הנאה מחילול שבת במחנה צבאי

אברהם יצחק ויעקב – סיבת יציאת מצרים

כוח משולש

שלושת האבות מוזכרים בכל התורה שמונה עשרה פעמים ביחד כנגד ברכות שמונה עשרה. ועוד פעם אחת בשם אברהם יצחק וישראל בפרשת כי תשא כנגד ברכת המינים שנוספה בתפילת שמונה עשרה.

בפרשת שמות מופיעים שלושת האבות חמש פעמים מתוך שמונה עשרה, יותר מכל פרשה אחרת בתורה. המשמעות היא שכוח שלושתם מתגלה ביציאת מצרים שמתחילה בפרשה הזאת.

יציאת מצרים – מימוש ברית אבות

ללמדך כי יציאת מצרים לא נבעה רק בגלל הרחמים של ה' על בני ישראל שהיו במצוקה במצרים, אלא כמימוש ההבטחה, הברית והשבועה שה' כרת עם אבותינו. כשמבינים שכל היציאה ממצרים היא מימוש ברית האבות, מבינים שהיא לא נעצרת ביציאה, אלא ממשיכה בכל התהליך של קריעת ים סוף, דאגה לעם ישראל בדרך, וניצחון על הענקים בארץ.

וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית

זה תוכן התפילה שאנו אומרים בכל בוקר על שירת הים "אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְֹדִּים. וְשַֹמְתָּ שְׁמוֹ אַבְרָהָם: וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ".

כדי לממש את הברית הזאת ה' מוציא אותנו ממצרים. "וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם". וכדי לממש את הברית והשבועה צריכים את השותפות שלנו גם בתפילה, ולכן נאמר: "וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם סוּף וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו וּבְכָל עַם אַרְצוֹ כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם. וַתַּעַשֹ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה" וכדי לקיים את השבועה שלו הוא עושה הכל, כולל קריעת ים סוף. "וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה. וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים".

מי שפעל עם אל – יבוא וייטול שכרו

חשוב לזכור כי גם קיבוץ הגלויות בימינו הוא תוצאה של הברית החסד והשבועה שה' נשבע לאבותינו. ולכן אנחנו רואים כי ה' מקדם את ההתיישבות בירושלים ובארץ ישראל. כי אלוקים נשבע ודבר אחד מדבריו אחור לא ישוב ריקם. התפקיד שלנו במימוש הברית הוא התפילה כמו אבותינו, והמעשה – להיות פועלים עם אל. "אמר רבי ירמיה ב"ר אלעזר: עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר "כל מי שפעל עם אל – יבוא ויטול שכרו".

הנאה מחילול שבת במחנה הצבא

אוכל חם שהובא בשבת

חיילים רבים שנלחמים בעזה שאלו אותי האם מותר להם לאכול אוכל חם שהובא להם בשבת, גם כשיש להם אוכל קר מקופסאות שימורים. האם עצם הסעת האוכל לא אוסרת אותו. השאלה היא בשני אופנים, גם בשאלה אם אנחנו יודעים שהאוכל בושל ביום חול, כמו שמקובל בצבא, ורק הובא ברכב בשבת וגם במקרה של ספק בושל או ודאי בושל בשבת.

אוכל שבושל בשבת

סביב שאלה זו צריך לדון גם בשאלה האם מותר ליהנות מאור שמישהו הדליק בחדר בשבת. האם מותר להנות ממזגן או מתנור חימום שהודלק בחדר. האם צריך לצאת מהחדר, והאם מותר להיכנס לחדר שיש בו מזגן או תנור שהודלק בשבת. האם מותר במוצאי שבת לנסוע באוטובוס שנסע בשבת כדי להגיע למקום שאני עולה עליו. .

תמונות שצולמו בשבת

השאלה היא לא רק על חיילים, אלא גם על האזרחים – האם מותר לנו להסתכל בתמונות או בסרטים שצולמו על ידי יהודים או גויים תוך כדי חילול שבת? האם מותר לנו לשמוע חדשות שנאספו בשבת על ידי רשתות התקשורת השונות? האם מותר לפתוח מייל שנשלח אלינו בשבת? האם מותר לקרוא מכתב שנכתב בשבת או ליהנות מעבודה אחרת שנעשתה בשבילנו בשבת?

