הסתר בתוך הארת פנים

הארת פנים והסתר פנים בערבוביה

וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב

אנחנו רואים הארת פנים גדולה, עם ישראל עולה וצומח כל הזמן. אויבינו דועכים ומכלים את עצמם. המדינה הראשונה בעולם שמנצחת את הקורונה היא ישראל. מדינות שהיו אויבות לנו משלימות ומהדקות את הקשרים עמנו, מתקיים בנו "בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ" (משלי טז ז). 

מצד שני ראינו בל"ג בעומר הסתר פנים גדול במיתת ארבעים וחמישה צדיקים שעלו לציון רבי שמעון במירון ובפציעת מאות אחרים. התקיים בנו "וְכָשְׁל֧וּ אִישׁ־בְּאָחִ֛יו כְּמִפְּנֵי־חֶ֖רֶב וְרֹדֵ֣ף אָ֑יִן וְלֹא־תִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ תְּקוּמָ֔ה" (ויקרא כו). מאות אנשים נדחסו בלחץ גדול עד שהרגישו כי נשמתם יוצאת. חלקם זכו להינצל בניסי ניסים וחלקם לא זכו. ביחד איתם היו עוד עשרות אלפים שראו את האסון בבעתה, ורבבות עמך בית ישראל בארץ ובעולם המומים מהאסון הנורא. 

ביום ראשון שאחריו הרימו את ראשם פראי המדבר וניסו להרוג יהודים בצומת תפוח, פצעו את יהודה גואטה, את בניה פרץ ואת עמיחי חלא מהישיבה באיתמר. אנחנו מצפים שמדינת ישראל תסלק מארץ ישראל את הפראים הללו. לצערנו אנחנו יודעים שגם כאשר הם ייתפסו, הם יקבלו תנאים משופרים בבתי הכלא על חשבוננו וישוחררו לבסוף אחר כבוד בעסקה כלשהי. קשה לנו להכיל איך יש הארת פנים והסתר פנים בעת ובעונה אחת.  

מתנות טובות ולא ייסורים

רבי שמעון מלמד אותנו לראות מתנות טובות במה שנראה כמו ייסורים. "תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם, לֹא נְתָנָן אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹלָם הַבָּא" (ברכות ה ע"א). הרמח"ל כותב במסילת ישרים כי התבוננות מסירה את הייסורים וחוסר התבוננות ממשיך אותם (מסילת ישרים ה). על כן חשוב להתבונן ולהבין היטב את המתנות הטובות הללו. 

הסתר שבא אחרי תחילת הגאולה

אחרי זכירת חסדי אבות – הארץ נעזבת

בפרשת השבוע אנו קוראים על הסתר פנים שמתרחש אחרי שכבר יש הארת גאולה. בסוף פסוקי התוכחה של הגלות אנו קוראים "וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר". וזכירת הברית מביאה גואל לבני בניהם למען שמו באהבה. 

אחרי הפסוק הזה היינו מצפים להבטחה של "ואולך אתכם קוממיות", אבל הפסוק שאחר כך חוזר לגלות. "וְהָאָרֶץ֩ תֵּעָזֵ֨ב מֵהֶ֜ם וְתִ֣רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ בָּהְשַׁמָּה֙ מֵהֶ֔ם וְהֵ֖ם יִרְצ֣וּ אֶת־עֲוֹנָ֑ם יַ֣עַן וּבְיַ֔עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֖י גָּעֲלָ֥ה נַפְשָֽׁם". למה הארץ נעזבת מעם ישראל אחרי זיכרון ברית האבות?

לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם

בפסוק שאחריו כתובה ההבטחה שלא ישמידו את עם ישראל לגמרי: "וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י ה֖' אֱלֹהֵיהֶֽם". מי מדבר על השמדה חלקית או מלאה אחרי זכירת חסדי אבות? 

