הכנות לכבוד שבת | הרב יוסף אליהו

הכנות לשבת במחשבה, בדיבור ובמעשה

השיעור נמסר על ידי הרב יוסף אליהו

 

הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה

מחצית השקל – כולם בשווה

בפרשת השבוע כתוב כי "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל". במחצית השקל היינו קונים את הקרבנות של בית המקדש – קרבן התמיד, קטורת, קרבנות ציבור, מוספים. והסיבה שהֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל היא כיוון שהקב"ה רצה שכל עם ישראל יהיה שותף שלם בעבודת המקדש.

נחת רוח לה' מכל יהודי

הפסוק אומר כי תמיד של שחר ובין הערביים הם "ריח ניחוח אישה לה'". זה עושה נחת רוח לקב"ה. כיוון שהקב"ה רוצה נחת רוח מכולנו – לא רק מאותם עשירים שיקנו את קרבנות הציבור – הוא ציווה שכל אחד מאתנו ייתן מחצית השקל, שיהיה לו נחת רוח מכל יהודי.

עוד טעם לכך שכל ישראל שותפים: "אמר יהודה בר סימון מעולם לא היה אדם בירושלים ובידו עון כיצד תמיד של שחר מכפר על עבירות שבלילה ושל בין הערבים מכפר על עבירות שנעשו ביום" (מדרש רבה במדבר כא כא). וכיוון שכולם צריכים כפרה, לא רק העשיר שיקנה את כל הקרבנות ויביאם לבית המקדש, לכן העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט.

יום טוב לכאורה

הירושלמי (פסחים פרק ד) אומר כי כשאדם מקריב קרבנו הוא ביום חג "אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב" שהרי הוא עושה נחת רוח לבוראו. גם מביא הביכורים "אסור בהספד ובתענית ומלעשות מלאכה בו ביום". וכיוון שכל ישראל שותפים בקרבן תמיד של שחר ובין הערביים, אם כן כל עם ישראל אסור בעבודה ולא היו אומרים תחנון בכל ימי השנה. אלא שהתורה התירה עבודה שאמרה "ואספת דגנך" וממילא כל הדינים של יום חול מתקיימים. ואנשי מעמד ימלאו את מקומך בירושלים על הקרבן.

הכנות לשבת במחשבה, דיבור ומעשה

הכנה לשבת במחשבה

כתוב בפרשה "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם" (שמות לא, טז). אור החיים שואל: איך עושים את השבת? הרי השבת נעשית מאליה! אלא שצריך כל אדם הכנה לשבת בשלושה דברים: במחשבה, בדיבור ובמעשה. במחשבה – לקבל על עצמו קדושת השבת, לקבל על עצמו תוספת שבת, כמו שאומר האור חיים בפרשה שלנו שבזה שאדם מקבל על עצמו תוספת שבת או מאחר את השבת ביציאתה הוא עושה את השבת.

בירושלים נהגו להוסיף 40 דקות, בשאר המקומות 20 דקות ויש מקומות שנהגו להוסיף חצי שעה. כשבנו את העיר מודיעין עילית, קריית ספר, הגיעו לגור שם אנשים מירושלים והם רצו להקדים את השבת ב-40 דקות, כפי שהם רגילים. הגיעו אנשים מבני ברק, ורצו להקדים ב-20 דקות. לכן הגיעו לפשרה וקבעו לנהוג כמנהג הבן איש חי, להקדים חצי שעה קודם השבת.

הכנה לשבת בדיבור

אומר האר"י הקדוש כי הכנה בדיבור היא על ידי שאומר על כל מה שהוא קונה או מכין: "לכבוד שבת קודש", ואז משרה קדושה על הקנייה שלו. ואפילו אם אוכל את מה שקנה במשך השבוע והחודש, חלה על האוכל הזה קדושה.

