גאולה בזכות האמונה
שֶׁכֵּיוָן שֶׁקָּרַע לָהֶם אֶת הַיָּם הֶאֱמִינוּ בּוֹ
חכמינו במדרש (שמות רבה בשלח כב ג) שאלו: וְלָמָּה צָרִיךְ לְהַזְכִּיר קְרִיעַת יַם סוּף בֶּאֱמֶת וְיַצִּיב? לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁקָּרַע לָהֶם אֶת הַיָּם הֶאֱמִינוּ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". וּבִזְכוּת הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ זָכוּ לוֹמַר שִׁירָה וְשָׁרְתָה עֲלֵיהֶם שְׁכִינָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה".
לְכָךְ צָרִיךְ אָדָם לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לַתְּפִלָּה. כְּשֵׁם שֶׁהֵם הַסְמִיכוֹ שִׁירָה אַחַר הָאֲמָנָה וְהַקְּרִיעָה, וּכְשֵׁם שֶׁהֵן טִהֲרוּ לִבָּם וְאָמְרוּ שִׁירָה שֶׁכֵּן כְּתִיב "וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ" ואח"כ "אָז יָשִׁיר". כָּךְ צָרִיךְ אָדָם לְטַהֵר לִבּוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל", והטהרה היא לקנות בליבו יראת ה' ואמונה.
יציאת מצרים בזכות האמונה
גם יציאת מצרים הייתה בזכות האמונה: שֶׁלֹּא אָמְרוּ לְמֹשֶׁה הֵיאַךְ נֵצֵא לַמִּדְבָּר וְאֵין לָנוּ צֵדָה לַדֶּרֶךְ, אֶלָּא הֶאֱמִינוּ וְהָלְכוּ אַחַר מֹשֶׁה. וַעֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה (ירמיה ב) "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". מָה שָׂכָר נָטְלוּ שָׁם? "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם ה'" (ע"פ מכילתא ב יד).
לֹא נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בִּזְכוּת הָאֲמָנָה
ובזכות האמונה שנכנסו לים סוף זכו למדרגות רוחניות גדולות מאוד: וּגְדוֹלָה הָאֲמָנָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁבִּשְׂכַר הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ יִשְׂרָאֵל שָׁרְתָה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרוּ שִׁירָה שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל", וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בִּזְכוּת הָאֲמָנָה שֶׁנֶּאֱמַר "וְיֵאָמֵן הָעָם" (מכילתא בשלח בפסוק ויאמינו בה' סוף פ"ו). ואע"פ שנחלשו הזקנים באמונתם ולא באו לפרעה, הועילה אמונת העם להוציאם ממצרים.
שֶׁאֵין הַגָּלוּיוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּשְׂכַר אֱמוּנָה
וגם לעתיד לבוא יצאו ישראל מהגלות בזכות האמונה. כך אמרו חכמינו במדרש: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה" אַתְּ מוֹצֵא שֶׁאֵין הַגָּלוּיוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּשְׂכַר אֱמוּנָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה". וראינו בעינינו את העולים שבכוח האמונה הגדולה שלהם עלו לארץ במסירות נפש ובנו את הארץ ואת ירושלים תחת שלטון זר של טורקים או של אנגלים. האמינו כי ה' יקיים את דברו הטוב, וצדקו.
לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת
על החשיבות של האמונה להביא את הגאולה אפשר ללמוד מהגמרא שאומרת "אָמַר רַבָּה בַּר חִנָּנָא סָבָא מִשְּׁמֵהּ דְּרַב כָּל שֶׁלֹּא אָמַר אֱמֶת וְיַצִּיב שַׁחֲרִית וֶאֱמֶת וֶאֱמוּנָה עַרְבִית לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת".