רק אחרי הפסוק הזה מדברת התורה על גאולה ואומרת כי תהיה זכירה נוספת של הברית ותהיה בה גאולה מעין יציאת מצרים, כבוד גדול לעיני כל חי והשראת שכינה בישראל. "וְזָכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִהְי֥וֹת לָהֶ֛ם לֵאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י הֽ'".

קיום הנבואה בדורנו

לפני שננסה להבין רק נזכור כי בדורנו ראינו שהגאולה מתרחשת בסדר הזה. אחרי שנפקדנו וקיבלנו הבטחה מאומות העולם על ארץ ישראל בהצהרת בלפור ובוועידת סן רמו, נעזבה מאיתנו הארץ המובטחת ונלקחו ממנה חלקים ניכרים לטובת עבדאללה מלך ירדן. אחר כך באה השואה שבה כמעט השמידו את עם ישראל והתקיימה ההבטחה שלא נכלה בין הגויים. רק אחר כך זכינו לשחרור משעבוד מלכויות, לכבוד בין העמים ולחזרה הדרגתית של השארת שכינה בישראל. 

הסתר פני הגאולה אחרי ההתפקחות החלקית

תיאור דומה של הסתר פנים אחרי תחילת הגאולה מופיע גם בסוף התוכחה שבפרשת כי תבא. שם מתוארת ההתפקחות של עם ישראל מהמחשבה כי הפתרון הוא בהתבוללות ואימוץ דרכי הגויים. הם מבינים שזניחת היהדות היא האסון "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה". ולכאורה אחרי ההתפקחות הזאת הייתה צריכה לבוא גאולה, אבל מה שכתוב אחר כך הוא עוד הסתר פנים: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (דברים לא).

מקשה הרמב"ן (דברים לא יח) כי אחרי הרהורי התשובה של ישראל "היה ראוי לרוב חסדי השם שיעזרם ויצילם שכבר כפרו בעבודה זרה?". על כן מסביר הרמב"ן שההסתר הזה הוא לא כמו ההסתר הראשון שהיה בגלות שבו ה' מסתיר את הרחמים "ומצאום רעות רבות וצרות", אלא "הסתר פני הגאולה". דהיינו מתחיל תהליך של גאולה, ומטרתו להביא את עם ישראל לתשובה שלמה. כעין תהליך של ייסורי לידה. 

שִׁיבָה אֶל הַיַּהֲדוּת עוֹד לִפְנֵי הֵשִׁיבָה אֶל אֶרֶץ הַיְּהוּדִים

כך בדיוק קרה בדורנו. לפני מלחמת העולם הראשונה חשבו יהודים רבים כי הפתרון לבעיה היהודית היא נישואי תערובת או התנצרות המונית. כך אבדו מעם ישראל ריבי רבבות מעם ישראל בין העמים. 

תחילת תהליך התשובה של עם ישראל היה בכך שיהודים שחשבו כי ההתבוללות היא הפתרון חזרו בהם והכריזו בקונגרס הציוני הראשון כי הם שבים ליהדות. כך הכריז הרצל בפתיחת הקונגרס הציוני הראשון בבזל "שַׁבְנוּ הַבַּיְתָה. הַצִּיּוֹנוּת הִיא שִׁיבָה אֶל הַיַּהֲדוּת עוֹד לִפְנֵי הֵשִׁיבָה אֶל אֶרֶץ-הַיְּהוּדִים". 

כך חזרו בתשובה חלקית הרצל וחבריו. הם לא חזרו לשמור תורה ומצוות, אבל הם הפסיקו לחשוב שהפתרון הוא התבוללות בין הגויים, הם הבינו שצריך להכיר כי אנחנו יהודים ויש לנו שליחות ותפקיד, מקומנו בארץ ישראל וחלומנו הוא בית המקדש שיביא אור לכל אומות העולם (כך הוא כתב בספרו אלטנוילנד). התשובה הזאת היא חשובה מאוד אבל היא לא מושלמת, ולכן בא הסתר פנים נוסף. אבל זה לא כמו ההסתר הראשון, אלא "הסתר פני הגאולה". הסתר שנועד להביא את עם ישראל לתשובה שלמה. 

