זכר ליציאת מצרים

עושר רוחני לצד תוחלת חיים גבוהה

צניעות כלכלית ועושר רוחני

אנחנו נמצאים עכשיו בתוך השבעה של הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל, שהדריך וכיוון את אנשי העיר בני ברק, שבה התגורר, למעלה מדור. כדאי ללמוד משהו על העיר הזאת, ודרכה על הרב החשוב הזה. 

הנתונים הבסיסיים של בני ברק הם צניעות כלכלית גדולה ועושר רוחני גדול. במדד כללי של מדינת ישראל נמצאת בני ברק ברמה כלכלית 2 מתוך 10. לשם השוואה, הכנסה ממוצעת לחודש של שכיר  בעיר בני ברק היא 5,691 ש"ח לחודש. כמעט חצי מהממוצע הארצי שעומד על 9,634 ש"ח. 

כמובן שאם נשווה את בני ברק לשכנים שלה יובלט הפער מאוד. תל אביב היא ברמה כלכלית 8, גבעתיים ברמה 9 וסביון היא העיר העשירה במדינה ונמצאת ברמה 10. במצב כלכלי כמו בני ברק נמצאות רק ערים ערביות כמו אום אל פחם. עם זאת, במדדים של תרומות וחסדים בני ברק מובילה בארץ ובעולם, וכך גם במדדים חיוביים אחרים, כפי שיפורט לקמן. 

הפרדוקס של בני ברק

במרבית הערים יש התאמה ברורה בין המדד הכלכלי-החברתי לבין תוחלת החיים. במילים אחרות, אנשים עשירים מאריכים חיים יותר מעניים. כל זה בגלל האוכל הבריא יותר, הבטיחות הגבוהה יותר, הרפואה המשוכללת יותר והאפשרות להשתמש בשירותיהם של רופאים טובים יותר. דוגמה לכלל הזה אפשר לראות במדינת ישראל, שעל פי נתוני הלמ"ס משנת 2020 תוחלת החיים של ערבי פחותה מתוחלת חיים של יהודי בארבע שנים בממוצע, בהתאמה לרמת ההכנסה הנמוכה של הציבור הזה. 

אלא שנראה שהחרדים בישראל "מתעלמים" מהכלל הזה. הם חיים בצניעות כלכלית גדולה, ולעומת זאת נהנים מתוחלת חיים גבוהה יותר. מחקר שנערך בשנת 2009 ע"י דב צ'רניחובסקי ממרכז טאוב  מצא כי חיים כחרדי בבני ברק מוסיפים לאדם שלוש שנות חיים נוספות בממוצע. גם רמת הבריאות של תושבי בני ברק טובה הרבה יותר ממה שהיה צפוי בהתאם לרמת ההכנסות שלהם.

מקום ראשון בעולם בחסד ונתינה

עיר של חסד

הפרדוקס קיים גם בתחום התרומה והנתינה. כל בר דעת מבין כי מי שאין לו, לא יכול לתת לאחרים. אבל בני ברק מפתיעה גם בתחום הזה. אין איש רעב בבני ברק. אין הומלסים בבני ברק. אין בודדים שלא מבקרים אותם בבני ברק. מי שעובר ברחובות בני ברק יראה בכל פינת רחוב קופה שבה התושבים משלשלים כסף בלב רחב מהמעט שיש להם בכיס. 

בעיר שבה לרוב האנשים אין די כסף לגמור את החודש, היינו מצפים לראות אנשים שחוסכים פרוטה לפרוטה ולא חולקים את כספם עם אחרים. אבל רוב תושבי העיר נותנים עשירית מכספם לאנשים שעניים מהם, שצריכים עזרה לחתונה או לצרכים רפואיים, ויש מהם שנותנים אף חמישית מכספם לצורכי צדקה וגמילות חסד. 

ואהבת לרעך כמוך

מי שמעודד את התושבים ומשגיח שהכספים הללו יגיעו בשלמותם לנזקקים הם רבני העיר שמשמשים גם דוגמה אישית לחיים בצניעות גדולה עם נתינה כמעט אין סופית של זמן ותשומת לב לכל מי שנזקק וצריך עזרה. 