והסביר רש"י כי ברכת "אמת ויציב" בשחרית ו"אמת ואמונה" בערבית אומרות לנו כי כמו שה' הוציא אותנו ממצרים הוא ימשיך לגאול אותנו לעד ולעולמי עולמים. "וברכת אמת ויציב כולה על חסד שעשה עם אבותינו היא, שהוציאם ממצרים ובקע להם הים והעבירם, וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות, שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחתו ואמונתו לגאלנו מיד מלכים ומיד עריצים ולשום נפשנו בחיים, ולהדריכנו על במות אויבינו, כל אלה הנסים התדירים תמיד". ולכן פסק השו"ע כי "כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית, ואמת ואמונה ערבית, לא יצא י"ח המצוה כתקנה" (סו י). כי האמונה היא לא רק על העבר אלא גם על ההווה וגם על העתיד.
קטני אמונה – מאמינים על העבר ולא על העתיד
חזרו ולא האמינו
"אמר רבי אבהו: אף על פי שכתוב כבר שהאמינו עד שהיו במצרים, שנאמר: 'ויאמן העם' (שמות ד, לא), חזרו ולא האמינו, שנאמר: 'אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך'" (תהלים קו, ז. שמות רבה כג, ב). וכדי שלא ניכשל בכישלון של יוצאי מצרים כתב לנו דוד המלך את מזמור ק"ו בתהילים שבא ללמד אותנו איך לשמור על האמונה ולא לאבד אותה.
ומהי הדרך? להזכיר לעצמנו כל הזמן את הניסים שנעשו לנו ולאבותינו. וכך הוא אומר: "הַ֥לְלוּיָ֨הּ׀ הוֹד֣וּ לַה֣' כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ: מִ֗י יְ֭מַלֵּל גְּבוּר֣וֹת ה֑' יַ֝שְׁמִ֗יעַ כָּל־תְּהִלָּתֽוֹ". מסביר דוד המלך במזמור זה כי החובה להודות לה' היא בגלל שאנחנו עלולים לחטוא בחטא של "חָטָ֥אנוּ עִם־אֲבוֹתֵ֗ינוּ הֶעֱוִ֥ינוּ הִרְשָֽׁעְנוּ: אֲב֮וֹתֵ֤ינוּ בְמִצְרַ֨יִם׀ לֹא־הִשְׂכִּ֬ילוּ נִפְלְאוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א זָ֭כְרוּ אֶת־רֹ֣ב חֲסָדֶ֑יךָ וַיַּמְר֖וּ עַל־יָ֣ם בְּיַם־סֽוּף".
כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים מִצַּד אֶחָד, כָּךְ מִצְרִיִּים עוֹלִים מִצַּד אַחֵר
הגמרא מסבירה מה היה חוסר האמונה שלהם בים סוף. "דְּאָמַר רַב הוּנָא, יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיוּ, וְכִדְדָרַשׁ רַבָּה בַּר מָרִי, מַאי דִּכְתִיב, (תהלים קו) 'וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף, וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ', מְלַמֵּד שֶׁהִמְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְאָמְרוּ, כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים מִצַּד אֶחָד, כָּךְ מִצְרִיִּים עוֹלִים מִצַּד אַחֵר".
החשש שלהם נקרא "קטנות אמונה", כי הם היו בעיצומו של תהליך יציאת מצרים שבו ה' מקיים את ההבטחה לאברהם להוציאם ממצרים ולהביאם אל הארץ. הם רואים ניסים עצומים שנועדו לקיים את ההבטחה של ה', וחוששים שמא הניסים היו רק עד רגע זה אבל לא יהיו גם בעתיד. זה נקרא קטנות אמונה.
אמונה על העתיד – אמונה גדולה
כדי שלא ניכשל בכישלון שלהם אנחנו צריכים אמונה גדולה. "והנה יש שני מדריגות מענין האמונה. אמונה אחת שרואה ניסים ומאמין. ואמונה שניה שאפילו לא רואה ניסים הוא זוכר מה שהיה ומאמין על העתיד. והנה ישראל לא היו אז במדריגה הראשונה הנ"ל, רק מקטני אמנה היו, ואין הכוונה שלא האמינו כלל, אלא שלא האמינו בישועות ובנפלאות שיהיו בעתיד, ולכן פחדו ללכת לכבוש את ארץ ישראל מפני הענקים" (קדושת הלוי יתרו).