עוד הכנה בדיבור זה שניים מקרא ואחד תרגום. אומר המנחת חינוך, למה תיקנו לנו לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום? ש"לא עם הארץ חסיד". אם אתה לא יודע מה הקב"ה רוצה ממך, אתה לא יודע מה התרי"ג מצוות – אתה לא יכול להיות חסיד. בלימוד יידע אדם מצוות ויקיים אותן, על כן קבעו חכמים את קריאת התורה, "לעורר לב האדם על דברי התורה והמצוות בכל שבוע ושבוע עד שיגמור כל הספר". "ולמה תיקנו לנו לקרוא ספר בראשית"? למרות שכמעט אין שם מצווה, יש שם הנהגות. מעשה אבות יפה יותר מתורתם של בנים. יש שם מידות והנהגות, דרך ארץ. לכן תיקנו לנו את התקנה הזאת של שניים מקרא ואחד תרגום.

הכנה לשבת במעשה

כתוב בפסוק שביום השישי "והכינו את אשר יביאו". ובגמרא "אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת, שנאמר "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו – לאלתר" (שבת קיז ע"ב). אדם צריך להכין, להזדרז בבוקר לכבוד הכנה לשבת.

כותב הבן איש חי שבזמנם היו שוחטים את הפרות ביום חמישי בלילה, ומי שהיה מגיע מוקדם בבוקר – קונה. אומר: ואם היה הולך להתפלל, שומע שיעור הדף היומי, והולך אחר כך לקנות – לא היה נשאר לו חלק טוב. אז מותר לך ללכת לפני התפילה לקנות מה שלא תוכל לקנות לכבוד שבת קודש. אבל אחר כך יזדרז להתפלל ואחרי התפילה להכין את שאר צורכי השבת.

זהירות מלחם העצבים

חלק מהכנת הדיבור היא לא לכעוס. כתוב במדרש שחטא האדם הראשון היה ביום שישי אחר הצהריים ואז יש קטרוג בשמים, והמקטרג לא יכול לראות את כלל עם ישראל עוסק בצורכי שבת, ולכן מטיל מריבה בבית. כיוון שיום שישי אחר הצהריים יש לו כביכול אחיזה במקום, בגלל חטא אדם הראשון, לכן אדם צריך להיזהר מאוד מעצבים, "לחם העצבים", שלא ייכנס לשבת בכעס אלא בשמחה. אומר הבן איש חי: "אין והיה אלא לשון שמחה". אדם צריך להכין הכנות לשבת בשמחה. להשרות אווירת שמחה בבית.

להיזהר במחלוקת

כתוב שאדם צריך להיזהר במחלוקת בתוך ביתו ביום שישי. הרב זצ"ל, שהיה דיין בבאר שבע, סיפר: ביום ראשון היו נפתחים המון תיקים. מה יש ביום ראשון? ראה שכל המריבות – המקור שלהן ביום שישי. אמר למזכיר: כל תיק שנפתח ביום ראשון – דחה אותו ליום שלישי, עד אז העניינים יסתדרו.

גדולים שמכבדים את הבית

כולנו מכירים את הגמרא שאומרת שכל החכמים הכי גדולים היו עסוקים בצורכי שבת. אפילו שהיו אנשים מכובדים וגדולים בתורה ויראת שמים, הכינו בעצמם. כן כותב המשנה ברורה: "ראיתי גדולים שמכבדים את הבית" – אדם נמצא ערב שבת אחר הצהריים ורואה שהבית מלוכלך – יפשיל שרווליו, יטאטא, ישטוף. זה כבודו של האדם.

ממשיך המשנה ברורה בשם החיי אדם: "ומהם ילמד כל אדם, אפילו החשוב ביותר, ובפרט בימים הקצרים, וכל שכן כשרואה שכבר סמוך לשבת אז הוא מחויב לעשות בכל כוחו, וראיתי אנשי מעשה גדולי תורה שהיו מכבדים הבית בעצמם בימים הקצרים כדי שלא תתחלל שבת". זה חיוב גמור על כל אדם.

