מלחמת המן – הכנה לגאולה

אחשוורוש ברשעו מתחילה ועד סוף

אחשוורוש שונא את ישראל יותר מהמן הרשע

כשקוראים את המגילה אפשר לטעות ולחשוב שאחשוורוש חזר בתשובה והפך מהיותו שונא ישראל לאוהב ישראל. הוא תולה את המן ומסכים לתלות את עשרת בניו. אבל אמרו חכמינו כי על אף שהוא נותן ליהודים רשות להתגונן, הוא נשאר ברשעתו עד סוף המגילה (רש"י אסתר א א). וכן אמרו חכמינו במדרש: "רבנן אמרין אחשורוש שונא את ישראל יותר מהמן הרשע" (אסתר רבה פרשה ז כ).

חשיבות דברי חז"ל אלו גדולה מאוד על מנת שנבין לדורות כי יש שונאים מגזע המן ועמלק, אנטישמים שונאי ישראל שרוצים להשמיד אותנו. לעומתם יש שונאים מסוגו של אחשוורוש שלא רוצים להשמיד אותנו אבל הם לא שונאים פחות מהמן אלא יותר. לפעמים הם יכולים לחבור לזרע המן ועמלק וסכנתם מרובה יותר. והדברים צריכים ביאור.

בעל התל ובעל החריץ

הגמרא (מגילה יד ע"א) הסבירה מפני מה אחשוורוש מוותר על עשרת אלפים כיכר כסף שהציע לו המן. הרי עשרת אלפים כיכר כסף בתחשיב של ימיהם הם כ-34 מיליארד דולר. עונים חכמינו: "אָמַר רַבִּי אַבָּא מָשָׁל דַּאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְהָמָן, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם, אֶחָד יֵשׁ לוֹ תֵל (ערימת אדמה) בְּשָׂדֵהוּ, וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ חָרִיץ (בור גדול) בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ. אָמַר בַּעַל הַתֵּל: מִי יִתֵּן לִי חָרִיץ זֶה בְדָמִים? וּבַעַל חָרִיץ אוֹמֵר: מִי יִתֵּן לִי תֵל זֶה בְדָמִים? לְיָמִים נִזְדַּוְּגוּ שְׁנֵיהֶם. אָמַר לוֹ בַעַל הֶחָרִיץ לְבַעַל הַתֵּל, מְכוֹר לִי תִלְּךָ. אָמַר לוֹ, הַלְוַאי, טוֹל אוֹתוֹ בְחִנָּם".

במשל הזה בעל התל הוא המן שלא רוצה את היהודים כלל, הנוכחות שלהם מפריעה לו בחיים. כך המן בעל התל שלא יכול לסבול לראות את היהודים חיים ורוצה להשמיד אותם. לעומתו אחשוורוש הוא בעל החריץ שרוצה את היהודים אצלו. למה?

שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם

בספר עזרא מסופר כי אחשוורוש רוצה את ישראל אצלו כי הוא מפחד שהם יהיו בירושלים. המלך הקודם לו, כורש, קורא לעם ישראל לעלות ולבנות את בית המקדש, ואולם יועציו אומרים לו שעליית היהודים לארץ ישראל תהרוס לו את הכלכלה. כורש חוזר בו ומוציא הוראה שאומרת כי יהודי שעבר את פרת – יכול להמשיך לארץ ישראל, ומי שלא עבר את פרת – לא יכול לעלות.

אחשוורוש מולך אחר כורש, ובימיו נשלח אליו כתב שטנה כנגד בניית ירושלים: "וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם" (עזרא ד ו). בכתב השטנה ששלחו לו כתוב "דִּי יְבַקַּר בִּסְפַר דָּכְרָנַיָּא דִּי אֲבָהָתָךְ וּתְהַשְׁכַּח בִּסְפַר דָּכְרָנַיָּא וְתִנְדַּע דִּי קִרְיְתָא דָךְ קִרְיָא מָרָדָא וּמְהַנְזְקַת מַלְכִין וּמְדִנָן וְאֶשְׁתַּדּוּר עָבְדִין בְּגַוַּהּ מִן יוֹמָת עָלְמָא עַל דְּנָה קִרְיְתָא דָךְ הָחָרְבַת: מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָה לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּה לָקֳבֵל דְּנָה חֲלָק בַּעֲבַר נַהֲרָא לָא אִיתַי לָךְ".