משחרב בית המקדש – פסקו אנשי אמנה מישראל
על האמונה הקטנה שמאמינים רק על מה שהיה בעבר מדברת המשנה במסכת סוטה (ט, י"ב) שאומרת: " מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּטַל הַשָּׁמִיר וְנֹפֶת צוּפִים וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר: 'הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם'" (תהילים יב, ב). ואין הכוונה שאחרי החורבן אין מי שמאמין בה'. אלא שרוב האנשים נתפסים לקטנות אמונה.
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ, וְאוֹמֵר מָה אֹכַל לְמָחָר? אֵינוֹ אֶלָּא מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה
הגמרא מסבירה מהי קטנות אמונה "דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ, וְאוֹמֵר, מָה אֹכַל לְמָחָר? אֵינוֹ אֶלָּא מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה". קטן אמונה מודה לה' על הפת שאכל כי הוא מבין שהפת היא באמת מעשה ה' דרך האדמה, הגשם, הרוח, השמש . קטן אמונה זה לא בטוח שאלוקים ימשיך לתת לו אוכל גם מחר.
צדיקים שאינם מאמינים בגאולה שמתקיימת
לעומת קטני האמונה – רבי אליעזר הגדול
מי שאומר את ההסבר לקטני אמונה הוא רבי אליעזר בן הורקנוס שנקרא כאן בתואר המיוחד והנדיר "רבי אליעזר הגדול". רבותינו שכתבו את התלמוד בחרו לקרוא לו בשם הזה כאן, כדי לומר לנו שהוא ידע מהי גדולות אמונה ומהי קטנות אמונה ודבריו הם אורחות חייו.
בונים ובוכים
הגמרא מביאה ראיה לדברי רבי אליעזר הגדול מדברי רַבִּי אֶלְעָזָר שקישר בין מה שהיה בימי בניין בית שני לבין מה שיהיה לעתיד לבוא. בימי בית שני היו זקנים שראו את בניין הבית השני בתחילת יסודו ובכו כי הבניין לא נראה להם מספיק מכובד. הבכי גרר את עצירת הבניין ועליו נאמר "כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת" (זכריה ד). רש"י שם מזכיר את הפסוק (בעזרא ג יב) "וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל". ובנבואת חגי (ב) "מִי בָכֶם הַנִּשְׁאָר אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה הֲלוֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם".
ולמה הם נחשבים קטני אמונה? כי הם רואים שה' מניע את כורש להכריז שבית המקדש צריך להיבנות, וזה מימוש הנבואה של ירמיהו שהגלות תהיה רק שבעים שנה. הם צריכים להבין כי מי שקיים את נבואתו עד עכשיו ימשיך לקיים אותה גם מעתה והלאה והבית הזה ייבנה ויתקיים בו "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן". אבל הם לא האמינו בזה ולכן בכו. והרי זה ממש כמו מי שיש לו פת בסלו ולא מאמין שיהיה לו גם מחר.
מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים שֶׁיִּתְבַּזְבֵּז שֻׁלְחָנָם לֶעָתִיד לָבוֹא? קַטְנוּת שֶׁהָיְתָה בָּהֶם
ממשיך רבי אלעזר ואומר כי כך יהיה גם לעתיד לבוא בזמן הגאולה משעבוד מלכויות. "מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים, שֶׁיִּתְבַּזְבֵּז שֻׁלְחָנָם לֶעָתִיד לָבוֹא? קַטְנוּת שֶׁהָיְתָה בָּהֶם, שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא". רש"י גרס "יִתְבַּזֶּה" במקום "יתבזבז" והוא מסביר: מי גרם לצדיקים שיתבזה שולחנם לעתיד לבוא? התשובה היא קטנות האמונה שהייתה להם שהאמינו בה' על כל מה שהיה, אבל לא האמינו בהמשך הגאולה. לכן אנשים ביזו את צדקתם, את אמונתם ואת תורתם ולא הלכו בדרכם.