הכנת נרות שבת

אומר האר"י הקדוש שמלבד שאדם עושה את ההכנה בבוקר לכבוד שבת, יעשה גם הכנה אחר הצהריים. שכתוב "והיה משנה" פעמים הכנה. אומר האר"י הקדוש בפרי עץ חיים: "וביום השישי תכין צורכי שבת" – זה בבוקר, "ותיקון הנר שבת תהיה אתה זהיר, אך הדלקתם תהיה יהיה על ידי אשתך". כך האר"י הקדוש ציווה את רבנו חיים ויטל. אמר לו: בהכנת הנרות תהיה אתה זהיר, אתה תיטיב את הנרות, אבל הדלקת הנרות עצמם תהיה על ידי האשה ולא על ידי האיש, ואם אדם חטף את המצווה היא יכולה לתבוע אותו בכסף שחטף לה את המצווה של הדלקת נרות.

אני זוכר את הרב זצ"ל, מכין את הנרות לרבנית כפי שהאר"י כותב. בבית הרב והרבנית היו מדבקות ומכסי פלסטיק על מתגי החשמל כדי שלא ייכשלו בזה אנשים, כי באופן קבוע היה שיעור גמרא בביתו של הרב שלוש שעות אחרי הדלקת נרות והבית היה מלא אנשים. אנשים היו נלחצים לקיר והיה חשש שילחצו בטעות על המתג. וזאת הכנת "משנה" ממש לפני שבת.

קדושה שורה על מאכלי השבת

וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ

האר"י ז"ל כותב שצריך לקנות ביום שישי את צורכי השבת. "דע, כי הלא כתוב והכינו את אשר יביאו, כי יום ו' מכין לשבת, לכן צריך שיקדים מן יום ו', להכין צרכי שבת. אמנם במעשה, הרי נתבאר יותר טוב לאדם שכל צרכי שבת יקנה ביום ו', ולא ביום ה'" (פרי עץ חיים – שער השבת – פרק ב).

ובימינו שיש מקררים וקונים בימי השבוע, ואם אדם יעשה את כל הקניות ביום שישי לא יספיק לבשל הכול, כותב הבן איש חי (שנה שניה – פרשת לך לך ו) "לפי דברי רבינו האר"י ז"ל, כל צרכי שבת יקנה ביום ששי, כדי שתחול עליהם קדושת שבת, מיהו אם יראה שהיום קצר ויש דברים שצריכין תיקון הרבה, ואם יקנה אותם ביום ששי לא יהיה להם פנאי לתקנם, מותר לקנות ביום חמישי". אמנם ישאיר כמה דברים לקנות ביום שישי לכבוד שבת קודש.

לפי קדושת האדם – תחול קדושה על מאכלי השבת

עוד כתב האר"י שם "כל מה שיקנה, יאמר לכבוד שבת" (פרי עץ חיים – שער השבת – פרק ב). ברגע שאומר "לכבוד שבת קודש" חלה על זה קדושה. וכתב השל"ה הקדוש (מסכת שבת – פרק נר מצוה לא) "וכל מה שקונה ומכין ומבשל לשבת, יאמר דבר זה אני קונה או מבשל לכבוד השבת, ואז מתפשט הקדושה בזה התבשיל וריחו נודף מעין רוחני, והכל לפי מה שהוא האדם וכפי שיעור מעשיו ומחשבתו ודביקתו".

כך שורה על התבשיל רוח קדושה. "ועל זה רומז המאמר דפרק כל כתבי (קיט, א) אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה, מפני מה תבלין של שבת ריחו נודף. אמר ליה, תבלין אחד יש לנו ושבת שמו שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף. אמר ליה, תן לי הימנו. אמר ליה, כל המשמר שבת מועיל לו, ושאינו משמר השבת אין מועיל לו".

"החכם עיניו בראשו", וכשהוא קונה שתייה, יקנה לכל השבוע כולו ביום שישי ויגיד: "לכבוד שבת קודש". אם לא השתמש בשבת תהיה שאר השתייה בבחינת שיריים של שבת, ובוודאי שתחול על זה קדושה, כפי שאומר השל"ה הקדוש – חלה על זה קדושה מיוחדת.

