותב דניאל על אחרית הימים. "וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ: יִתְבָּרֲרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ" (דניאל יב). הבינה מביאה גאולה.

גאולה – בהשגת שער החמישים של הבינה

כך כותב החיד"א בחומת אנך (על ישעיהו פרק סב) "אפשר לרמוז דגאולה העתידה מן' שערי בינה וכתב הגאון החסיד מהר"ר אלעזר ז"ל בספר הנחמד מעשה רקח דגאולת מצרים היתה ממ"ט שערי בינה והיינו דקאמר בזהר הקדוש מסטרא דיובלא, אבל גאולה העתידה תהיה מן' שערי בינה. וזה אפשר רמז הפסוק 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות' קרי ביה ן' פלאות. וזה רמז קראין גאולי ה' גאולי גימטריה ן'. ר"ל עם הקדש משך חכמה קדש על יד ן' שערי בינה".

פקיחת העיניים בדורנו – בינה

על כן בדורנו העיקר הוא ההתבוננות. עיקר הגאולה היא בכך שנתבונן ונראה את מעשי ה'. כך כותב החפץ חיים בדורנו: "כָּל עִנְיָן רוּחָנִי לֹא יִהְיֶה נִכָּר עֶרְכּוֹ וְלֹא יִהְיֶה מֻרְגָּשׁ טַעֲמוֹ רַק לַמִּתְבּוֹנֵן בּוֹ, וּלְמָשָׁל יְדִיעַת הַתּוֹרָה לַלּוֹמְדִים וְלַמִּתְעַסְּקִים בָּהּ. וּמַמָּשׁ כָּזֶה תִהְיֶה בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ שֶׁהִיא הִתְגַּלּוּת הַשְּׁכִינָה בְּכָל הָעוֹלָם, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ לֹא יַרְגִּישׁ בָּהּ מְאוּמָה". שכל מי שאינו מתבונן בתהליכי הגאולה, דומה לאדם שקיבל תורה מסיני ואינו לומד בה.

התבוננות בניסי ה' – פתיחת שער החמישים

בפגישה שהייתה למרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל עם האדמו"ר מחב"ד זצוק"ל, אמר מרן הרב אליהו זצוק"ל על הגאולה העתידה "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". ובזוהר (א' מז/א) פירש את המילה "נפלאות" – לחמישים פלאות. "בְּגִין כָּךְ נִפְלָאוֹת – נ' פְּלָאוֹת, חַמְשִׁין פְּלָאוֹת. דְּהָא נ' תַרְעִין דְבִּינָה פָּתַח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַפָּקָא לוֹן מִתַּמָּן. וּבְּגִינֵי כַּךְ בְּאוֹרַיְיתָא אִדְכַּר יְצִיאַת מִצְרָיִם נ' זִמְנִין לְקֳבֵל נ' תַרְעִין". הקב"ה פתח חמישים שערי בינה להוציא את ישראל ממצרים, ולכן נזכרת יציאת מצרים בתורה חמישים פעמים כנגד חמישים השערים.

משה קיבל שער החמישים ולא היה יכול ללמדו

בליקוטי מהרי"ל על פרשת וילך הוא כותב כי מכאן נבין את הגמרא (ראש השנה כא ע"ב) שאומרת: "חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר 'ותחסרהו מעט מאלהים'". ובאמת מי שמתבונן בלשון הגמרא משמע שמשה קיבל את כל שערי הבינה ואחר כך אמרו שקיבלן חוץ מאחד.