כלומר, מי שיבקר בספר הזיכרונות של אבותיך ימצא כי ירושלים היא עיר מרדנית שמביאה נזק לכל המלכים. הרבה תככים ומרמה נעשים בתוכה מאז ומעולם, ולכן היא הוחרבה. אם העיר ירושלים תיבנה וייבנו חומותיה, לא יהיה לך שלטון בכל המדינות שמעבר לנהר פרת.

עד חצי המלכות, לא כולל בניין המקדש

אחשוורוש מאמין בכתב השטנה ומוציא איסור על בניית הבית. "בֵּאדַיִן בְּטֵלַת עֲבִידַת בֵּית אֱלָהָא דִּי בִּירוּשְׁלֶם וַהֲוָת בָּטְלָא עַד שְׁנַת תַּרְתֵּין לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס" (עזרא ד כד). הוא כל כך מפחד מבנייתו, עד שכאשר אסתר באה אליו לבקש בקשה הוא אומר לה: אני אתן לך את חצי המלכות שלי, אבל אל תבקשי על בניין בית המקדש.

"ויאמר לה המלך לאסתר המלכה מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש, חצי המלכות ולא כל המלכות, ולא דבר שחוצץ למלכות, ומאי ניהו – בנין בית המקדש" (מגילה טו ע"ב). "דדחל אנא מן יהודאי דלמא ימרדון בי" (תרגום יהונתן, אסתר ה ג). לפי זה הרשעות של אחשוורוש היא שהוא מתנגד לגאולתם של ישראל. אין לו בעיה שהם יגורו בשושן או בכל מקום אחר. וזו צרה גדולה יותר משל המן, כי אנחנו יכולים למלא את תפקידנו רק בארץ ישראל. ואם אנחנו לא ממלאים את תפקידנו – אין לנו באמת זכות קיום.

אחשוורושים של דורנו בשנאת ההתיישבות

גם בימינו יש מלכים בעולם שלא רוצים להשמיד את ישראל כמו היטלר, אבל רוצים למנוע את קיום מדינת ישראל. כל שכונה שנבנית בירושלים גורמת להם צער ועגמת נפש. כל בניית יישוב ביהודה ושומרון הוא אירוע למעלה מכוחם. הם סופרים כל בית וכל סככה שנבנית. כל ילד שנולד, כל בנייה ויצירה של יהודים בארץ ישראל גורמים להם שברון לב.

כדי לעצור את הבנייה של יהודים בארץ ישראל הם יתרמו עשרות מיליארדי דולרים לכל הערבים שרוצים לגרש אותנו מכאן לים; יממנו עתירות לבג"ץ נגד כל בית שנבנה בארץ ישראל; יממנו בכספם בגלוי בנייה לא חוקית של ערבים שרוצים להצר את הבנייה של יהודים ביהודה ושומרון; יקימו עמותות שימנעו הקמת יישובים יהודיים בגליל ובנגב, ויממנו בכסף רב את הבדואים שמשתלטים על אדמות מדינת ישראל.

התחברות אחשוורוש והמן – הסכנה הגדולה

המדינות שרוצות לעצור את ההתיישבות של היהודים בארץ ישראל חוברות לפעמים לשונאי ישראל. כך הם מממנים ותומכים ברשות הפלסטינית כשהם יודעים במפורש שעשרות מאנשיה שותפים לרצח יהודים. כך הם ישלמו על ספרי הלימוד שמסיתים לרצוח יהודים. הם יבנו בתי ספר שקרויים על שם רוצחי יהודים, וכשיוכיחו אותם על כך הם מיד יצטדקו בתמימות מעושה ובצביעות ויגידו "מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן".

דרך המלחמה של אסתר בהמן ובאחשוורוש

לִפְנֵי שֶׁבֶר – גָּאוֹן

אסתר מבינה שהקשר בין המן לאחשוורוש הוא לא אמיתי ואפשר להפריד ביניהם. לשם כך היא מזמינה את המן למשתה שחברים בו רק שלושה אנשים, היא והמלך והמן. הגמרא מסבירה שהמטרה שלה היא לנפח את גאוותו של המן: "לִפְנֵי שֶׁבֶר – גָּאוֹן". אחר כך בא המן אל המלך מלא מעצמו ומבקש בעקיפין שייתנו לו את בגדי המלך, את הסוס של המלך ואת הכתר של המלך.

