מסירות הנפש שהצילה את החפ"ק
השבוע ביקרתי בבית החולים שיבא ופגשתי חיילים פצועי המלחמה בשיקום. במפגש עם חפ"ק של אחת הפלוגות סיפר מ"פ הפלוגה איך הם ניצלו בזכות חייל מהפלוגה.
"הפלוגה שהתה במבנה כשהמחבלים ירו עליו טיל נ"ט שפרץ את קיר המבנה. חלק ניכר מהפלוגה נפצע. נשארנו כולנו בחיים אבל הסכנה הייתה ברורה: דרך הפרצה בקיר ימשיכו לירות עלינו אינספור כדורים. ברור היה לנו שזה רק עניין של זמן עד שירו עלינו טיל נוסף והסכנה היתה ממשית.
אותו חייל התעשת ראשון. קם, לקח מקרר וחסם איתו את הפרצה בקיר. איך שהוא מסיים לעשות זאת, המחבלים ירו עלינו שוב טיל נ"ט. הפעם, הטיל נעצר במקרר, התפוצץ בתוכו ואנחנו ניצלנו. אסון גדול היה קורה לנו אם החייל לא היה מתעשת ומציל אותנו. הוא אף הספיק להזעיק תגבורת וכך פונינו מאותו מבנה מסוכן. ב"ה אנחנו חיים, בריאים וקיימים. מה שיכול היה להסתיים באסון ובמוות, הסתיים במספר בודד של פצועים".
את אותו חייל פגשתי כמה ימים קודם לכן בשיעור בירושלים. הוא סיפר בצניעות את קורות הפלוגה, והוסיף פרטים נוספים ששפכו אור על גודל הנס וההשגחה שהיתה שם.
בסך הכול נורו שבעה טילי RPG על אותו כוח כשהמקרר חסם את הכניסה לחדר שאליו משכו את שלושה עשר הפצועים. תוך כדי הטיפול בפצועים ירו עליהם המחבלים גם כדורים שלא נעצרים בדפנות הדקות של המקרר. "באורח נס", סיפר, "לא נפגענו".
"כשהכדורים שרקו מעל ראשי, לא חשבתי על שום דבר אחר חוץ ממה שכתוב בסידור: בָּרוּךְ הוּא אֱלהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבודו, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּועִים, הוּא יִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתורָתו, וְיָשֵׂם בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתו וְיִרְאָתו, וְלַעֲשׂות רְצונו וּלְעָבְדו בְּלֵבָב שָׁלֵם".
בחלק מהסידורים כתוב לצד פסוקים אלו: יכוון למסור נפשו על קדושת השם (של"ה). הוא אמר לי: "זכרתי שכך כתוב בסידור ושוב ושוב חזרתי ואמרתי את התפילה הזאת כמה וכמה פעמים".
ואז הוא שאל אותי, "למה זה קשור למה שקרה?". עניתי לו שיש להתבונן בכך, ובזכותו זכיתי גם אני להתבונן יותר ולהבין שכשאנחנו מכוונים את עצמינו למטרה, 'לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה'.
תהיה מכוון, שכל מטרתך תהיה להגדיל את שמו של ה' בעולם, שהעולם יתמלא מאור ה', מברכת ה', משמחת ה', משלום ה' – "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ". כך נביא את האור ויגורש החושך.