הסכמת הגויים לגאולה וחזרתו ממנה בכל הגאולות

הסתר פנים אחרי זיכרון הברית במצרים

את ההסתרות במהלך הגאולה אנו רואים כבר ביציאת מצרים. אחרי שה' זוכר את בריתו –  "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות ב כד) – מכביד פרעה את ידו על עם ישראל ויש חושך כפול ומכופל ממה שהיה קודם לכן. 

משה שואל את ה': למה הרעות לעם הזה? וה' מגלה למשה כי צרות הגאולה הן חלק מהתהליך והן הכרחיות, ה' מחולל אותן מאחורי הקלעים. "אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וכו' וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". כשמשה יודע מה התהליך, הוא לא מתייאש מעקשנות פרעה ומרמאותו. הוא יודע שבבוא הזמן ה' ירכך את לב פרעה. הוא מתמלא ביטחון ואמונה כי בסופו של דבר תבוא הגאולה (עיין מגיד מישרים סוף וארא).

הסכמת המצרים וחזרתם

אחד התהליכים המיוחדים שהיו ביציאת מצרים ומתרחשים גם בדורנו הוא הסכמת הגויים לגאולה וחזרתם ממנה. בתחילה "וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא" (יא ח). אחר כך הם חוזרים בהם ורודפים אחרי בני ישראל עד שטובעים בים סוף. 

מסביר הרב חרל"פ כי עד הרגע שפרעה חוזר בו העם עדיין בני ישראל משועבד במקצת לפרעה, שהרי הם יוצאים ברשותו. רק אחרי שפרעה חוזר בו והם ממשיכים בדרך בלי רשותו מתקיים בהם: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה". רק אז זכו לאור הגדול שנגלה עליהם בעברם את הים, רק אז זכו להיות נביאים בערכו של משה, להתנבאות ב"זה", ואמרו "זה אלי ואנוהו אלוהי אבי וארוממנהו". 

כך היה בימי כורש שנתן להם רשות לעלות ולבנות את בית המקדש ואחר כך חזר בו וביטל את הרשות ובא המן להרגם ואחר כך התבטלה הגזירה ונבנה הבית השני. כך יהיה לעתיד לבוא ("מעייני הישועה" עמ' כ"ט. וראה מלבי"ם משלי כא, לא. מהר"ל גבורות ה', פרק ע"ב). 

הסכמת הגויים וחזרתם בימינו

גם בדורנו הסכימו אומות העולם ביחד עם הבריטים לתת את הארץ לעם ישראל מהים ועד נהר פרת. ועידת האומות התכנסה בסן רמו שבצפון איטליה בסיום מלחמת העולם הראשונה (1920). מנהיגי המדינות הסכימו כי בריטניה תממש את הצהרת בלפור.

אחר כך חזרו בהן אומות העולם חלקית, ובאופן שרירותי כרתו את עבר הירדן המזרחי מן המנדט והמציאו את מדינת "ירדן" שלא הייתה מעולם, ואחר כך החליטו על חלוקת הארץ בינינו לבין הערבים. כך כותב הרב חרל"פ: "וכן לעתיד, מקודם ירשו האומות לישראל להיאחז בארצם, וזה יהיה אך לגאולה של יציאה מהגלות. ואולם כשיגיע תור גילוי הגאולה בכל הוד כליל תפארתה וקודש שלמותה, אזי יהפכו כל העמים לרודפים, ויבואו על ה' ועל משיחו".  וחכם עדיף מנביא. 

הגאולה שצומחת מתוך המלחמות בימינו

האסון היהודי במלחמת העולם הראשונה

מלחמת העולם הראשונה הייתה אסון לארץ ישראל, ורק מי שהאמין או שעיניו היו פקוחות ראה שצומחת ממנו ישועה גדולה לעם ישראל. בתקופת המלחמה מתוך 87,000 יהודים שהיו בארץ לפני המלחמה נשארו בארץ רק 54,000 יהודים. חלקם הוגלו וגורשו מארץ ישראל על ידי הטורקים. חלקם מתו ברעב. חלקם ברחו בגלל הקושי למדינות אחרות והארץ חרבה כולה.