ההצלחה של אסתר הייתה כל כך גדולה, שהיא מצליחה להפיק מפיו של המן פנינים מבריקות במיוחד. שבתחילה המן מבקש מהמלך "יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ". כשהוא רואה שנתכרכמו פניו של המלך – הוא מבין שטעה, מוריד את הבקשה לכתר ומזכיר רק את הלבוש והסוס. "וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ".

התיקון שהמן עושה תוך כדי דיבור בא מאוחר מדי. אחשוורוש לא אוהב שמאתגרים את המלכות שלו ואומר לו "מהר קח את הלבוש ואת הסוס ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך".

תלוי במלכות אחשוורוש

חכמינו אמרו שלאסתר היו 11 סיבות להזמנת המן למשתה. אחת מהסיבות הייתה לעורר את קנאת המלך והשרים. "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, קִנְאַתּוּ בַמֶּלֶךְ, קִנְאַתּוֹ בַשָּׂרִים" (מגילה טו ע"ב). לכן במשתה היום השני, כשהמלך שומע שהמן רוצה להרוג את המלכה ואת העם שלה, הוא לא גוזר על המן גזר דין מוות. אבל כשאחשוורוש רואה אותו מנסה לכבוש את המלכה איתו בבית הוא כועס לא בגלל הצניעות, הוא רואה בזה מרידה במלכות. "הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת?".

כשאומר לו חרבונא שהמן פועל נגד מרדכי בגלל שהוא דיבר טוב על המלך, המלך מקבל החלטה. "וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה". העצב הזה רגיש מאוד אצל אחשוורוש "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו" (אסתר ז ח).

לא מבטל את גזירת השמד, אבל מאפשר להם להילחם

בגלל שנאתו הרבה של אחשוורוש ליהודים הוא לא מבטל את גזירת ההשמדה, למרות שהמן כבר נתלה. שהרי היהודים עלולים לבנות עכשיו את בית המקדש, וזה דבר שהוא מפחד ממנו מאוד. לכן הוא דוחה את בקשת אסתר בתירוץ שחוק. "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב". משמעות דבריו היא שכבוד המלכות חשוב יותר מחיים של ילדים יהודים, מחיים של עם שלם.

אסתר מצליחה להשיג מאחשוורוש זכות להתגונן מפני הפורעים, הכול בזכות המחשבה שלו שאין שום סיכוי שהעם היהודי שפל הרוח יאזור כוח לעמוד ולהילחם מול חיל של עמים רבים וצבא של שונאים גדולים. "אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז".

הרחבת הפקודה, לרבות "לא מעורבים"

מי שמדייק בדברי אחשוורוש רואה שהאישור הוא להרוג ולהשמיד ולאבד רק את החיילים שמטילים עליהם מצור בכוח: "אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם". היהודים הרחיבו את הפקודה ושלחו יד בְּשׂנְאֵיהֶם ובִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם (אסתר ט ב) בין אם הם אזרחים ובין אם הם חיילים. בין אם הם צרים עליהם ובין אם הם יושבים בבית או בכל מקום אחר. "וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם" (אסתר ט) (דיוק של רבי אלישע גאליקו תלמיד של רבי יוסף קארו מובא בספר "דברי מרדכי" של הרב אלי אדלר).

הצניעות מנצחת

אחרי שהכרנו את הלך המחשבה של אחשוורוש אנחנו מבינים שהגדולה של מרדכי עלולה להעמיד אותו בסכנה. המלך עלול להתקנא בו ולחשוש לשלטונו. "וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם: כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל". מה יהיה?

כאן מגיעה הצניעות של בית שאול ומנצחת. "בזכות צניעות שהייתה בה ברחל זכתה ויצאה ממנה שאול. ובזכות צניעות שהיתה בו בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר" (מגילה יג ע"ב). שלוש פעמים המגילה מציינת כי למרות שהמלך כתב באגרות שלו כי היהודים יכולים לקחת שלל מהאויבים שלהם, "וּשְׁלָלָם לָבוֹז", היהודים נזהרים "וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם". מסביר רש"י: מפני מה היהודים לא נוגעים ברכוש הרב שנפל לידם כדין? כדי שהמלך לא יתקנא בהם (רש"י אסתר ט י). זו פשוט גאונות של מרדכי ואסתר ושל כל היהודים בכל המדינות שהבינו היטב עם מי יש להם עסק.