קדושת החמין

להבין את גודל מעלת קדושת האוכל של השבת נזכיר מעשה עם אחיו של הרב זצ"ל, הרב נעים זצ"ל, שהיה מקובל גדול והיה הרב של שכונת הבוכרים. הוא סיפר שפעם הגיעה אליו אישה וביקשה "כבודו יתיר לי את הנדר". שאל אותה על פי ההלכה: מה נדרת? אמרה: לא יכולה לומר לך. לא התיר. עבר שבוע, ראשון בבוקר, הגיעה לישיבה, וביקשה שוב. שאל מה נדרה, ואמרה שלא יכולה לומר. אמר: לא תגידי – לא מתיר. ככה חודש שלם הגיעה כל יום ראשון. בסוף בפעם החמישית שאל מה נדרה, והשיבה: נדרתי לעשות חמין בשבת. שאל: למה את רוצה שאתיר לך את הנדר?

אמרה שבעלה הרגיש לא טוב, לקחו אותו לטיפול נמרץ, והיא עמדה בחוץ ונדרה: אם בעלי ייצא בריא, אעשה חמין לכבוד שבת קודש. התפילה של האשה התקבלה והבעל יצא בריא. היא התחילה לעשות כל שבת חמין. ואחרי החמין הבעל היה הולך לישון. והיא התלוננה כי המנהג שלהם היה לנסוע לים בשבת, וכעת שהוא ישן אחרי החמין והם לא נוסעים לים בשבת. אמר לה: אי אפשר להתיר לך את הנדר. בזכותו את ובעלך שומרים שבת, וזו זכות גדולה.

הרב נעים ע"ה היה אומר: תראו כמה גדולים דברי חז"ל שאמרו כי אסור להתיר את הנדר עד שתשמע מה הנדר. עוד היה אומר: תראו כמה כוח יש לתמימות של אישה שמתפללת ב"לב נשבר ונדכה – אלוהים לא תבזה". אלוהים שומע את התפילה של כל אחד בכל מקום ומקום. החמין הזה, שאכלה אותו, זה מצווה גוררת מצווה – יש בו תבלין של שבת, הכניסה קדושת השבת וכו'.

ולוו עלי בני ועידנו מעדני

לוו עלי צרכי שבת ואני פורע

כתוב שאדם שאין לו מה לאכול, "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". מצד שני, יש מימרא אחרת של חז"ל על צורכי שבת: "לוו עליי ואני פורע". כלומר אדם שרוצה לעשות מצווה ואין לו כסף, ילווה על חשבון הקב"ה – הקב"ה פורע. ולכאורה זו סתירה? את השאלה הזאת שאל אחד מחכמי ישראל הגדולים הנקרא "בעל הטורים" (על הספר שלו כתב הבית יוסף את ספרו. אחר כך כתב את השולחן ערוך על פי סדרו).

וכך הוא מספר: "וכמה פעמים נשאתי ונתתי בדבר לפני אדוני אבי ז"ל (הרא"ש) כמוני היום שיש לי מעט משלי ואינו מספיק לי וצריך אני לאחרים אם אני בכלל עשה שבתך חול אם לאו ולא השיבני דבר ברור" (טור או"ח סימן רמב). מהשאלה מובן שהיה עני מאוד, וגם אביו הרא"ש היה עני שלא יכול לעזור לו. הרא"ש הוא אחד משלשת הפוסקים שעליהם מתבססת כל הפסיקה של עם ישראל, שניהם ברחו מאשכנז לספרד בגלל הרדיפות של הנוצרים אבל לא פסקו מללמוד תורה בעומק גדול.

הרא"ש לא השיב דבר ברור לבנו, כי הדבר תלוי באמונתו ובטחונו של האדם, ולכן הוא צריך להשיב לעצמו. ובאמת הדין הוא כי אם יש לאדם מעט אוכל לא יבקש מאחרים, על זה נאמר "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". אבל אם אין לו כלום ויודע שיש לו מאיפה להחזיר, עליו נאמר: "לוו עליי ואני פורע".