מלחמת העולם הראשונה הייתה אסון גם לעם היהודי היושב בחו"ל. כ-1.35 מיליון יהודים נלחמו בצבאות השונים. בצבא של רוסיה, בצבא של גרמניה, בצבא הקיסרות של אוסטריה, בצבא טורקיה, בצבא ארה"ב ובאנגליה. פעמים רבות מדי הרגו היהודים איש את אחיו בתוך הקרבות הללו. 

במלחמת העולם הראשונה נהרגו כ-170,000 חיילים יהודים. מלחמות שלא שייכות להם כלל וכלל. חלקם חשבו שבכך הם קונים לעצמם מקום כבוד בין הקהילה הבינלאומית, ורק במלחמת העולם השנייה הם הבינו את גודל הטעות שלהם. 

בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות

מסתבר כי מה שנראה בתחילה כמו אסון גדול לעם היהודי מתגלה כהצלה גדולה שבזכותה קנינו את הארץ. במלחמה זו הביאו האנגלים לארץ ישראל חיילים מכל קצוות תבל. מניו זילנד, מאוסטרליה, מהודו ומאנגליה. הם נלחמו מלחמת חורמה ומסרו את נפשם לסלק את הסולטאן הטורקי שלא רצה לתת את ארץ ישראל לעם ישראל. במלחמה זו על כיבוש הארץ מידי הטורקים נהרגו 12,197 חיילים מכל המדינות הללו. 

הארץ נשארה במשך 30 שנה בידי האנגלים כדי שמספר היהודים יעלה יותר מפי עשרה ל-650,000 יהודים ונוכל לנהל אותה. בשנים הללו קיבל העם היהודי אומץ, התחלנו להתאמן בנשק. כשהגענו לשישים ריבוא יהודים בארץ ישראל עזבו הבריטים את הארץ ואפשרו לנו להתמודד עם הערבים שקמו עלינו מעשר מדינות. במלחמה עקובה מדם גירשנו מפה את הערבים בניסי ניסים, והוקמה מדינה יהודית אחרי אלפיים שנות גלות כהבטחת ה' לאברהם. 

לראות את האור בתוך התהליך

לא כולם הצליחו לראות את האור ואת המהלך האלוקי בכל התהליך. פגשתי ברחבי העולם כמה יהודים שסיפרו לי כי הוריהם היו גרים בצפת או בארץ ישראל וברחו מהארץ במלחמת העולם הראשונה לדרום אמריקה וכד' בגלל הטורקים או בגלל הרעב. היו רבים שהתייאשו בתקופת שלטון המנדט הבריטי וירדו מהארץ. 

כמעט כל המשפחות שירדו איבדו את היהדות שלהם. הילדים שלהם התבוללו בין עמי הארץ, התחתנו עם נוכריות והנכדים שלהם כבר לא יהודים. הם לא ראו את אור הגאולה בתוך החושך הם לא האמינו שאלוקים מבצע את התהליך שהוא נשבע עליו, ברחו מפה ושילמו מחיר יקר. 

היו יהודים שהאמינו כי גם בתוך החושך הזה מסתתר אור גדול ונשארו בארץ ישראל. בזכות אותם אנשים נבנתה ירושלים, נבנתה ארץ ישראל, נבנה עולם התורה, באמצעותם חזר עם ישראל ונבנה מחדש. נכון שבארץ ישראל נהרגו 23,928 יהודים בכל המלחמות, מספר נורא שעומדות מאחוריו משפחות כואבות, אבל המספר הזה אינו מתקרב כלל למספר היהודים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה (170,000), ובוודאי לא למספר היהודים שנהרגו ונרצחו במלחמת העולם השנייה (6,000,000).