כן משמע מאור החיים הקדוש שכותב "ואפשר שרמז באות הנו"ן (עקב תשמעון) שישיג ויבין חמישים שערי בינה". וכן רמז בבעל הטורים (דברים יח, טו) שמשה רבנו ידע כל נ' שערי הבינה. וכן הוא ברש"י (משלי ח, י"ז) "אָ֣ז יִ֭קְרָאֻנְנִי וְלֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה יְ֝שַׁחֲרֻ֗נְנִי וְלֹ֣א יִמְצָאֻֽנְנִי" שהוסיף נ' יתירה במילה האחרונה "נו"ן יתירה, חמישים שערי בינה אמציאנו". שאוהבי התורה ישיגו נ' שערי בינה. וכן הוא גם בפירוש הרוקח (במדבר כ"ז, ה) על הפסוק ויקרב משה את משפטן. וזה סותר את מה שנאמר בגמרא שלא קיבל שער החמישים. ותירץ המהרי"ל שמשה קיבל במידה מסוימת את שער החמישים. "שהוא בעצמו היה משיג חמשים שערי בינה, אבל ישראל לא היו יכולין לקבל ממנו".

 

וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה

הכאב הגדול הוא, שלמרות שנפתחו חמישים שערי בינה ביציאת מצרים, לא זכו בני ישראל לראות את הגאולה, ולכן לא זכה משה להתגלוּת שער החמישים בדור ההוא במלוא כוחו. הנביא מיכה מתפלל שנזכה לראות את הניסים בעת הגאולה בפתיחת שער החמישים ואומר: "יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ" (ז ט). ומתוך כך גם הגויים יראו  את הגאולה ויבינו שהיא מעשה ה'. והאויבים יבושו: "וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה, הָאֹמְרָה אֵלַי אַיּוֹ ה' אֱלֹהָיִךְ? עֵינַי תִּרְאֶינָּה בָּהּ עַתָּה, תִּהְיֶה לְמִרְמָס כְּטִיט חוּצוֹת" (ז י).

אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ יִפְחָדוּ וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ

התפילה של מיכה מתקבלת והוא אומר כי בגאולה העתידה יזכו כולם לראות את הנפלאות: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (ז טו). אנחנו נשמח והאויבים יבכו. "יִרְאוּ גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה: יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ יִרְגְּזוּ מִמִּסְגְּרֹתֵיהֶם אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ יִפְחָדוּ וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ".

וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין

על כן אנחנו מתפללים בברכת "אהבת עולם" לזכות לבינה מלאה שמביאה את הגאולה. שכך אנחנו אומרים "כֵּן תְּחָנֵּנוּ אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן. הַמְרַחֵם רַחֵם נָא עָלֵינוּ וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין. לְהַשְֹכִּיל. לִשְׁמוֹעַ. לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמוֹר וְלַעֲשֹוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה".  הדגש הוא על בינה דווקא, שהרי המטרה של הברכה הזאת היא גאולה מתוך לימוד התורה. וזה קיים רק בלימוד תורה במדרגת הבינה.

על כן אנחנו מזכירים פה את הלב כמה פעמים. "וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ ". לסלק את המניעה על העיניים והלב שכתובה בספר דברים (כט) "וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" כי אע"פ שראו את הגאולה בעיניים – לא אורו עיניהם, ולא דבק ליבם באהבת ה' וביראתו ורצו לחזור למצרים.

אנו מתפללים שלא ניפול בנפילתם. אנו מתפללים לזכות לבינה עילאה, אנו מתפללים לשמוח בישועה "נָגִילָה וְנִשְֹמְחָה בִישׁוּעָתֶךָ"; לקיבוץ גלויות: "מַהֵר וְהָבֵא עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כָּל הָאָרֶץ"; לשבירת עול הגויים מעלינו: "וּשְׁבוֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ"; ללכת קוממיות בארצנו: "וְהוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ".

וּשְׁבוֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ

כָּל מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ

את העול שאחרי קיבוץ גלויות אנו חווים בימים אלו כשארה"ב לוחצת לספק עוד ועוד משאיות של אוכל וציוד לרוצחים מעזה. על השעה הזאת יש נבואה מיוחדת של ירמיהו, שנכתבה במיוחד לדור של קיבוץ גלויות: "כִּ֠י הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־ה֔' וְ֠שַׁבְתִּי אֶת־שְׁב֨וּת עַמִּ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל וִֽיהוּדָ֖ה אָמַ֣ר ה֑' וַהֲשִׁבֹתִ֗ים אֶל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר נָתַ֥תִּי לַאֲבוֹתָ֖ם וִֽירֵשֽׁוּהָ" (ירמיהו ל, וכן כל הדוגמאות).

בתקופה הזו ינסו האוהבים שלנו ללחוץ עלינו לפי האינטרסים שלהם. "כָּל־מְאַהֲבַ֣יִךְ שְׁכֵח֔וּךְ אוֹתָ֖ךְ", והלחצים שלהם יביאו אותנו לצרה גדולה. אומר לנו הנביא: אל תפחדו, מהצרה הזאת תבוא ישועה. "ה֗וֹי כִּ֥י גָד֛וֹל הַיּ֥וֹם הַה֖וּא מֵאַ֣יִן כָּמֹ֑הוּ וְעֵֽת־צָרָ֥ה הִיא֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וּמִמֶּ֖נָּה יִוָּשֵֽׁעַ".

אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק

אנחנו נעשה את שלנו וה' ישבור עול הגויים מעל צווארנו. "וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻ֣ם׀ ה֣' צְבָא֗וֹת אֶשְׁבֹּ֤ר עֻלּוֹ֙ מֵעַ֣ל צַוָּארֶ֔ךָ וּמוֹסְרוֹתֶ֖יךָ אֲנַתֵּ֑ק וְלֹא־יַעַבְדוּ־ב֥וֹ ע֖וֹד זָרִֽים". אנחנו צריכים בעת הזאת לזכור שה' שהיה איתנו נשאר איתנו, "כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י נְאֻם־ה֖' לְהֽוֹשִׁיעֶ֑ךָ".  לא לפחד מהאיומים שלהם: "וְאַתָּ֡ה אַל־תִּירָא֩ עַבְדִּ֨י יַעֲקֹ֤ב נְאֻם־ה֙' וְאַל־תֵּחַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י הִנְנִ֤י מוֹשִֽׁיעֲךָ֙ מֵֽרָח֔וֹק וְאֶֽת־זַרְעֲךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ שִׁבְיָ֑ם וְשָׁ֧ב יַעֲקֹ֛ב וְשָׁקַ֥ט וְשַׁאֲנַ֖ן וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד". באופן הזה יחזרו כל השבויים לבתיהם.

וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה

באופן הזה ישברו כל האויבים שמקיפים אותנו, החיזבאללה, החמאס והאיראנים? "לָכֵ֞ן כָּל־אֹכְלַ֙יִךְ֙ יֵאָכֵ֔לוּ וְכָל־צָרַ֥יִךְ כֻּלָּ֖ם בַּשְּׁבִ֣י יֵלֵ֑כוּ וְהָי֤וּ שֹׁאסַ֙יִךְ֙ לִמְשִׁסָּ֔ה וְכָל־בֹּזְזַ֖יִךְ אֶתֵּ֥ן לָבַֽז". אויבים שרוצים לדחוק אותנו מירושלים "כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ וּמִמַּכּוֹתַ֥יִךְ אֶרְפָּאֵ֖ךְ נְאֻם־ה֑' כִּ֤י נִדָּחָה֙ קָ֣רְאוּ לָ֔ךְ צִיּ֣וֹן הִ֔יא דֹּרֵ֖שׁ אֵ֥ין לָֽהּ" (שם ועיין רד"ק).

