אתמול סיפרתי לשכני שאני נוסע להיפגש עם המתפללים שגורשו ביום כיפור מהתפילה בתל אביב. השכן שלי התרגש ואמר לי כי האנשים הללו הצליחו בהתנהגותם להעלות הרהורי תשובה לכל המדינה. אצילות הנפש שלהם הביאה אור גדול, ממש כמו שכתוב "הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים – עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".
בדרך לתל אביב חשבתי על הפלא הזה. אדם שותק כשמעליבים אותו, אשה מגוננת על הילדים שלה, ילד מנגב את דמעותיו ובסופו של דבר הקול שלהם מגיע לכל המדינה ואולי גם מחוצה לה. משהו בשתיקה שלהם מלמד על אהבה גדולה שנוגעת ומעלה הרהורי תשובה בלב כל העם.
הגעתי לתל אביב ופגשתי בני נוער ומבוגרים שבאו ממקומות רבים שבהם היו התפרעויות, צפון תל אביב, דרום ומרכז. רמת השרון וגבעתיים, יפו וחיפה. הגיעו חילונים, מסורתיים ותורניים עדיין כואבים. הגיעו מצוהר, מחב"ד. גברים ונשים שהתפללו בחוץ והתפללו בתוך מבנה מאולתר. בחלקם לא היה כלל מחיצה. לא היה שום ספק, יד מכוונת עמדה מאחרי המתפרעים האלימים הללו.
המארגנים היו הבריונים של שקמה ברסלר. כל הרשתות היו מלאות בערב כיפור בהודעות שלהם לבא ולהפריע להגן על כבוד הנשים. זו המסיתה שקראה לרבע מהעם נאצים יהודים ואסור לספור את קולותיהם. אחרי שהותר דמם של המתפללים, הגיעו הבריונים שלה ועשו את הפרעות שלהם.
האלימות הצליחה. הם הצליחו להפריע לעשרות אלפי מתפללים ברחבי הארץ שחזרו לביתם עם דמעות. שערי דמעות לא ננעלו, הגיעו לכסא הכבוד וזעזעו את היושב במרומים. בשעה זו מתעורר לב עם ישראל באהבה גדולה זה לזה.
נפגשתי עם הילדים והילדות שגורשו. נפגשתי עם הנערים והנערות, הנשים והגברים ואמרתי להם כי בזכות אצילות נפשם התעוררו אנשים בתשובה ביום הכיפור הזה יותר מכל יום כיפור אחר. בזכות ההתנהגות שלהם הדהדה קריאת "שמע ישראל" שלהם יותר מכל קריאת שמע אחרת. בזכותם הדהדה תקיעת השופר ופתחה לבבות רבות. עם כל הכאב זו זכות שתשמר להם ולעם ישראל לדורי דורות. לסלק את החושך ולהרבות את האור.