 

כל גאולה – כשרואים אור מתוך חושך

דוד – לראות טוב בתוך הקליפות

מסתבר שבכל גאולה צריך לראות את האור בתוך החושך. מי שרואה מצליח ומי שלא רואה לא מצליח. כך ממש היה דוד המלך מייסד מלכות ישראל. למרות שבילדותו הוא נוּדה ממשפחתו, "מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי", הוא רואה את התהליך ואומר שירה: "לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד" (תהילים סט, ועיין שם בכל המזמור). 

כשנמשח למלך על ידי שמואל, הוא נרדף על ידי שאול, וגם על כך הוא אומר מזמור, "בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה". ומה הוא אומר? "נָכוֹן לִבִּי אֱלֹקִים, נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה". ולא עוד, אלא שאומר שם: "אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲ-דֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּלְאֻמִּים: כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ" (תהילים נז, ועיין שם). 

כשכבר נבחר דוד להיות מלך, בנו אבשלום מורד בו. על כך אומר דוד מזמור מיוחד: "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ: ה' מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי" (תהלים ג). ובגמרא (ברכות ז ע"א) הקשו: "'מִזְמוֹר לְדָוִד' – קִינָה לְדָוִד מִבָּעֵי לֵיהּ? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֲבִישָׁלוֹם: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁיָּצָא עָלָיו שְׁטַר חוֹב. קֹדֶם שֶׁפְּרָעוֹ הָיָה עָצֵב, לְאַחַר שֶׁפְּרָעוֹ, שָׂמַח. אַף כָּאן דָּוִד, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: 'הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ' (ש"ב יב), הָיָה עָצֵב. אָמַר, שֶׁמָּא עֶבֶד אוֹ מַמְזֵר הוּא, דְּלָא חַיִיס עָלַי? כֵּיוָן דְּחָזָא דְּאַבְשָׁלוֹם הוּא, שָׁמַח, מִשּׁוּם הָכִי אָמַר, 'מִזְמוֹר'". נדרש כישרון גדול והתבוננות מיוחדת למצוא את הטוב בשעה שבנו של אדם מורד בו ורוצה להרגו ולרשת אותו. רק מי שרוכש את הכשרון לראות את האור מתוך החושך יכול להיות מלך ישראל. 

בניין הבית השני – אור מתוך חושך

גם הבית השני נבנה כך. בתחילת ספר עזרא מתואר ייסוד היכל ה' בבית השני מתוך בכי וחולשה. "וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל". הבכי מתחזק כל כך, עד "וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק". הבכי גורם לבניין בית המקדש להיעצר במשך 18 שנה. 

אחרי ימי אחשוורוש חוזרים ובונים עולי הגולה את בית המקדש בחדווה. "וַעֲבַדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא וּשְׁאָר בְּנֵי גָלוּתָא חֲנֻכַּת בֵּית אֱלָהָא דְנָה בְּחֶדְוָה", ובהמשך הם חוגגים את חג המצות בבית המקדש "וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְּחָם ה'" (עזרא ו).

השמחה הזאת לא באה בקלות. בראש השנה הם היו במצב דכאוני, ועזרא ונחמיה מנסים לעודד את רוחם "וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה' אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה". "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם". 

התוצאה הייתה שבאותו ראש השנה הם זוכים להגיע לשמחה גדולה. "וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם". חשוב מאוד לשים לב כי השמחה מביאה מההבנה. השיא הוא בחג הסוכות שעליו כתוב "וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד". ביטוי שאין לו אח ורע בכל התורה כולה. מתוכו הם זוכים להקים את הבית השני שהיה גדול מן הראשון. 

רבי עקיבא בוחר לראות את האור

גם רבי עקיבא וחבריו לומדים מבינים ובונים כשהם רואים את האור מתוך החושך וזוכים להביא גאולה לעולם. "וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה ברחוק מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין, ורבי עקיבא משחק" וכו' (מכות כד ע"א). וכך גם כשהוא והם רואים את השועלים היוצאים מקודש הקדשים, הוא בוחר לראות את האור. 