היהודים מתאהבים בגלות ואין סכנה גדולה מזה

רפורמה למחיקת תפילה לבניין ירושלים

חכמי ישראל ומנהיגיו לאורך כל הדורות הבינו כי המגילה הזאת היא אוצר של חכמה אלוקית אדירה ושאבו ממנה חכמה איך להנהיג את עם ישראל במשך אלפי שנים בין שונאי ישראל מסוגים שונים. החתם סופר חי בתקופה של אמנציפציה ושווין זכויות של יהודים באירופה (תקכ"ג, 1762 – ת"ר, 1839). בימיו פרחה הרפורמה שעודדה התבוללות והשתקעות באירופה. הוא הבין את סכנתה הגדולה וחינך את הציבור בדרכים רבות לאהבת ארץ ישראל ולעלייה אליה.

נהנו ושמחו בסעודת אחשוורוש – כי פחדו מהגאולה

בפירושו של החתם סופר על מגילת אסתר הוא מזכיר כי חלקים מעם ישראל בימי מרדכי ואסתר התאהבו בגלות ופחדו מהגאולה. "ולא חמדו עוד בארץ ישראל  ובדוד מלכם, ודאגו וחרדו אולי יגיע זמן שבעים שנה". פחדו שתגיע הגאולה ח"ו והם יצטרכו לעזוב את שושן הבירה וללכת לירושלים. הוכחה לכך היא שאחרי הצהרת כורש עלו רק ארבעים אלף איש ולא כל העם.

"ועל כן כשחישב אחשורוש ע' שנה ולא מיפרקי אמר תו וודאי לא מיפרקי ועשה משתה". ישראלים באו למשתה "ופשוטי העם שמחו ונהנו, והעם שבכל העולם נהנו ושמחו בסעודתו של אותו רשע שמראה שלא יפרקו עוד בני ישראל מגלותם ויהיו פטורים מלעלות לארץ ישראל ומבית המקדש ממלכות בית דוד. וזה שאמרו מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו דור, היינו כל ישראל שבאותו הדור, והשיבו מפני שנהנו, ולא שאכלו כולם, אלא שנהנה כל העולם מסעודה זאת שנעשה על שם שלא יגאלו".

ועל זה ראוי להתחייב כליה רחמנא ליצלן ונהפך על המן

זו הסיבה שבגללה נתחייבו כליה: "והנה עיקר הנאת סעודתו של אותו רשע לא היה העיקר מאכלים האסורים דעל זה לא יתחייבו כליה, אלא על שהיה סעודתו על חורבן בית המקדש. והם שמחו עמו מכל מקום הכל לשמחתם בחורבן ארץ ישראל. ועל זה ראוי להתחייב כליה רחמנא ליצלן, ונהפך על המן" (חת"ס בדרשותיו ז אדר תקצו).

הדברים הללו מבהילים מאוד, כי אנחנו יודעים שכעבור כמה שנים מפטירתו של החתם סופר יהודים נשארו בגלות למרות הצהרת בלפור, ובא מלך קשה כהמן באירופה, רצח שישה מיליון יהודים והכריח את השאר לעזוב את הגלות ולעלות לארץ ישראל. כמה ברכה הייתה יכולה לבוא לעם ישראל אם היו שומעים לדברי חכמתו של גאון עולם זה.

לקיים מצוות יישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה

הרב מאיר שמחה כהן מדווינסק זצוק"ל (תר"ג, 1843 – תרפ"ו 1926) נולד אחרי פטירתו של החתם סופר. הוא נקרא בפי כל ה"אור שמח" או ה"משך חכמה" על שם ספריו. הוא עודד יהודים לעלות לארץ ישראל באומרו: "כעת הסבה ההשגחה אשר באספת הממלכות הנאורות בסן רמו ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל, וכיון שסר פחד השבועות וברישיון המלכים, קמה מצות ישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה למקומה".

יחשוב כי ברלין היא ירושלים

בפירוש לתורה הוא כותב כי יש אנשים שמאוהבים בגלות. שוכחים את זהותם היהודית, שוכחים את השפה העברית ושוכחים את דברי הנביאים שדיברו על חזרת עם ישראל לארץ ישראל. "עוד מעט ישוב לאמר שקר נחלו אבותינו, והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו, ללמדו לשונות לא לו, יליף ממקלקלתא ולא יליף מתקנתא (ע' ירושלמי מועד קטן ב-ב), יחשוב כי ברלין היא ירושלים, וכמקולקלים שבהם עשיתם כמתוקנים לא עשיתם (סנהדרין לט סע"ב), ואל תשמח ישראל אל גיל בעמים (הושע ט)".