האם מותר לאכול במוצאי שבת במסעדה או במלון אוכל שבושל בשבת, האם מותר לאכול אוכל שבושל ביום חול בכלים שבישלו בהם בשבת.

 

מקור ההלכה

שלוש דעות בגמרא

הגמרא (כתובות לד ע"א) מביאה מחלוקת חכמים. "המבשל בשבת בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת, במזיד לא יאכל עולמית. רבי יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים".

הגמרא מסבירה שלדעת רבי יוחנן הסנדלר כמו ששבת קודש, כך כל מה שנוצר בה הוא אסור בשבת כמו קודש שאסור באכילה. לדעת רבי מאיר ורבי יהודה האוכל לא אסור מהתורה, אלא מדרבנן משום כבוד שבת ולמנוע חילול שבת.

בשוגג – אפילו בשבת עצמה

הרי"ף והרמב"ם (פ"ו הכ"ג) פסקו כרבי יהודה, וכן פסק בשו"ע (שי"ח סעיף א), שהמבשל בשבת בשוגג – מותר לאחרים לאכול רק במוצאי שבת. התוס' פסק כדעת רבי מאיר שהמבשל בשבת בשוגג – מותר לאכול אפילו בשבת עצמה. הגר"א האריך להוכיח להלכה לפסוק כדעת רבי מאיר.

באיסור דרבנן בשוגג – מקילים להתיר בו ביום

לדעת פרי מגדים העובר על איסור דרבנן דינו כמו העובר על איסור דאורייתא. המשנה ברורה (שיח ס"ק ג) והביאור הלכה הביאו את ביאור הגר"א שכתב ומסיק להלכה דאפילו לדעת השו"ע שפסק כר' יהודה היינו בדאורייתא, אבל במלאכה דרבנן הוא סובר דלא קנסו שוגג אטו מזיד. והביא לזה סוגיות מפורשות וכן פסק הרמב"ם דהמטביל כלים בשבת בשוגג – ישתמש בהן, במזיד – אל ישתמש בהן עד מוצאי שבת.

 

 

למי שנתבשל בשבילו

בפונדק אסור למי שנתבשל בשבילו

כתב המגן אברהם (ס"ק ב) כי לאחרים מותר במוצאי שבת אפילו אם נתבשל בשבילם, והסכימו איתו הפוסקים האחרונים (משנ"ב ס"ק ב, כה"ח ס"ק יב). מלבד הנהר שלום שכתב כי ראוי להחמיר. אמנם כל זה דווקא במבשל במקרה בשביל אחרים. אבל בפונדק ישראל שמבשל בקביעות מדי שבת בשבתו – ודאי אסור למי שנתבשל בדעתו ורצונו. ועוד אפילו למי שלא נתבשל בשבילו כלל, אין ליקח ממנו משום "לפני עור לא תתן מכשול" ומשום מסייע ידי עוברי עבירה (כתב סופר אורח חיים סימן ן').

הרי החדשות, והבדלה והמתנה תחילה

לפי הכתב סופר אם אדם רואה תמונות או סרטון שצולם בשבת בשביל לשדר ברדיו או בכלי התקשורת, הרי הצופה בהם מעודד את הצלם לצלם בשבת, שהוא מקבל תשלום לפי מספר הצפיות שצופים בסרט או בתמונה שלו. וכן אם אדם מיד במוצאי שבת מסתכל בכלי תקשורת לראות חדשות שהיו בשבת, הוא מעודד את חברת התקשורת וכל העובדים שלה להשיג את החדשות בשבת ולהעלות אותן לאתר בשבת.

לכן היה אומר מרן הרב אליהו זצוק"ל שהרוצה לצרוך חדשות במוצאי שבת לא יצפה בהן מיד בצאת השבת, אלא בזמן שיכולים העובדים להשיג את החדשות ממקורות אחרים ולהעלות אותם לאתר או לשידור, שבמקרה זה אנחנו לא מעודדים אותם לעבוד בשבת.

 

אוכל שהועבר ממקום למקום בשבת

נאסר רק כשנעשה תיקון בגוף הדבר

כתב הריטב"א בשם ר' יונה שלא נאסר דבר שנעשה בו חילול שבת, אלא "כשנעשה תיקון בגוף הדבר" כמו בישול וכד'. אבל אם הוצא מרשות לרשות שלא נעשה בו מעשה – לא נאסר.