בימיו נחרבה ביתר שהייתה עיר גדולה "והיו בה אלפים ורבבות מישראל", ולא עוד אלא שהיו שם ניצנים של גאולה שלא צלחו "והיה להם מלך גדול, ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גוים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש" (רמב"ם תעניות פרק ה ג).  אחרי חורבן ביתר לא נתן אדריינוס לקבור את מיליוני היהודים ההרוגים שהיו שם, ולא עוד אלא שזלזל בהם ביותר (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה. בבלי גיטין נז ע"א).

ברכות על חורבן ביתר

הפלא הוא שחכמים תיקנו לכל כלל ישראל לברך על הטוב שהיה טמון באסון הנורא הזה. "רַב מַתָּנָה אָמַר, יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ בוֹ הֲרוּגֵי בֵיתָר לִקְבוּרָה. וְאָמַר רַב מַתָּנָה, אוֹתוֹ יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ בוֹ הֲרוּגֵי בֵיתָר לִקְבוּרָה, תִּקְּנוּ בְיָבְנֶה 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב', 'הַטּוֹב' שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ. 'וְהַמֵּטִיב' שֶׁנִתְּנוּ לִקְבוּרָה" (ברכות מח ע"ב). הנס שנעשה להרוגי ביתר שלא הסריחו, גרם לכל מי שראה אותם להבין שהחורבן הוא זמני, כולם הבינו שמרד ביתר היה מרד קדוש והמורדים כולם קדושי עליון, אלא שהדור לא ראוי להיגאל באותה עת. 

לא קל להודות על חורבן ביתר, כשם שלא קל לצחוק כשרואים שועלים יוצאים מקודש הקדשים. לא פשוט לראות הארת פנים בעת הסתר פנים כזה גדול. העניין הוא שזו לא רק המעלה של רבי עקיבא וחבריו, חכמינו לימדו את כל עם ישראל כולו לרכוש את המעלה הזאת בברכת "הטוב והמטיב" בכל ברכת המזון מתוך התבוננות. 

לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְקַבְּלִינְהוּ בְּשִׂמְחָה 

כך אומרת המשנה (ברכות ט, ה) שחייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה. לא באותו נוסח, אבל בשמחה. "אָמַר רָבָא, לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְקַבְּלִינְהוּ בְּשִׂמְחָה". ולמדו את זה מרבי עקיבא כמובן. "אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, וְכֵן תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר, 'כָּל דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא – לְטָב'". כל מה שעושים מן השמים, לטוב עושים. 

בית מדרשו של רבי שמעון בשמיים

תלמידו הגדול של רבי עקיבא הוא רבי שמעון. בהקדמת הזוהר מובא כי אחרי פטירתו של  רבי שמעון בכו תלמידיו ובהם רבי חייא ורבי יוסי וצמו ארבעים יום כדי לראות את רבי שמעון בעולמות של מעלה. אמרו להם שהם לא רשאים לראותו. צמו עוד ארבעים יום נוספים "וּסְלִיקוּ עֲלַייהוּ רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וּסְלִיקוּ לִמְתִיבְתָּא". 

התלמידים רואים את רבי שמעון ורבי אלעזר בנו בשמיים ושומעים קול שאומר לצדיקים להתעורר ולפקוח את עיניהם. "קָלָא אַהֲדַר כְּמִלְקַדְּמִין וְאָמַר עִלָּאִין טְמִירִין סְתִימִין פְּקִיחֵי עֵינָא. אִנּוּן דִּמְשָׁטְטִין בְּכָל עָלְמָא – אִסְתְּכָּלוּ וְחֲמוּ. תַּתָּאִין דְּמִיכִין סְתִימִין בְּחוֹרֵיכוֹן – אִתְעָרוּ". 