אֲפִילוּ בִשְׁעַת כִּשְׁלוֹנָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם לֹא פָסְקוּ מִמֶּנָה אַנְשֵׁי אֲמָנָה?
רבי אלעזר יודע שמדובר בצדיקים גם מהפסוק שמדבר עליהם "וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ" (עזרא ג). וגם הגמרא אומרת "וְאָמַר רָבָא, לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִשְׁבִיל שֶׁפָּסְקוּ מִמֶּנָּה אַנְשֵׁי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה ה) 'שׁוֹטְטוּ בְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַםִ וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וְגוֹ' אִם יֵשׁ עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט, מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה ואסלח לה'".
מקשה הגמרא "וְהָאָמַר רַב קְטִינָא, אֲפִילוּ בִשְׁעַת כִּשְׁלוֹנָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם לֹא פָסְקוּ מִמֶּנָה אַנְשֵׁי אֲמָנָה?" ומתרצת שתושבי ירושלים היו אנשי אמנה בתורה, אבל לא אנשי אמנה בענייני העולם הזה. ובגלל זה חרבה ירושלים. הרי שמדובר בצדיקים קטני אמנה (שבת קיט ע"ב; חגיגה יד ע"ב).
קטנות אמונה – עיניים עיוורות
עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ
ירמיהו הנביא ממשיל את קטנות האמונה לאדם שיש לו עיניים ומסתכל רק בקרוב לו ולא חוזה ולא מסתכל קדימה. הפרק מתחיל במילים "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ" (ירמיהו ה). קטני אמונה שבגללם נחרבת ירושלים. מסיים הנביא ואומר "שִׁמְעוּ נָא זֹאת עַם סָכָל וְאֵין לֵב, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ". הם רואים רק את ההווה ולא רואים את העתיד שבו יתקיימו שאר נבואות ה'.
הצדיקים קטני האמונה לא רואים את העתיד
גם הנביא ישעיהו מדבר על אלה שרואים את התחלת הגאולה ולא בטוחים שהיא תמשיך. על כן אומר הנביא ישעיהו "הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת". והוא ממשיך ואומר: מי הם העיוורים? "מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד ה': רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע". אל תהיו קטני אמונה. "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיהו מב). ה' חפץ בתורה גדולה ואדירה ולא בתורה ואמונה קטנה שמבזה את לומדיה.
שהרי הגאולה נבראה קודם העולם
כך אומר ה' לישעיהו על העיוורון בתקופת הגאולה: "אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ". קיבצתי את הגלויות ותכננתי את הגאולה הזאת מתחילת הבריאה "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו". חכמינו למדו מהפסוק הזה שה' האציל את הגאולה, ה' גם ברא אותה, יצר אותה, עשה אותה בששת ימי בראשית ועוד קודם לכן (תדב"א רבה לא). אבל יש אנשים שכלל לא בטוחים כי הגאולה שהתחילה תתקיים. "הוֹצִיא עַם עִוֵּר וְעֵינַיִם יֵשׁ וְחֵרְשִׁים וְאָזְנַיִם לָמוֹ" (ישעיהו מג).
לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא ישְׁבֵי חשֶׁךְ
על כן ציווה ה' את ישעיהו לפקוח את העיניים לדור שלנו, דור הגאולה, שנאמין לא רק בניסים שמתרחשים לנו, אלא גם בניסים שעתידים להתרחש לישראל. שלא תתבזה חלילה תורתנו בעת הגאולה. על כן אומר ה' לישעיה "אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם: לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא ישְׁבֵי חשֶׁךְ" (מב ו).
שלא יהיה חלילה מצב שאאטום את ליבם של ישראל אחרי שהם אטמו אותו בעצמם. שלא אכביד את ליבם כמו שהכבדתי את לב דור החורבן שהחל להכביד את ליבו מעצמו ולבסוף ניטלה ממנו הבחירה, שנאמר: "וַיֹּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל תֵּדָעוּ: הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ" (ישעיהו ו. רמב"ם תשובה ו ג).