העיר כולה מכוסה במודעות שבהן הרבנים הגדולים מעודדים את הציבור לסייע ולהדר במצוות "ואהבת לרעך כמוך". בביקור חולים, במתנות לאביונים, ב"קמחא דפסא". ארגוני צדקה רבים מבני ברק מסייעים לכל תושבי הארץ ולא רק לתושבי העיר, בהם "עזר מציון", שמסייע בתחום הבריאות והרפואה, "עזרה למרפא" של הרב אלימלך פירר ו"חסדי נעמי" לציוד רפואי. 

גמילות חסדים

בעיר בני ברק פעילים כ-1000 גמ"חים, מוסדות סיוע שמסייעים כל אחד בתחומו בלא שום תמורה. הם מסייעים בנושאים כמו הלוואות כספיות, תיווך דירות, השאלת תפילין, השאלת כלי-עבודה וכלים רפואיים, השאלת ספסלים וכלים לשמחות, אבדות ומציאות, חיפוש ילדים שאבדו, ואפילו אספקת מוצצים לתינוקות בשעות הלילה המאוחרות. 

כ-190 גמ"חים שמספקים ידע רפואי לכל הארץ, כמו הרב פירר ועזרה למרפא, משאילים ציוד רפואי ומכשירים רפואיים. כ-100 גמ"חים מסייעים לאנשים לערוך שמחות, משאילים שמלות כלה, כיסאות וציוד לשמחות. כ-160 גמ"חים מסייעים לענייני דת ותשמישי קדושה, כ-90 גמ"חים מסייעים לנשים בהיריון ואחרי לידה, ועוד 90 מסייעים לנשים ולגברים להתארס, להתחתן וכד'. כ-400 גמ"חים מיועדים לצרכים שונים של הבית. כ-180 גמ"חים עוזרים בציוד לתינוקות, ממוצצים ועד חיתולים וצרכים מיוחדים. כ-250 גמ"חים מסייעים למשפחות באבלות וכד'. 

מוסדות יד שנייה

בנוסף פעילים בבני ברק מוסדות שאוספים, ממיינים ומשפצים מוצרים מ"יד שנייה" ומחלקים אותם לנזקקים ללא שום רווח. בין המוצרים אפשר למצוא בגדים, שמיכות, ספרי לימוד, רהיטים, מכשירי חשמל, נעליים, תיקים, צעיפים, בגדי ילדים, משחקים וצעצועים, מצעים וכלי בית. באופן זה יכולות להתקיים גם משפחות שאין להן הכנסה מספיקה. 

הארגונים הללו מכבסים את הבגדים ומתקנים את הציוד לפני שהם מעבירים אותו למי שנזקק לו. שיקבל בכבוד. בכל העיר יש אולמות אירוח לאנשים נזקקים שאין מי שיבשל להם מנה חמה, וקבוצות מיוחדות דואגות להביא את המנה החמה היישר לבתיהם של הנזקקים. 

המתנדבים בעם ברכו ה'

שיעורי ההתנדבות בעיר בני ברק גבוהים מאוד. סקר גאוקרטוגרפיה  שנערך בשנת 2012  מצא כי  ככל שעולה רמת הדתיות כך גדל שיעור התרומות. 80% מהדתיים והחרדים תורמים ומסייעים לצדקה וארגוני גמ"ח. 64% מהמסורתיים ו-55% מהחילונים. 

בסקר שנעשה על מתנדבים בחברה החרדית ב-2017 נמצא כי ככל שעולה רמת הדתיות כך גדל גם שיעור המתנדבים. כ-35% מהחרדים עסקו בפעילות התנדבותית, לעומת 32% מהיהודים הדתיים ו-22% מהיהודים המסורתיים והחילונים. אם משווים את רמת ההתנדבות ביחס להכנסות, רואים את הפלא הגדול בהשוואה לחברה הערבית שהכנסותיה שוות להכנסות תושבי בני ברק, ובה רק 7% עוסקים בפעילות של חסד והתנדבות.  

 

ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים

העיר הלומדת ביותר בישראל

אין ספק שתופעת החסד הזה נובעת ממדרגה רוחנית גדולה. העיר כולה מלאה במוסדות לימוד, ישיבות וכוללים. תלמודי תורה ומוסדות חינוך לבנות. בתי מדרש נמצאים בכל רחוב. מוסדות לימוד לנערים ולנערות נמצאים בכל שכונה. 