וכך הביא ביאור הלכה בשם חיי אדם (כלל ט) "דוקא בדבר שנעשה מעשה בגוף הדבר שנשתנה מכמות שהיה כמבשל וכיו"ב, אבל המוציא מרשות לרשות שלא נשתנה הדבר מכמות שהיה – אם בשוגג מותר אפילו לו ואפילו בו ביום, ואם במזיד אסור אפילו לאחרים עד מוצאי שבת מיד. ומ"מ יש להחמיר בכל איסורי תורה כמו מבשל עכ"ל".

האומר מותר – שוגג הוא

כתב כה"ח (ס"ק יט) בשם המגן אברהם כי "האומר מותר – שוגג הוא" (מגן אברהם סימן ק"ד ס"ק ו'). ומהו אומר מותר? אדם שיודע שהיום שבת ויודע שמלאכה זו אסורה, אבל חושב שמותר לו לעשות את המלאכה האמורה – הריהו 'אומר מותר'. ובצבא כל המביאים את האוכל מהמטבח שבו האוכל נמצא על פלטות שבת, הם מביאים אותו לחיילים בנמצאים בעמדותיהם כי הם חושבים שמותר הדבר.

מותר לחייל להביא אוכל בשבת לעמדות

וכנראה שבאמת מותר להם, כי המסיעים את האוכל לא מסיעים למקום אחד אלא לכמה וכמה מקומות, ויש חיילים שאין בעמדות שלהם מספיק אוכל לכולם, ואם לא יאכלו בשבת, לא יוכלו להתרכז בשמירה או במבצעיות שלהם ויסכנו חיי אדם.

ואף אם יש עמדה או חייל שיש להם אוכל בקופסאות שימורים, החיילים המביאים את האוכל לא יודעים מזה, ואי אפשר לומר להם לברר בעת מלחמה על כל עמדה אם יש להם אוכל או לא. על כן כשהנהגים מביאים לעמדות אוכל מבושל בשבת – בהיתר הם מביאים את האוכל, ונסיעתם אינה איסור – על כן מותר לאכול את האוכל הזה.

במיוחד לפי דעת הגר"א, שפסק כדעת רבי מאיר שמותר לאחרים לאכול בתוך השבת מיד –  אין לאסור על חיילים לאכול את האוכל שהובא להם בשבת, אע"פ שיש להם קופסאות שימורים בעמדותיהם שיכולים לאכול מהן. ואע"פ שדעת השו"ע כדעת רבי יהודה שבשוגג מותר רק במוצאי שבת, בשעת מלחמה ולצורך חיילים לוחמים אפשר להקל כדעת הגר"א. שהרי מצינו שהקלו להם הרבה קולות בדינים דרבנן.

ספק דרבנן לקולא

במיוחד שלפי דעת רבי מאיר ורבי יהודה אין איסור להשתמש באוכל שבושל בשבת מהתורה, אלא זאת גזירת חכמים. וכלל יש לנו כי בכל מקום שיש ספק באיסור דרבנן, אנו פוסקים לקולא. ובאוכל שהובא ולא בושל יש כמה וכמה ספקות. א] יש מי שמתיר באוכל שהוסע. ב] אומר מותר הוי כמו שוגג. ג] באמת לנהג מותר לנסוע להביא אוכל לעמדות, שאינו יודע למי יש אוכל ולמי אין. על כן נכון להתיר לחיילים בעמדות לאכול אוכל שהובא להם בשבת ברכב מהמטבח המרכזי.

 

גוי שבישל בשביל יהודי

שימוש במלאכת גוי בשבת

אסור לומר בשבת לגוי לעשות לנו מלאכה (שו"ע סימן שז). ואם גוי בישל לעצמו אוכל בשבת – אסור ליהודי ליהנות מהאוכל הזה בשבת, שמא הגוי בישל הרבה אוכל שיישאר גם ליהודי, והרי הוא עשה מלאכה בשביל היהודי (שו"ע רעו ועוד). ומה שאנשים מתירים לעצמם ליהנות ממלאכת גוי של שבת בהדלקת חשמל או כיבוי והדלקת אור – הוא טעות. והותר רק בחולים או בתינוק קטן שהוא כמו חולה שאין בו סכנה.