דִּי חֲשׁוֹכָא מְהַפְּכָן לִנְהוֹרָא וְטָעֲמִין מְרִירָא לְמִתְקָא

הסתכלות והתבוננות שבזכותה אפשר לראות את האור מתוך החושך, ואת המתוק מתוך המר. "מָאן מִנְכוֹן דִּי חֲשׁוֹכָא מְהַפְּכָן לִנְהוֹרָא וְטָעֲמִין מְרִירָא לְמִתְקָא עַד לָא יֵיתוֹן הָכָא". כל אלו שהפכו חושך לאור ומר למתוק לפני שבאו לכאן. "מָאן מִנְּכוֹן דִּמְחַכָּאן בְּכָל יוֹמָא לִנְהוֹרָא דְנָהִיר בְּשַׁעֲתָא דְמַלְכָּא פָּקִיד לְאַיַּלְתָּא וְאִתְיַיקַר וְאִתְקְרֵי מַלְכָּא מִכָּל מַלְכִין דְּעָלְמָא". כל אלה שמחכים כל יום לאור שמאיר בשעה שה' יפקוד את עמו, כל אלה יכולים להיכנס להיכל של רבי שמעון. "מָאן דְּלָא מְצַפֶּה דָא בְּכָל יוֹמָא בְּהַהוּא עָלְמָא, לֵית לֵיהּ חוּלָקָא הָכָא". אבל מי שלא מצפה לגאולה בכל יום בעולם הזה – אין לו חלק במתיבתא של רבי שמעון ברקיע.

המשיח במתיבתא של רבי שמעון

"אַדְהָכִי שָׁמַע קָלָא דְּאָמַר פַּנּוּן אֲתַר, פַּנּוּן אֲתַר דְּהָא מַלְכָּא מְשִׁיחָא אָתֵי לִמְתִיבְתָּא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן", אחר כך הם שומעים שמלך המשיח מגיע למתיבתא של רבי שמעון. "בְּגִין דְּכָל צַדִּיקַיָּיא דְּתַמָּן רֵישֵׁי מְתִיבְתָּא וְאִנּוּן מְתִיבְתֵּי דְתַמָּן רְשִׁימִין אִנּוּן. וְכָל אִנּוּן חַבְרִין דִּי בְּכָל מְתִיבְתָּא סַלְקֵי מִמְּתִיבְתָּא דְּהָכָא לִמְתִיבְתָּא דִרְקִיעָא". בגלל שכל הצדיקים, ראשי הישיבות, בני הישיבות וכל החברים שלהם כתובים כאן וכולם עולים למתיבתא דרקיע. 

"וּמָשִׁיחַ אָתֵי בְּכָל אִנּוּן מְתִיבְתֵּי וְחָתִים אוֹרַיְיתָא מִפּוּמַיְיהוּ דְרַבָּנָן". והמשיח בא בכל יום לכל הישיבות הללו ושומע תורה מפי החכמים "וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא אָתֵי מָשִׁיחַ מִתְעַטֵּר מִן רֵיחֵי מְתִיבְתֵּי בְּעִטְרִין עִלָּאִין". ובאותה שעה בא המשיח ומתעטר, מריח אותן ישיבות בריח העליון.

לראות את האור בתוך החושך, ובוודאי בתוך האור

אם אנחנו רוצים להיכנס למתיבתא של רבי שמעון אנו חייבים להתבונן ולראות את האור בתוך החושך ובוודאי לראות את האור בתוך האור. רבי עקיבא ורבי שמעון חיו בתקופה שרובה חושך והצליחו לפקוח את העיניים ולראות את האור. אנחנו שלעומתם חיים בתקופה שרובה אור גדול ומיעוטה חושך, חייבים לראות את האור. 

זו הסיבה שאנו קוראים בכל תפילה ב"פתח אליהו" שבסופה כתוב כי רִבִּי שִׁמְעוֹן קורא לצדיקים להתעורר. "דְּעַד כְּעַן צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ דְמִיכִין וְשִׁנְתָּא בְחוֹרֵיהוֹן". שיסירו את קורי השינה מהעיניים ויפקחו אותן לראות את אור ה' בכל זמן ובכל מקום, ומזה תבוא הגאולה במהרה. כמו שכתוב שם: "מִיַּד קָם רַעְיָא מְהֵימְנָא וַאֲבָהָן קַדִּישִׁין עִמֵּיהּ. עַד כָּאן רָזָא דְיִחוּדָא. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן".