לפני כמה זמן אמר יאיר גולן, שהיה סגן הרמטכ"ל, כי צריך לחנך מחדש את בני הציונות הדתית. כמו כולם הוא רואה שני דברים חשובים. האחד, שהשותפות של בוגרי הציונות הדתית הנמצאים ביחידות הלוחמות הוא בשיעור כפול מחלקם באוכלוסייה. השני, שלצערנו הם גם נמצאים בקרב הנופלים יותר מכפליים חלקם באוכלוסייה.
אין ספק שרוח ההתנדבות הזו נותנת הרבה מאוד כוח לצבא לנצח בעזה ובצפון. אין ספק שהרוח הגדולה שלהם משפיעה ומקרינה גם על סביבותיהם ותורמת לחוסן הלאומי. אין גם ספק שהוא רואה את הסקרים של כל הסוקרים והוא רואה כי בכל סקר שהוא המפלגה שלו אינה עוברת את אחוז החסימה. לא צריך לשאול מניין הוא שואב את החוצפה לנסות לחנך אותנו לפי הערכים שלו, שכשלו.
אנחנו צריכים ללמוד ממנו את החוצפה. אצלו היא יושבת על שקר. אצלנו היא יושבת על אמת. אסור לאדם להתגאות בעצמו, והגאווה היא מידה רעה. אבל להתגאות בערכים זו מצווה. לראות שהערכים שלך מנצחים ולומר את זה זו מצווה, "ויגבה ליבו בדרכי ה'".
חשוב שנשים את הדברים על השולחן. במלחמה האחרונה הוכח בצורה הכי נחרצת שאפשר שהערכים שחונכנו עליהם צודקים. אמרנו שלא מוותרים על הארץ, והוכח כי הוויתור על הארץ לא הביא עוד חיים אלא את ההפך. אמרנו שאסור על פי ההלכה לתת להם חלק מארץ ישראל כי הוא יהפוך לבסיס לפעולות טרור גדולות אחרות, והוכח שצדקנו. הוכח שכל הסכמי אוסלו לא צדקו. למזלנו לא נתנו לסורים את רמת הגולן. לא נתנו את יהודה ושומרון למדינה פלשתינית.
אני ממש מציע לכם ללמוד את האומץ. יש עזות של קדושה. כשהוכח למעלה מכל ספק כי הערכים שלך ניצחו, מותר לך לומר אותם, לא בשביל לומר אמרנו לכם אלא כדי שלא נשלם בדם על טעויות נוספות.