קפה שהוכן בשבת על ידי גוי

מעשה היה איתי כשהייתי בלבנון במלחמת לבנון הראשונה, שהיה לי שליש דרוזי ובשבת בבוקר הוא הביא לי קפה חם לשתות. כיוון שהוא היה כמה שנים בצבא הוא הכיר את ההלכה ואמר לי: כבוד הרב, הכנתי קפה בשביל עצמי, ונשאר לי. אתה יכול לקחת. הסתכלתי על הקפה וראיתי שהוא הכין קנקן גדול מלא קפה.

שאלתי אותו: למה הכנת קנקן כל כך גדול? אמר לי: כדי שיישאר גם בשבילך. אמרתי לו כי על זה נאמר שאסור לשתות קפה או אוכל שהוכן בשבת על ידי גוי לצורך עצמו "שמא ירבה בשבילו" (שיח ב). אבל אם גוי עשה מלאכה שאין בה להרבות או למעט, כגון שגוי פתח דלת חשמלית בשביל עצמו והישראל יוצא ממנה אחריו, אין חשש שהוא פותח את הדלת ומרבה, שהפותח דלת לעצמו ולאחרים זו אותה פתיחת דלת.

כדי שיעשה

ואם  נכרי בישל בשביל ישראל בשבת, אסור להשתמש בשבת ומותר להשתמש במוצאי שבת "בכדי שיעשה". פירוש שמותר להשתמש במוצאי שבת לא מיד בצאת השבת, אלא רק אחרי זמן שהאוכל הזה היה יכול להתבשל בו. כדי שהיהודי לא ייהנה ממלאכה שהגוי עשה בשבילו בשבת.

ביהודי לא אומרים בכדי שיעשה

אמנם ביהודי שעשה מלאכה בשביל יהודי אחר או בשביל עצמו, אמרנו לעיל שיכול היהודי להשתמש במלאכה שנעשתה בשבת מיד במוצאי שבת ולא צריך לחכות בכדי שיעשה (מג"א ס"ק ב). וכתבו הפוסקים שבמלאכת יהודי בשבת לא חוששים שהיהודי יאמר ליהודי חלל בשבילי שבת, אבל בנוכרי יש חשש שהיהודי יאמר לנוכרי חלל בשבילי את השבת, לכן אסרו ליהודי ליהנות ממלאכת הנוכרי בשבת בכדי שיעשה.

 

מלאכות אחרות בשבת

הנאה מחילול שבת של יהודי

דבר מצוי הוא במחנה הצבא שאנשים שאינם רגילים לשמור שבת נכנסים לחדר שבו ישנים דתיים עם חילונים, והחילוני מדליק אור בשבת, או מזגן לחמם או לקרר, וכן עלול להדליק רדיו לשמוע מוזיקה או לראות חדשות באחד המכשירים.

בכל מקרה צריך לזכור שאין שום היתר בעולם לומר לחילוני לחלל שבת בשבילך. אפילו שהוא מחלל שבת ולא מקפיד בכך, כל חילול שבת שלו הוא חילול שבת, וגם אם חילל שבת פעמים רבות, אסור לך לגרום לו לחלל שבת פעם נוספת.

הצלה בשבת תיעשה על ידי גדולי ישראל וחכמיהם

אמנם אם יש סכנה ופיקוח נפש ויש שאלה האם יעשה את המלאכה מי ששומר שבת או מי שלא שומר שבת בדרך כלל, ההלכה אומרת שהצלת הנפשות תיעשה דווקא על ידי "גדולי ישראל וחכמיהם" (רמב"ם שבת ב ג). יש אומרים שהמלאכה תיעשה על ידי אנשים גדולים ולא על ידי ילדים קטנים (שו"ע שכח יב ועיין רמ"א שם).

רב ומנהיג

וסיפר לי איש מד"א בכיר שפעם קראו לו למילואים בגבול הצפון בשבת והוא היה עייף ממילואים אחרים שנסתיימו קודם המלחמה הזו, ובא ושאל את מרן הרב אליהו זצוק"ל האם לנסוע בשבת שהוא עייף או ייסע במוצאי שבת. אמר לו הרב: אסור לך לנהוג עייף, ואסור לך להתעכב בהצלת חיים. אני אנהג לך בשבת ואתה תישן כל הדרך ותגיע ליחידה שלך רגוע ובעל כוחות. ההצעה של הרב לא יצאה אל הפועל, אבל היא לימדה אותנו שההלכה הזאת היא אמת לגמרי.