הצדיקים חוששים שאנחנו לא ראויים לגאולה
למה יש צדיקים שלא מאמינים בגאולה?
התורה מספרת כי ה' פונה למשה בסנה ואומר לו להוציא את ישראל ממצרים, ומשה משיב כי עם ישראל לא ראוי לגאולה, כי הם נמצאים במ"ט שערי טומאה. ועל זה הוא נענש בצרעת (שבת צז ע"א). באופן דומה נענש ישעיהו שאמר "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב", ובא מלאך ובידו רצפה וטיהר את ישעיהו שנאמר "וסר עוונך וחטאתך תכופר" (שיר השירים רבה א לח. וראה עוד יבמות מט ע"ב).
ואם תשאל איך שני צדיקי עליון כל כך גבוהים נכשלו בדבר זה, התשובה היא שכיוון שהם כל כך גבוהים ודורשים מעצמם הרבה, הם רואים את העם במקום נמוך ומתפלאים איך עם במקום נמוך יכול להיגאל.
היאך אנו נגאלין?
כך מובא תיאור במדרש רבה על בני ישראל שכבר ראו תשע מכות שה' מכה את מצרים. משה אומר להם שהם נגאלים: "החודש הזה לכם ראש חודשים", והם לא מאמינים לו. לדעת רבי יהודה מחמת שחשבו שלא הגיע הזמן "אמרו לו משה רבינו היאך אנו נגאלין והלא אמר הקב"ה לאברהם (בראשית ט"ו) 'ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ועדיין אין בידינו אלא מאתים ועשר שנה?'. אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם".
לדעת רבי נחמיה הם חשבו שהם לא מספיק צדיקים: "אמרו לו משה רבינו היאך אנו נגאלין והלא אין בידינו מעשים טובים? אמר להם הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים ובמי הוא מביט בצדיקים שבכם ובמעשיהם כגון עמרם ובית דינו".
לדעת רבנן הם לא האמינו בגלל שעבדו ע"ז וחשבו כי בגלל זה לא מגיעה להם גאולה. "אמרו לו משה רבינו היאך אנו נגאלין וכל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו? אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם אלא מדלג על ההרים" (שיר השירים ב כא).
אפילו רשע בוטח בה' – חסד יסובבנהו
כדי למנוע את הטעות של בני ישראל שחושבים שהם לא ראויים, כתבו חכמים "ר' אלעזר בשם ר' אבא: אמר אפילו רשע בוטח בה' – חסד יסובבנהו" (מדרש תהלים לב), שנאמר "רבים מכאובים לרשע" – לפי שלא תולה בטחונו בהקב"ה. "והבוטח בה' חסד יסובבנו".
כדי למנוע את הטעות של הצדיקים שיודעים ערך של כל מצווה ומצווה, שיודעים חומרת כל עבירה ועבירה. שכאשר הם רואים כל מצרים מטונפת מעבודה זרה של ישראל הם בטוחים כי אין סיכוי שהם ייגאלו. אבל לקב"ה יש חשבונות אחרים הרבה יותר מדויקים משלנו.
כך אומר ישעיה הנביא על תהליך הגאולה: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה': כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיהו פרק נה ח).
לכן יתקיימו במלואן כל הנבואות שהתנבאו הנביאים בעניין הגאולה. "כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו" (אוה"ח ויקרא כה כח)."כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל: כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו" (ישעיהו נה י-יא).
פרק שנכתב לדור הגאולה
כך כתוב בפרק ע"ח שנכתב בתהילים במיוחד לדורות שלנו, הדור האחרון של הגלות והדורות הראשונים של הגאולה: "לְמַ֤עַן יֵדְע֨וּ׀ דּ֣וֹר אַ֭חֲרוֹן בָּנִ֣ים יִוָּלֵ֑דוּ יָ֝קֻ֗מוּ וִֽיסַפְּר֥וּ לִבְנֵיהֶֽם". ומה ידעו? להאמין בה' "וְיָשִׂ֥ימוּ בֵֽאלֹהִ֗ים כִּ֫סְלָ֥ם וְלֹ֣א יִ֭שְׁכְּחוּ מַֽעַלְלֵי־אֵ֑ל וּמִצְוֹתָ֥יו יִנְצֹֽרוּ: וְלֹ֤א יִהְי֨וּ׀ כַּאֲבוֹתָ֗ם דּוֹר֘ סוֹרֵ֪ר וּמֹ֫רֶ֥ה דּ֭וֹר לֹא־הֵכִ֣ין לִבּ֑וֹ וְלֹא־נֶאֶמְנָ֖ה אֶת־אֵ֣ל רוּחֽוֹ" (תהילים עח).
כי דור אבותיהם לא האמין במדבר בה', "דּוֹר֘ סוֹרֵ֪ר וּמֹ֫רֶ֥ה דּ֭וֹר לֹא־הֵכִ֣ין לִבּ֑וֹ וְלֹא־נֶאֶמְנָ֖ה אֶת־אֵ֣ל רוּחֽוֹ". דור שלא האמין כי ה' יכול לנצח את הענקים ולכן הם נשארו במדבר ארבעים שנה. "כִּ֤י לֹ֣א הֶ֭אֱמִינוּ בֵּאלֹהִ֑ים וְלֹ֥א בָ֝טְח֗וּ בִּֽישׁוּעָתֽוֹ" (תהלים עח, כב).
בפרק זה גם הפסוק "בְּכָל־זֹ֭את חָֽטְאוּ־ע֑וֹד וְלֹֽא־הֶ֝אֱמִ֗ינוּ בְּנִפְלְאוֹתָֽיו" (לב). והסביר בעל הלשם כי הם חשבו שבגלל שחָֽטְאוּ־ע֑וֹד לא מגיעה להם גאולה ולכן לֹֽא־הֶ֝אֱמִ֗ינוּ בְּנִפְלְאוֹתָֽיו. "וטעו בזה מאוד כי גם מי שחטא, אם יש לו אמונה ובטחון בה' – ייוושע" (שערי הלשם חלק א – סימן יא – בטחון).
וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ – ארץ ישראל מכפרת במהרה
על פי זה היה אומר מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל כי בארץ ישראל יש סייעתא דשמיא גדולה לכל מי שמהרהר בתשובה. והוא היה מזכיר את הגמרא שאומרת "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁרוּי בְּלֹא עָוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה לג) 'וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי – הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן'" (כתובות קיא). וכן כתב הרמב"ם (פ"ה מהלכות מלכים הלכה י"א) "אמרו חכמים: כל השוכן בארץ ישראל עוונותיו נמחלין".
ועוד כתוב בפסוק כי היושבים בארץ ישראל צדיקים שנאמר "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר: הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" (ישעיהו ס). ובאמת איך ייתכן לומר דבר שכזה, הרי בדברי הנביאים אנו קוראים על אנשים שחיו בארץ ישראל, חטאו ונענשו.
והסביר מרן הרב זצ"ל כי הגמרא מדברת על אדם שיש לו אמונה וביטחון והרהר בתשובה. שכאשר הוא בחו"ל לא תמיד התשובה שלו מתקבלת מיד. וכך בגמרא: שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְרוֹמִי, שָׁמַעְתָּ אַרְבָּעָה חִלּוּקֵי כַפָּרָה שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ?! אָמַר לוֹ, שְׁלֹשָׁה הֵן, וּתְשׁוּבָה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד. עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, – אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה ג) "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּא מְשׁוּבֹתֵיכֶם". עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה תוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר, (ויקרא טז) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם". עָבַר אָדָם עַל כְּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִים מְמָרְקִין, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים פט) "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם" וְגוֹ', אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ – אֵין כֹּחַ לֹא בִתְשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בְּיִסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא כֻלָּן תּוֹלִין, וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה כב) "וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת, אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן" (יומא פו ע"א).