רוב הלימודים הם לימודי קודש, והם מותאמים לסוגים השונים של האוכלוסייה. מבחינה זאת מדובר בעיר הלומדת ביותר במדינת ישראל ואולי בעולם כולו. מספר שיעורי הדף היומי שיש בעיר הזאת הוא בוודאי הגדול ביותר במדינה, פרט לערים ויישובים שמחזיקים לימוד תורה וחסד כמו ירושלים, בית שמש או יישובים ביהודה ושומרון. 

והיו עיניך רואות את מוריך

איך יוצרים עיר של לומדי תורה? מעודדים את הילדים מקטנות לחשיבות לימוד התורה. כשהילדים רואים שהציבור מעריץ את הרבנים הלומדים, למרות שאין להם שום משרה ותפקיד ותואר, הם מבינים את ערך הלימוד ומיישמים אותו בעצמם. ראיתי במו עיני את הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל מעודד תלמידים צעירים מאוד ללמוד תורה בהתמדה, והיה מקדיש זמן לעודד ולבחון נערים ובוגרים וגם ילדים קטנים. הילדים, ששמעו בהערצה שהיה מסיים כל שנה לימוד ש"ס, ניסו לחקות את אורחות חייו. וכך צומח דור חדש של לומדי תורה בעיר. 

מחמת הכרת חשיבות הלימוד, מעודדים התושבים בכספם המצומצם ובליבם הרחב את הלומדים. הם לא מבזבזים את כספם על תקשורות ובילויים, ומוציאים למעלה מיכולתם על חינוך לילדיהם, יותר מפי שניים מהממוצע הארצי ביחס להכנסתם.

בני עלייה

מחמת אהבת התורה הלימוד לא מתקיים רק במוסדות הלימוד, אלא גם בדרכים, ואפילו במעליות הבתים. כמעט בכל מעלית יש גמ"ח של הלכות שמירת הלשון, שבו בכל יום מתחלף דף של הלכות קצרות שעוסקות באיסור רכילות ולשון הרע. באופן זה כל מי שעולה שתי דקות במעלית יכול לקבל דף קצר עם תוכן והוא מנצל את הדקות הללו להבין כי צריך להיות במאור פנים, במחשבות טובות, בדיבורים של אור ולא חלילה בקנטרנות ובכיינות. 

רמת אושר מהגבוהות בישראל

כשזה מה שלומדים במעלית, אין פלא שבעיר הזאת אנשים שמחים יותר כמעט מאשר בכל עיר אחרת  בישראל. על פי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2018 בני ברק היא העיר השלישית השמחה בישראל. בית שמש במקום הראשון לאחר שלא פחות מ-96% מתושביה הצהירו שהם מרוצים מהחיים, אחריה כפר סבא, שבה 95.8% מהתושבים מרוצים מחייהם, ואחריהן נמצאת בני ברק, עם 95.5%.

בשנה האחרונה התברר שבני ברק עלתה למקום השני אחרי רחובות במדד האנשים הכי מאושרים. ברחובות הצהירו לא פחות מ-97.5% מתושביה שהם מרוצים מהחיים. בבני ברק הכריזו 94.5% מהתושבים שהם מרוצים מחייהם. כך בכל שנה, הערים האחרות מתחלפות. אבל בני ברק תמיד שומרת על מקום מכובד של שביעות רצון מהחיים. 

אור לגויים

המדינה צריכה ללמוד היטב וליישם את המודלים של בני ברק על ערים אחרות בארץ. מדינת ישראל גם צריכה לייצא את ההמצאה הזאת לעולם. ברוך ה' שהמדינה מייצאת מוצרים עתירי ידע, תוכנות, מכשירים רפואיים וחקלאיים, סייבר וכו'. עם זאת אנחנו חייבים לזכור כי הדבר הגדול שאנחנו צריכים לייצא לעולם הוא הערכים, הלימוד, החסד, הנתינה, הרגישות והאכפתיות. גם אם לא נצליח ללמד את כל הסוד, לפחות יעתיקו את חלקו. והסוד מתחיל במנהיגים הרוחניים שמשפיעים על תושביה ומשמשים להם דוגמא אישית.

 

תכלית הירידה למצרים – עשיית חסד

ה' הכניסנו למצרים, אם כך מדוע להודות על היציאה משם?