ויהי רצון שתתקיים בנו הבטחת ה': "כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר ה֗' הִנְנִי־שָׁב֙ שְׁבוּת֙ אָהֳלֵ֣י יַֽעֲק֔וֹב וּמִשְׁכְּנֹתָ֖יו אֲרַחֵ֑ם וְנִבְנְתָ֥ה עִיר֙ עַל־תִּלָּ֔הּ וְאַרְמ֖וֹן עַל־מִשְׁפָּט֥וֹ יֵשֵֽׁב: וְיָצָ֥א מֵהֶ֛ם תּוֹדָ֖ה וְק֣וֹל מְשַׂחֲקִ֑ים וְהִרְבִּתִים֙ וְלֹ֣א יִמְעָ֔טוּ וְהִכְבַּדְתִּ֖ים וְלֹ֥א יִצְעָֽרוּ: וְהָי֤וּ בָנָיו֙ כְּקֶ֔דֶם וַעֲדָת֖וֹ לְפָנַ֣י תִּכּ֑וֹן וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַ֖ל כָּל־לֹחֲצָֽיו". אמן ואמן.

 

סיפורים

שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם, שֶׁלָּהּ הוּא

סיפר הרב זצ"ל: שמעתי פעם מחכם מנשה שלו זצוק"ל, ששמע מגאון עוזנו ותפארתנו בעל הרב בן איש חי זצוק"ל, שהייתה אישה אחת שקוראים לה "חתון", שזה בערבית "מלכה". בעלה ובניה היו תלמידי חכמים חשובים, בקיאים בש"ס ובפוסקים.

אחרי מאה-ועשרים שנה היא הגיעה לבית-דין של מעלה והביא לה מלאך אחד גמרא גדולה ואמר לה: תקבלי גן-עדן על הלימוד שלך בספר הזה. אחר כך בא מלאך אחר והביא לה ספר של "טור" גדול וכבד ואמר לה אותו דבר. אחר כך בא מלאך שלישי והביא "שולחן ערוך" גדול ואמר לה שגם עליו מגיע לה עולם הבא.

אמרה להם: טעיתם. זאת חתון אחרת. זה לא שלי. אני בעולם הזה הדחתי כלים ושטפתי רצפה. אמרו לה: פה עולם האמת אין טעויות. את עזרת לבעלך ולבנך ודחפת אותם ללמוד תורה – את תקבלי שכר על התורה שלהם.

זה מה שאמר רבי עקיבא לתלמידיו על אשתו: "הָנִיחוּ לָהּ, שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם – שֶׁלָּהּ הוּא". דהיינו  לא רק תורתו של רבי עקיבא שלה, אלא גם התורה של כל תלמידיו היא שלה. ואם כן, כמה גדול שכרה! ועוד לדעת, כי ברבות הדורות יש לרבי עקיבא רבבות אלפי תלמידים, וכמה שכרה הולך וגודל. ודברי רבי עקיבא לא היו לתפארת המליצה, אלא האמת לאמיתה.

 

הריני אוהב כל אחד מישראל כנפשי ומאודי – באמת

אמר הרב זצ"ל: אנו אומרים בכל יום ויום לפני התפילה כדברי האר"י הקדוש: "הֲרֵינִי מקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל 'ואָהַבְתָּ לרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' וַהֲרֵינִי אוֹהֵב אֶת כּל אֶחָד מִבּנֵי יִשְׂרָאֵל כּנַפְשִׁי וּמְאוֹדִי". אבל לפעמים אנחנו רק אומרים בפה ולא רוצים לקיים דבר זה באמת.

בימים אלו אנו צריך להשתדל ביותר לכוון באמת ולהרבות בחסדים, ומי שרואה משפחה שאין לה מה לאכול, מצווה לעזור להם במאכלים ללא שיתביישו. למשל, יניח ליד הדלת וילך, כשם שמובא בגמרא על חכמים שעשו כן. וזהו מתן בסתר, וזהו אהבה ואחווה, שלום ורעות.

ובזכות זה נזכה אנחנו שנתחבר עם הקב"ה בביאת המשיח ובבניין בית המקדש, ושם כולנו כאחד נברך את הקב"ה ונתברך מהקב"ה בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.