והיה אומר מרן הרב זצוק"ל כי ארבעת חילוקי הכפרה הללו הם רק בחו"ל, ולכן הגמרא מדייקת שהשאלה הזאת הייתה ברומי שהיא הלב של חוץ לארץ. אבל בארץ ישראל כשאדם חוזר בתשובה מיד מתכפרים לו כל עוונותיו וזה מה שאמר הפסוק "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ". שהאדמה מכפרת לעם ישראל על עוונותיו כשעושה תשובה ולא מחכה לייסורים ולמיתה חלילה.
תיקון בניין ירושלים – אנשי אמונה
גאולה באמצעות אנשי אמנה
כתב הגר"א כי אחרי שראינו כי קטנות אמונה מעכבת את הגאולה עלינו להקים בארץ ישראל אנשי אמנה: "אחד האמצעים העיקריים לקיומה של כל עבודתנו היא הקמת אנשי אמנה, על פי חז"ל 'לא חרבה ירושלים אלא משום שפסקו בה אנשי אמנה'. ויש להקים אנשי אמנה, שמבלעדי זה אין שום ערך לכל עמלנו ופעלנו חס וחלילה". ודבר זה נאמר במיוחד לדור שלנו שהוא דור של קיבוץ גלויות ובניין ירושלים. ובכל עיר ועיר ובכל מקום ומקום יקימו חבורות של אנשים או נשים "אנשי אמנה" שינהגו ככל הכתוב בדברי חז"ל שהובאו לעיל ובמקומות אחרים.
אנשי אמנה – אפילו פשוטי העם
ואנשי אמנה לא חייבים להיות צדיקי עליון, ואפילו פשוטי עם יכולים להיות אנשי אמנה. שכך נאמר בברכה המיועדת לאנשי אמנה בתפילת שמונה עשרה ומתחילה במילים "עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים" וגם חותמת ב"מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים". ובאמת היא אינה מיודעת רק לקדושי עליון מיוחדים. שהרי נאמר בה גם "וְעַל פְּלֵיטַת סוֹפְרֵיהֶם. וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק. וְעָלֵינוּ". שגם אנחנו יכולים להיות "הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת", ולא קטני אמנה.
בזכות אמנה תשוב ותכונן ותכנס נדחי ישראל
ובזכות אנשי אמנה תיבנה ירושלים, שהרי מיד אחרי הברכה הזאת באה ברכת בונה ירושלים. שאנשי האמנה הם הכרחיים לבניין ירושלים. וכך פירש "מרכבת המשנה" על המכילתא: "ואם כן אם העדר אמנה גורם גלות ישראל, כל שכן שבזכות אמנה תשוב ותכונן ותכנס נדחי ישראל".
ותתקיים בנו תפילת דוד המלך (תהילים קכה) על הבוטחים בשמו באמת: "שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת הַבֹּטְחִ֥ים בַּה֑' כְּֽהַר־צִיּ֥וֹן לֹא־יִ֝מּ֗וֹט לְעוֹלָ֥ם יֵשֵֽׁב: יְֽרוּשָׁלִַ֗ם הָרִים֘ סָבִ֪יב לָ֥הּ וַ֭ה' סָבִ֣יב לְעַמּ֑וֹ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם: כִּ֤י לֹ֢א יָנ֡וּחַ שֵׁ֤בֶט הָרֶ֗שַׁע עַל֘ גּוֹרַ֪ל הַֽצַּדִּ֫יקִ֥ים לְמַ֡עַן לֹא־יִשְׁלְח֖וּ הַצַּדִּיקִ֨ים בְּעַוְלָ֬תָה יְדֵיהֶֽם: הֵיטִ֣יבָה ה֭' לַטּוֹבִ֑ים וְ֝לִֽישָׁרִ֗ים בְּלִבּוֹתָֽם: וְהַמַּטִּ֤ים עֲֽקַלְקַלּוֹתָ֗ם יוֹלִיכֵ֣ם ה֭' אֶת־פֹּעֲלֵ֣י הָאָ֑וֶן שָׁ֝ל֗וֹם עַל־יִשְׂרָאֵֽל". אמן ואמן.