אנו חוגגים בפסח את היציאה ממצרים, יציאה משיעבוד לחרות. שיעבוד נורא, עבודת פרך, שחיטת תינוקות וזוועות נוראות. חז"ל מלמדים אותנו שהשיעבוד במצרים הוא השורש לכל הגלויות שהגיעו אחריו. כל הזוועות ששמענו על השואה, הן רק חלק מהזוועות שהיו בשיעבוד מצרים. ועל היציאה משיעבוד זה אנו מודים לקב"ה בליל הסדר ובמועדים נוספים. 

אבל דומה שאי אפשר לחגוג את פסח בלי לענות על שאלה מרכזית. הירידה למצרים נגזרה על ידי הקב"ה, "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה". כך שגם כל הסבל שנגרם במצרים, התגלגל על ידי הקב"ה. גם הירידה למ"ט שערי טומאה לא הייתה קורית ללא הירידה למצרים. אם כן, מדוע אנו מודים לקב"ה? הוא הכניסנו למצרים והוא הוציאנו! 

מטרת השיעבוד – ואהבת לרעך כמוך

שאלה זו מובילה אותנו להבין שיש מטרה בעצם הירידה למצרים. כל הסבל במצרים לימד אותנו משהו, פעל משהו על עם ישראל. וננסה לגעת בשני עקרונות שמופיעים בתורה. התורה מסבירה לנו כי סיבת הגלות במצרים היא לנטוע בליבנו את מצוות ואהבת לרעך כמוך. כך היא חוזרת ואומרת בכמה וכמה מקומות, למשל בהקשר לשמירת השבת: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (שמות כג). 

כך כתוב גם בספר דברים: "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". ומה הטעם למצווה? "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ". ממשיכה התורה ומנמקת: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה. עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (דברים ה יד).

חגים – הגר היתום והאלמנה

גם החגים מוזכרים כמצוות שנועדו לשמח את הגר, היתום והאלמנה. "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה" (דברים טז). מסתבר שגם בחגים לומדים מהשיעבוד במצרים על הרגישות לגר, ליתום ולאלמנה. 

לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם – וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ

יש עוד שורה ארוכה של מצוות שהתורה מזכירה אותן בהקשר של יציאת מצרים, גם הן מצוות שבאו לבטא את המצווה של "ואהבת לרעך כמוך".  כן מזהירה התורה לערוך משפט הוגן לגר, ליתום ולאלמנה ולא לנצל את חולשתם. "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה" (דברים טו). כך אומרת התורה "וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"  (שמות כד). כך נאמר בתורה האיסור לעשוק את החלש מאותה סיבה: "לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ: בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ" (דברים כד טו). 

שיעור כואב

משל על כך סיפר בעל הבן איש חי מעשה במלך שהיה לו בן יחיד פיקח וחכם שהמלך רצה כי הוא יירש את מקומו. לצורך כך הוא השקיע בו כל הון שבעולם. הביא לו מורים מובחרים ללמדו, וכשהתבגר הבן, לקח המלך חכם גדול ומינהו להיות המורה אשר יכשיר את בנו לרשת את מקום המלך.

כעבור כמה שנות לימוד אמר המורה למלך שהבן כבר מושלם בכל החכמות והוא יכול לבחון אותו. המלך הביא את כל יועציו והעמיד את בנו לפניהם, הם שאלוהו שאלות בכל תחום, והבן ידע וענה על הכול בבהירות ובחכמה. 

אמר המלך למלמד: אתן לך מאה דינרי זהב על עבודתך. השיב המלמד: יש לי עוד שיעור אחד ללמד את בנך ובלעדיו לא סיימתי את תפקידי בצורה נכונה. אחר כך תשלם לי. קרא החכם שוב לבן המלך לסיום הלימודים ולקח אותו ליער למקום מרוחק מאנשים, קשר את ידיו ואת רגליו של בן המלך, והלקה אותו מכות קשות ביותר עד זוב דם. 

אחר כך השאיר אותו לבד ביער, וכעבור יום שלח למלך הודעה שישלח לקחת את בנו הפצוע מהיער. הביאו את בן המלך הפצוע לאביו ומיד הביאו את טובי הרופאים לרפא אותו. כששאל המלך את בנו מי הכה אותך כך, סיפר לו הבן שהמכה הוא לא אחר מאשר המורה. 

כעס המלך וציווה לתלות את המורה. רגע לפני ביצוע גזר הדין, עמד המלך וביקש מן החכם; תסביר לי את מעשיך הרעים, איך העזת לעשות כך לבני חמודי? איך איבדת את עולמך? מדוע ההרס העצמי הגדול הזה אשר בך?! 