אז יבוא רוח סועה וסער

התוצאה תהיה מלך קשה כהמן שיכריח אותם לחזור לתוכנית האלוקית ולייעוד של עם ישראל: "אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו" ויבין עם ישראל כי "לשונו – שפת קדשינו, ולשונות זרים – המה כלבוש יחלוף, ומחצבתו – הוא גזע ישראל, ותנחומיו – ניחומי נביאי ה' אשר נבאו על גזע ישי באחרית הימים". הצרות של המלך הקשה כהמן ישכיחו ממנו את היהדות "ובטלטולו ישכח תורתו, עומקה ופלפולה".

מנחם המשך חכמה ואומר שהשכחה הזאת לא תהיה לעד. הוא ינוח מהצרות הללו בארץ ישראל "ושם ינוח מעט, יתעורר ברגש קדש, ובניו יוסיפו אומץ, ובחוריו יעשו חיל בתורת ה', יתגדרו לפשט תורה בזה הגבול, אשר כבר נשכחה. ובזה יתקיים ויחזק אומץ" (משך חכמה ויקרא כו מד). אי אפשר שלא לעמוד נדהמים מול דברי החכמה הנבואיים הללו שהתגשמו ומתגשמים בימינו.

המלחמה בהמן – הכינה את גאולתם של ישראל

גזירה לבניית בית המקדש

בספר שם משמואל (תצוה – שנת תרע"ב) הוא כותב "כי איתא בכתבי האר"י ז"ל שהמן וסיעתו הרשעים הרגישו שבנין בית שני ממשמש ובא, לכן חשבו מחשבות להפר זה". חשב המן על היהודים לאבדם. התאגדו היהודים ומחו את עמלק ומתוך כך היה להם הכוח לבנות את בית המקדש. "אך ע"י מחשבות המן להפר הבנין והתחכם לגזור גזירה כזו, דבר זה עצמו היה סיבה שיתאחדו ויתגברו על עמלק ויבנה הבית".

גם לעתיד מלך קשה כהמן יאחד את עם ישראל

מסיים השם משמואל ואומר "וכנראה שזה יהיה גם לעתיד במהרה בימינו, אם ח"ו לא תגיע זכותם כל כך, אמרו ז"ל (סנהדרין צ"ז ע"ב) שהקדוש ברוך הוא יעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, עד שישראל ישובו בכל לבם, ועי"ז יתאחדו ויתגברו על עמלק ויבנה הבית השלישי, ומה שהיה הוא שיהיה". מי הוא המלך הקשה כהמן שישראל נלחמים בו וייבנה הבית השלישי?

על נס הניצחון יגבה ליבם של ישראל ותבוא הגאולה

בעל השפת אמת כתב כי המלחמה בהמן הגביהה את ליבם שיוכלו להקים את בית המקדש. "נראה כי נס דפורים היה הכנה לבית שני כי היה צריך להיות כח ועוז לבני ישראל. ועל ידי הנס נגבה לבם ויכלו לחזור לבית המקדש". (שמות – לפורים – שנת תרל"ד).

ואע"פ שגבהות לב בדרך כלל היא דבר שלילי, הרי כשגבה ליבם של כלל ישראל בניצחון על אויביהם, הרי זו הכנה לגאולה. "כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל: וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם" (אסתר ט ד-ה). על זה נאמר "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'" (דברי הימים ב פרק יז ו).

ממשיך השפת אמת ואומר: "וכן אפשר שיהיה לעתיד נס כזה קודם הגאולה כמ"ש חז"ל מעמיד עליהם מלך כהמן כו' שנס זה הכנה לגאולה". האם הכוונה לערבים של ימינו שקשים כמו המן ורוצים להשמידנו?

מלחמה דהמן אתחלתא דגאולה

דברי השפת אמת מצטרפים לדברי החתם סופר בדרשותיו (פורים תקצד) שכתב כי המלחמה של היהודים במבקשי רעתם היא הגבורה שיכולה להביא את הגאולה.  "נראה לומר דמרדכי חשב שבהגיע זמן בנין בית שני יעלו כל ישראל כחומה ויהיה גאולה שלימה ולא שום עבדות אחר כך. והך מלחמה דהמן אתחלתא דהך גאולה היא, (ראה מגילה יז ע"ב) על כן ראוי לעשותו יום טוב באיסור מלאכה כי כל שביתה – זכר ליציאת חירות מעבדות".