טור בדמים מרובים

הרב זצ"ל סיפר שכאשר היה אברך צעיר מאוד יצא הטור הגדול השלם, ולרב לא היה כסף לקנות טור. הספר לא היה מצוי בבית המדרש. הלך הרב לקנות את זה בחנות ספרים בגאולה, ולא היה לו הרבה כסף. המוכר הכיר את הרב שהיה תלמיד חכם, אמר: אשכיר לך את הספר. כל פעם אשכיר לך כרך אחד. כל שבועיים הרב היה שוכר כרך אחד של טור, היה עובר עליו מראשיתו עד סופו, מחזיר ושוכר את הכרך הבא.

יום אחד הרב הגיע לחנות, הגיע סוכן הספרים, אמר הרב זצ"ל לסוכן: המחיר שלכם מאוד יקר. תורידו את המחיר. אמר לו: מי קונה את זה? אנשים שמים את זה בארון ליופי כדי שיחשבו שלומדים. מי שרוצה לשים בבית – שישלם. הרב ענה: אם הטור היה חי – לא היה יכול לקנות את הספר שלו. שאל המוכר את הרב: מי אמר לך? פתח לו הרב את ספר הטור שהבאנו לעיל על כך שלא היה לו אוכל לשבת.

התערב המוכר וסיפר לסוכן את הסכם השכירות שיש לו עם הרב. התרצה הסוכן והסכים למכור לרב את הטור ב-50 תשלומים. הרב היה מחבב את ספר הטור הזה, וכמה הוצאות חדשות שהביאו לו – תמיד למד מהספר הטור הזה, כי קנה אותו בדמים מרובים, 50 תשלומים.

הלוואה בריבית לצורך שבת

כתוב במשנה ברורה, וגם הרב מביא את זה בשו"ת הראשי, שאסור ללוות בריבית לצורך שבת. "לוו עליי ואני פורע" – ודאי שמותר ללוות, אבל אל תעשה מצווה הבאה בעבירה. כך אומר הרב שמעון בר יוחאי – אסור ללוות בריבית לצורך שבת או לצורך יום טוב.

מעלת המלאכים המלווים את האדם

המלאכים יחכו

מסופר על החפץ חיים, שבא אליו יהודי אחד בבית הכנסת ושאל אותו: יש לך היכן לאכול? אמר שאין לו. לקח אותו החפץ חיים אליו הביתה. בדרך שאל: מאיפה באת? מהסיפור שלו הבין, שהוא בדרכים מהנץ החמה. הגיע לביתו, רמז לאשתו: קידוש – מייד, ותביאי מייד את הדגים. כך עשו, ואחרי שסיימו לאכול את הדגים אמרו שלום עליכם, מלאכי השלום ואשת חיל.

אמר האורח לעצמו: עד עכשיו נהגתי לא כהוגן, הייתי אומר אשת חיל וכו' ואז עושה קידוש. צריך לומר אשת חיל אחרי שאוכלים את הדגים. חשב שהסדר שלו לא נכון. חזר האורח לווינה וסיפר לרב חיים עויזר זצוק"ל שראה הנהגה בחפץ חיים שעושים קידוש, אוכלים דגים ואז אומרים אשת חיל, שלום עליכם. שלח הרב חיים עויזר מכתב לחפץ חיים ושאל: מה המקור של כבודו? אמר לו: ראיתי אותו רעב וצמא, אמרתי: קודם כל שיאכל – המלאכים יחכו לו.

עומד בפני המלאכים

ובאמת יש הנהגה של הרב זצ"ל, שכאשר היו באים אליו אורחים הביתה והיו מאחרים, הרב לא היה יושב בבית עד שאומר שלום עליכם מלאכי השלום. היה אומר הרב: המלאכים באים איתי, הם עומדים, לא יושבים. אני אשב והם יעמדו? ואם היו אורחים מאחרים, היה הרב מתעכב בנחת, עושה מה שצריך לעשות אבל לא יושב. היה אומר: כשיבואו האורחים נאמר שלום עליכם גם להם וגם למלאכים.