ענה החכם למלך ואמר: אתה מלכי וביקשת ממני ללמד ולחנך את בנך ולהכשירו להיות מלך, וזה מה שעשיתי. בנך צריך להיות מלך והוא לא יודע מה זה צער. כאשר יבואו לפניו דין או משפט ויצטרך לגזור על האדם מלקות, איך ידע מה מרגיש מקבל המלקות? הוא עלול לגזור עליו מאה מלקות והוא לא טעם מימיו מהי מלקה אחת. הוא יגזור עליו לשבת בבית סוהר שנה והוא לא היה יום אחד לבד זרוק בבדידות. עכשיו הוא יודע מה טעם המלקות, מה טעם הבדידות. עכשיו הוא יכול לשפוט ולדון אנשים אחרים. והכפיל לו המלך את שכרו. 

כך אומר הקב"ה לעם ישראל: אחרי שהבנתם מהי עבדות ומהו עינוי, אחרי שהרגשתם את כל הרוע והאכזריות במצרים, עכשיו אתם יכולים לחנך עולם שלם למצווה שהיא היסוד של כל התורה כולה, "ואהבת לרעך כמוך". עכשיו אתם יכולים לצאת ממצרים מבית עבדים לא רק ברמה הפיזית אלא גם ברמה הרוחנית. 

 

מחמישים שערי טומאה לחמישים שערי תובנה

זכרון יציאת מצרים – חמישים שערי בינה

על מנת להטמיע בתוכנו את התכונות הללו מזכירה לנו התורה את יציאת מצרים חמישים פעם. שנצא מהשיעבוד והאטימות שהיו במצרים ונרכוש רגישות, חסד ואהבת הזולת. "וּבְּגִין כָּךְ תִּשְׁכַּח בְּאוֹרַיְיתָא חַמְשִׁין זִמְנִין יְצִיאַת מִצְרַיִם, לְאַחֲזָאָה לְכָל בְּנֵי עָלְמָא חַסְדָּא דַּעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, דְּאַפֵּיק יַתְהוֹן מֵאִינוּן חֵילִין דִּמְסָאֲבוּ". 

כל זכירה של יציאת מצרים מוציאה אותנו מאחד מחמישים שערי טומאה שהיו במצרים – "וְאָעֵיל לוֹן לְגוֹ חֵילִין דְּדַכְיוּ דְּהַיְינוּ חַמְשִׁין תַּרְעִין דְּסוּכְלְתָנוֹ" – ומכניסה אותנו לשערי טהרה שהם חמישים שערי בינה (ז"ח יתרו ג). חמישים שערים של תובנה כמה חשוב להדר במצוות "ואהבת לרעך כמוך".

גוי מקרב גוי

בספר דברים רומז לנו משה רבנו שהיציאה ממצרים היא כמו לידה. "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ" (דברים ד'). וכך אמרו חכמינו במדרש: "אמר רבי אבא בר אחא בשם רבי חנין, מהו גוי מקרב גוי, כאדם ששומט את העובר ממעי בהמה. כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, שנאמר, גוי מקרב גוי" (מדרש תהילים מזמור קיד).  ואם היציאה ממצרים היא הלידה, שיעבוד מצרים הוא ההריון. כך שאנו צריכים להבין מה יש בשיעבוד מצרים שמגדל את עם ישראל ממשפחה ושבט, לעם ישראל.

כור הברזל

כדי להבין זאת נתבונן בפסוק נוסף שאומר משה "וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה" (דברים ד). איך מצרים משמשת ככור ברזל, ביחס לעם ישראל?

לכור הברזל מביאים את עפרות הברזל ממקור מחצבתם. תפקיד הכור הוא להפוך את העפרות הללו למטילי ברזל. כדי להגיע לתוצאה הרצויה קורים בכור שני תהליכים. תחילה מנקים את עפרות הברזל מכל הפסולת שיש בהם, בסינון, במיון, בהרתחה ובדרכים נוספות. לאחר שכל העפרות נקיות, מתיכים את הברזל והופכים אותו לגוש אחד של ברזל, וכידוע ברזל הוא משל לכוח חזק מאד. 