הנאה מחילול שבת שלא בהיתר

אמנם אם חיילים נמצאים בשבת יחד ויש מהם שחיללו שבת שלא בהיתר והדליקו אור או מזגן בשבת, אסור ליהנות מחילול זה בשבת. ובמקרה זה לא צריך לצאת מהחדר בגלל האור או המזגן, כיוון שממילא הוא בחדר שלו גם אם לא היה שם אור או מזגן. ואע"פ שנהנה בלי כוונה, אין בזה איסור. אמנם ללכת לחדר אחר שהודלק בו מזגן או שהודלק בו אור בגלל האור והמזגן – אסור.

וכשהוא בחדרו – לא יתקרב לתנור חימום שהודלק בשבת, ולא יקרא לאור החשמל שהודלק בשבת, אלא אם כן יש אור שמגיע מהחלון, והוא יכול היה לקרוא באור ההיתר.

אוטובוס שהגיע בצאת השבת

מרן הרב אליהו היה מזהיר לא לעלות על אוטובוס שיוצא מהתחנה מיד בצאת השבת, שהרי הנהג צריך לצאת מביתו בתוך השבת, והוא מחלל שבת בשבילנו. לכן אדם צריך להגיע לתחנה בזמן שהנהג יכול לצאת מביתו במוצאי שבת ולהגיע לתחנה בלי לחלל שבת.

ואם יעשו כך כולם – הנהגים לא יזדרזו להגיע לתחנה מיד בצאת השבת. לכן האדם שעיניו בראשו לא יגיע לתחנה ההסעה אלא שעה אחרי צאת השבת שכל נהג יכול להגיע בלי לחלל שבת.

כרטיסים שהובאו תוך חילול שבת

מעשה היה עם מרן הרב אליהו זצוק"ל שהיה צריך לצאת לטיסה במוצאי שבת לסיור קהילות יהודיות בחו"ל. והחברה שמכרה את הכרטיסים שלחה שליח שהביא את הכרטיסים לרב בערב שבת לפני הדלקת נרות שבת.

שאל הרב את השליח איך הוא חוזר לביתו, אמר לו שהוא נוסע לביתו ברכב, וכיוון שהיה גר בעיר אחרת היה צריך להגיע לביתו בשבת. אמר הרב לאותו נהג: אני לא אשתמש בכרטיסים הללו אם נהג ייסע בגללם בשבת. אני מזמין אותך להישאר בביתי בשבת ולחזור לביתך במוצאי שבת. הנהג לא הסכים וחזר לביתו בתוך השבת.

מיד ביטל הרב אליהו את הטיסה לחו"ל ולא נסע במוצאי שבת, הכול כדי שלא ליהנות מחילול שבת של יהודים.

לא לעמוד ליד כביש בשבת

וזכור לי כמה וכמה פעמים שהיינו הולכים עם מו"ר אבא זצוק"ל למקום כלשהו בשבת, והרב לא היה מתקרב למעבר חציה בשעה שעברו שם רכבים כדי שלא יעצור הנהג את הרכב בשבילו. ושאלתי אותו כמה פעמים בילדותי: הרי הנהג ממילא נוסע בשבת. והשיב לי: אני לא אגרום לו עוד חילול שבת אחד. הוא יהודי ואני לא אוסיף לו חטא נוסף בשבת בגללי (עיין ציץ אליעזר חלק יג סימן מח).

 

אין מדקדקין בפיקוח נפש

נוכרים שצרו – ואפילו לא באו

כשיש חשש סכנה בשבת – אין מדקדקים בפיקוח נפש. כך למדנו מההלכה על נכרים שצרו על עיירות ישראל, הגמרא אומרת כי אם הנכרים באו על עסקי ממון – אין מחללין עליהם את השבת. אבל אם הם רוצים להרוג, או שיש ספק אם רוצים להרוג או לא – יוצאים עליהם בכל נשק ומחללים את השבת (עירובין מה. שו"ע שכח). והוסיף על זה הרמ"א כי "ואפילו לא באו עדיין, אלא רוצים לבא". גם במקרה זה מחללים את השבת.

בעיר הסמוכה לספר – תמיד מחללים

בעיר הסמוכה לסְפר – תמיד היהודים יוצאים על הנוכרים למלחמה אפילו אם באו על עסקי תבן וקש בלבד. כי אם יוותרו לנכרים בעסקי תבן וקש, בסופו של דבר הם יתגברו ויסכנו את חייהם של היהודים. ועל פי ההלכה אנחנו שוקלים גם שיקולים רחוקים כדי להציל נפשות ולא רק מה שמול עינינו.