ברכוני לשלום

לרב זצ"ל היה שכן תלמיד חכם שהרגיש לא טוב. הרב רצה לבקרו ואמר לו החולה: אל תבוא. בערב שבת כשהרב חזר מבית הכנסת עם ציבור גדול של המון אנשים, חיכתה אשתו של אותו חכם לרב ליד הבית וביקשה שיעלה לבקר את בעלה החולה כעת. הרב עלה לבית החולה וראה שהכול בסדר. בירך אותו: שבת היא מלצעוק ורפואה קרובה לבוא. שאל אותו: מה רצית? השיב החולה: רציתי שתברך אותי ליד המלאכים שלך והם יגידו אמן בעל כורחם וכך אהיה בריא. הרב היה נהנה מזה ואומר: זה יהודי שחי את הגמרא.

תשובה בערב שבת

זיעה של ערב שבת מכפרת עוונות

אומר האר"י הקדוש: כשאדם מכין עצמו לכבוד שבת, טוב שיתאמץ ויזיע קצת, המעלה של זה גדולה. סגולה היא שנמחלין לו עוונותיו כמו שמוריד דמעות. "בערב שבת תכין הכל והזיע שאדם מזיע בצרכי שבת בם הקב"ה מוחק כל עונותיו כמו הדמעה לכן צריך להטריח הרבה בשביל כבוד שבת" (ספר מחברת הקודש – שער השבת ומקורו בשער הכוונות הישן).

יהרהר בתשובה ויפשפש במעשיו

כן כותב המשנה ברורה: "כתבו הספרים יהרהר בתשובה ויפשפש במעשיו בכל ע"ש כי שבת מקרי כלה מלכתא וכאלו מקבל פני המלך ית"ש ואין נאה לקבלו כשהוא לבוש בבלויי הסחבות של חלאת העונות" (משנה ברורה על או"ח סימן רנ). עם שבת מלכתא בא המלך, הקב"ה מגיע איתה. גם הקב"ה מגיע, גם השבת מגיעה. איך אדם יכול לקבל את המלך עם בגדים קרועים, שקרועים בחלאת העוונות? לכן אדם צריך להרהר בתשובה.

כל המשמר את השבת כהלכתו – מוחלין לו

עוד אומרת הגמרא: "כל המשמר את השבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש – מוחלין לו". מה הטעם? למה אדם ששומר שבת, אפילו עבד עבודה זרה, נמחלים עוונותיו? אומר הבית יוסף הראשון של הלכות שבת כי השבת מוכיחה שיש בורא עולם שברא את העולם בשישה ימים, והיה נח ביום השביעי. ומוחלים לו "אם חזר בתשובה". והוא לא צריך את כל המסלול של התיקון של ארבע חילוקי כפרה. לכן אדם צריך להרהר בתשובה ביום שישי כדי שימחלו עוונותיו.

וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר

מימרא נוספת שמחזקת את עניין התשובה מופיעה בגמרא ( שבת קיט ע"ב): "אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המתפלל בערב שבת ואומר 'ויכֻלו' שני מלאכי השרת המלווין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו: 'וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר'". ברור שלא יסור עוון של אדם אם לא חזר בתשובה. אם לא הרהר בתשובה, איך יסור עוונו? ולכן טוב שיהרהר בתשובה.

לימוד של שבת – אלף פעמים מלימוד של חול

אמרנו שאדם צריך להכין עצמו לשבת במחשבה, בדיבור, במעשה. הבן איש חי (פרשת שמות, שנה שנייה) כותב שלימוד התורה של אדם בשבת שווה פי אלף. כשאדם לומד שעה הלכה בשבת כאילו למד אלף שעות.

אדם אמר ספר תהלים בשבת – כאילו אמר אלף ספרים. למד שעה בשבת – כמו שלמד בית מדרש שלם של אלף אנשים. אדם יכול לצבור אלפי שעות לימוד כל שבת. למה לישון? נכון, שינה בשבת תענוג, אבל אפשר לישון חמש או עשר דקות, לא צריך להדר בדבר. מוטב ללמוד ולהבין כמה כוח יש לדיבור טוב בשבת.

ויהי רצון שנזכה לקבל שבתות מתוך רוב שמחה, ומתוך עושר וכבוד ומתוך מיעוט עוונות, אמן.