אם נעבור לנמשל, נבין שבמצרים קורים שני דברים: נעשית הפרדה בין הפסולת והחלק הטוב, כמו שחז"ל אומרים "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" – אחד מחמישה. ועם ישראל נעשה ליחידה אחת "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

איך זה קורה במצרים?

אפשר לומר שהקושי וצרת הרבים חיברה אותם יחד. אולם נראה שאפשר לומר עוד משהו, בהקדמה קצרה. כשבא לאדם אסון, מחלה, מוות של קרוב, נזק כלכלי, פיטורין וכו' הוא סובל וכואב, ופעמים רבות הוא שואל את עצמו: מדוע בא לי אסון זה? למה זה מגיע לי? ואכן כך צריך להיות, כדברי הגמרא אם רואה אדם שייסורים באים עליו, יפשפש במעשיו. לעיתים הוא מוצא, ולעיתים הוא לא מצליח. במצרים, כשהיה מגיע אסון על יהודי, כדוגמת אימא שלקחו את בנה וזרקו אותו ליאור, היא צועקת ובוכה, נאנקת ושואלת את עצמה: למה?

במצרים יש רק תשובה אחת: כי הקב"ה הבטיח לאברהם "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". הסבל הזה לא בגללך. את סובלת כי את חלק מעם ישראל. הבן שלך נרצח כי הוא יהודי. כי הוא חלק מעם ישראל. עם שיש לו תפקיד. עם שצריך לתקן את העולם. בגלל זה את סובלת עכשיו. באותה שעה שואלת האימא את שאלת השאלות: למה אני צריכה להיות חלק מעם ישראל? למה אני צריכה את כל הסבל הזה על עצמי, על המשפחה שלי, על הילדים שלי?

היו שהחליטו להתנתק מעם ישראל. החליטו להיות כמו המצריים ונשארו במצרים. הם היו הרוב, ארבע חמישיות. מי שיצא ממצרים, הם אותם אנשים שבחרו להיות חלק מעם ישראל בכל מצב ובכל מחיר. הם אנשים שיהיו מוכנים בהמשך הדורות למות ולא להשתחווות לפסל. הילדים שלהם יוותרו על כל הטוב שתציע להם הכנסייה הנוצרית. זהו כור הברזל, הוא גם מסנן את הפסולת וגם מגבש אותנו להיות עם אחד, להיות עם ישראל. 

צאצאים של מסירות הנפש

כל יהודי שנמצא בעולם ויודע שהוא יהודי, יש לו סבא או סבתא שלפני דור או עשרה דורות היו מוכנים לשלם את המחיר כדי להישאר יהודים. כולנו צאצאים של מסירות הנפש הזו. כל היהודים שנשברו בדרך – הם מזמן נטמעו ואינם חלק מעם ישראל. כשאנו אומרים בהגדה "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", הכוונה היא, שיבחר בדרך של היוצאים ממצרים. שיאמר בפה, אני חלק מעם ישראל לטוב ולמוטב. 

לשון הרע מונע גאולה

כשמשה מפריד בין ה"ניצים", הם טוענים כנגדו: "הלהורגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי". על כך מגיב משה: "אכן נודע הדבר". פשט הפסוק הוא שמשה מבין שדבר הריגת המצרי נפוץ במצרים, וכעת יש סכנה לחייו. חז"ל מוסיפים לנו קומה בהבנת פסוק זה:  נודע הדבר למה עם ישראל נמצא בשיעבוד – כיוון שיש בינהם מספרי לשון הרע. והדבר תמוה, וכי לשון הרע חמור מעבודה זרה, ממ"ט שערי טומאה בהם נמצאים ישראל? מדוע זו הסיבה שמעכבת את הגאולה?

לפני מה שנאמר לעיל אפשר להבין זאת. אם כל מטרת הירידה למצרים הייתה להפוך את עם ישראל לעם אחד, הרי שכל עוד יש ביניהם לשון הרע סימן שהמטרה עדיין לא הושגה, עדיין צריך שיעבוד להפוך אותם לעם אחד.

כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות

מרן הרב אליהו זצוק"ל דרש בליל שביעי של פסח לפני שחלה את הפסוק "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" ואמר כי הגאולה העתידה דומה ליציאת מצרים בכמה דברים, ואחד מהם הוא האחדות. כשאוחזים בה זוכים לראות נ' פלאות. ויהי רצון שיראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתו במהרה. אמן ואמן.