ולכן בתחילה היה פורים בשושן עם איסור מלאכה. אבל אחר כך הורידו את איסור מלאכה "אך ישראל בעוונותיהם הרבים לא רצו לעלות כי אם ד' רבוא ועל כן אמר עזרא 'כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו אלקינו וכל ימי בית שני היו עבדים לפרס ויון ולרומיים על כן אין מקום לשבות ממלאכה. על כן יום טוב לא קבילו עלייהו'" (וע"ע חת"ס מגילה ה).

למה לא עלו ישראל אחרי הכרזת כורש?

אילו ישראל העלו חומה מבבל – לא חרב בית המקדש פעם שנית

הגמרא מספרת על ריש לקיש שהקפיד על רבה בר בר חנה כי אבותיו לא עלו מבבל אחרי הצהרת כורש (יומא ט ע"ב). ובמדרש (רבה שיר השירים – פרשה ח פסקה יג) "אילו ישראל העלו חומה מבבל – לא חרב בית המקדש בההיא שעתא פעם שנית". ישראל התרשלו וחשבו שהם יכולים לקיים את התורה בבבל. הפך מה שאמר ה' לאברהם לעלות לארץ ישראל, הפך מה שאמר משה למרגלים שעיקר התפקיד של עם ישראל הוא לקרוא בשם ה' בארץ ישראל. שם הם יקיימו "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". בגלל התרשלותם של ישראל היה הבית השני פחות עוצמתי ובסופו של דבר נבנה אחרי ארבע מאות ועשרים שנה.

מרדכי מתנבא לעלות לארץ ישראל

על כן מנסים הנביאים שבאותו דור לעודד את ישראל לעלות לארץ ישראל ולבנות את ירושלים ואת בית המקדש. כך מספרים חכמינו בגמרא שמרדכי היה נביא והתנבא בשנת שתיים לדריוש. "ברוך בן נריה ושריה בן מעשיה ודניאל ומרדכי בלשן וחגי זכריה ומלאכי – כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש".

הנבואות הללו הם נבואות שכתובות בספר חגי וזכריה על בניין ירושלים ובניין בית המקדש. ומדברי הגמרא אנו מבינים שגם מרדכי וגם ברוך בן נריה התנבאו באותה שעה על חובת העלייה לארץ ישראל ולבניין הבית.

לא סופר את רבו

התלמיד של ברוך בן נריה הוא עזרא הסופר. ועל כן אומר רש"י כי יש לתמוה למה עזרא לא עלה עד שנת שבע לדרויש: "שיש לך לתמוה למה לא עלה עזרא עם זרובבל בימי כורש, עד השנה השביעית לדריוש האחרון לאחר שנבנה הבית, כמו שכתוב בעזרא 'ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך וגו' (עזרא ז). ובמדרש שהיה לומד תורה מפי ברוך בן נריה בבבל, וברוך לא עלה מבבל, ומת שם בתוך השנים הללו, ודאמרן לעיל ברוך נתנבא בשנת שתים לדריוש בבבל היה מתנבא, ושולח ספרים לירושלים".

הדור קיבלוה בימי אחשוורוש

עזרא הסופר רוצה מאוד לעלות, אבל הוא צריך להעמיד את התורה כמו משה רבנו ולכן הוא נשאר ללמוד תורה מברוך בן נריה. ולמה כמו משה? כי התורה של משה היא תורה גואלת, ועם ישראל צריך תורה גואלת.

כך אומרת הגמרא: "תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא קדמו משה. במשה הוא אומר 'ומשה עלה אל האלהים', בעזרא הוא אומר 'הוא עזרא עלה מבבל'. מה עלייה האמור כאן תורה, אף עלייה האמור להלן תורה" (סנהדרין כא ע"ב). וכבר הקשה המהרש"א שזה פלא גדול לומר שהעלייה של משה להר סיני לקבל תורה היא כמו העלייה של עזרא מבבל לארץ ישראל. וענה "תלה תורתו בעלייתו מבבל לפי שאוירא דא"י מחכים כמו משה שעלה אל האלהים וק"ל".

וכן כותב השם משמואל (צו) כי מה שנאמר "הדור קבלוה בימי אחשורוש" הוא העלייה של עזרא הסופר מבבל לארץ ישראל. מדובר בקבלת תורה מחודשת. לא תורה של חלק מהמצוות בחו"ל עם חילול השם, אלא תורה של כל המצוות בארץ ישראל עם קידוש ה' בעולם.

ויהי רצון שנזכה לראות בפורים השנה, כמו אז, וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם. אמן ואמן.