ומכאן הערה גדולה על בתי המשפט שלא למדו את ההלכה הזו והרשו למחבלים מעזה להתקרב לגדר כנגד הוראות צה"ל באומרם: הם לא באים להרוג אלא רק להפגין או לשרוף תבן וקש. ולא ידעו כי בעיר הסמוכה לספר לא נותנים להם אפילו לא להזיק תבן וקש כדי שהארץ לא תהיה נוחה להיכבש בפניהם ונלחמים בהם גם כשבגלל המלחמה הזאת יש סכנת נפשות לנו ולהם. בית המשפט העליון נתן להם להתקרב לגדר,  ובגלל ההחלטה המוטעית הזה היישובים של היהודים היו נוחים להיכבש בפניהם.

הערכות מוקדמת – לוחמה פסיכולוגית

הוסיף המשנה ברורה (ס"ק טו) שמותר גם לעשות מלחמה פסיכולוגית. "מותר ללבוש כלי זיין לשמור, ולעשות קול בעיר כדי שלא יבואו. דאין מדקדקין בפיקוח נפש". ופירוש דבריו כי בשעה שיש פיקוח נפש אינך מחכה עד שיבוא האויב, כי כשיגיע האויב הסכנה גדולה פי כמה. לכן צריך להיערך מראש לפני שמגיע האויב, שברוב רובם של המקרים הוא נסוג לאחור כשהוא רואה אותך מוכן. וכך התברר אצל המחבלים שפעמים אחרות רצו לתקוף וראו את צה"ל מוכן ולא תקפו. זה מה שאמר הכתוב "סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה ולה' הַתְּשׁוּעָה" (משלי פרק כא לא).

בזמננו – מחללין גם על עסקי ממון, משום עסקי נפשות

ה"שולחן ערוך" (שכט סעיף ז) הביא הלכה כי "יש מי שאומר שבזמן הזה אפילו באו (הנוכרים להילחם) על עסקי ממון – מחללין, שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו, והוי עסקי נפשות". וכתב על זה המשנה ברורה (ס"ק יז), כי במקום שאינו עיר ספר צריך להיות פיקח ולראות היטב את המציאות. כי הרמ"א כתב "הכל לפי הענין" "לפי מה שמשער כעסן ופחזותן. ודע דהיום כשבאו מהאומות שחוץ לגבולינו לשלול שלל ולבוז בז – בודאי מחויבים אנו לצאת בכלי זיין אפילו על עסקי ממון וכדינא דמלכותא".

פורעים של שבת

פעם באו מתיישבים מבקעת הירדן אל הרב אליהו זצוק"ל וסיפרו לו כי ערבים עולים בכל שבת על אדמותיהם עם הגמלים והכבשים ואוכלים כל מה שהצמיחה האדמה – עגבניות ומלפפונים, אבטיחים ומלונים. הנוכרים הללו היו באים רק בשבת, כי בימות החול חששו וידעו שהיהודים לא יחללו שבת בשביל ירקות.

הרב אמר להם מיד שבשבת הבאה יצאו אל הערבים הללו ויבריחו אותם אפילו באמצע השבת. לקראת אותה שבת שכרו המתיישבים נהג ערבי עם משאית, וכשעלו הערבים הפורעים על שדותיהם בשבת עם הגמלים, יצאו המתיישבים, הניסו אותם, לקחו את גמליהם והעמיסו אותם על המשאית של הערבי. הוא מצדו לקח את הגמלים לבאר-שבע ומכר אותם בסכום נאה בשוק של הבדואים.

הערבים למדו את לקחם מאותו מעשה, ולמתיישבים באה ההרווחה. היום, לצערנו, מערכות המשפט לא מאפשרות לנהוג עם הפורעים הללו כדת וכהלכה, והם שבים וממררים את חיי התושבים בכל הארץ. לכן צריכים שופטים בבתי המשפט ללמוד את חכמת העם היהודי.

חָכָם וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתו

על זה כתב החכם באדם את מעלת החכמה. "עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים: וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא".

על כן אומר שלמה המלך "וְאָמַרְתִּי אָנִי טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים" ולצערנו אנו יודעים מה כוונת המלך, שדברי האנשים הפשוטים לא נשמעו ושילמנו על כך מחיר יקר. מסקנת דבריו של שלמה היא "טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה" (קהלת ט).