מצוות אהבת ה'

ואתחנן עקב – פרשות של אהבה

כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ

בפרשת ואתחנן מתארת התורה את מעמד הר סיני, ובפרשת עקב את קבלת הלוחות השניים. בשתי הפרשות נמצאות פרשיות "שמע" "והיה אם שמוע" העוסקות בחיזוק האהבה הגדולה לאלוקים, בשתי פרשות אלו מופיע השורש "אהב" 13, פעמים, כמעט שליש מכלל 42 הפעמים שבהן מדובר בתורה על אהבה.

כל מילות האהבה הללו מתחילות בתיאור מעמד הר סיני. שם נאמר כי אהבת ה' אותנו היא המשך לאהבת ה' לאבות. "וְתַ֗חַת כִּ֤י אָהַב֙ אֶת־אֲבֹתֶ֔יךָ וַיִּבְחַ֥ר בְּזַרְע֖וֹ אַחֲרָ֑יו וַיּוֹצִֽאֲךָ֧ בְּפָנָ֛יו בְּכֹח֥וֹ הַגָּדֹ֖ל מִמִּצְרָֽיִם: לְהוֹרִ֗ישׁ גּוֹיִ֛ם גְּדֹלִ֧ים וַעֲצֻמִ֛ים מִמְּךָ֖ מִפָּנֶ֑יךָ לַהֲבִֽיאֲךָ֗ לָֽתֶת־לְךָ֧ אֶת־אַרְצָ֛ם נַחֲלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה" (דברים פרק ד, לז. ז ח. י טו).

עַד שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבַת ה'

כל שיר השירים הוא משל לחידוש האהבה הגדולה שהייתה במעמד הר סיני. כך כותב הרמב"ם על אהבת ה': "וְכֵיצַד הִיא הָאַהֲבָה הָרְאוּיָה הוּא שֶׁיֹּאהַב אֶת ה' אַהֲבָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה עַזָּה מְאֹד עַד שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבַת ה' וְנִמְצָא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד כָּאֵלּוּ חוֹלֶה חוֹלֵי הָאַהֲבָה שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה מֵאַהֲבַת אוֹתָהּ אִשָּׁה וְהוּא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד בֵּין בְּשִׁבְתּוֹ בֵּין בְּקוּמוֹ בֵּין בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה יָתֵר מִזֶּה תִּהְיֶה אַהֲבַת ה' בְּלֵב אוֹהֲבָיו שׁוֹגִים בָּהּ תָּמִיד כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וְהוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר דֶּרֶךְ מָשָׁל כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי וְכָל שִׁיר הַשִּׁירִים מָשָׁל הוּא לְעִנְיָן זֶה" (רמב"ם הלכות תשובה י ג).

אהבת האבות מקור לאהבת ה' אותנו

במעמד הר סיני התגלתה אהבת ה' אלינו, אבל לא התגלתה אהבתנו אליו. על כן אנו מצווים בפרשיות הללו להחזיר לו אהבה. וכך מופיעה המצווה לאהוב את ה' פעם בפרשת ואתחנן ועוד ארבע פעמים בפרשת עקב, למשל "וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָה אֶת־ה֨' אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־ נַפְשֶֽׁךָ" (דברים פרק י, יב). מצוות האהבה הזו כל כך חשובה עד שאנחנו מזכירים אותה לעצמנו כל בוקר וכל ערב. בבית ובלכתך בדרך. כותבים אותה על מזוזות כל חדר לזכור אותה תמיד. קושרים אותה על ידינו כנגד הלב ולאות בין עינינו תמיד.

אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת

אהבת ה' מביאה אהבה לכל בריותיו, שהרי ה' שוכן בתוך בני ישראל. כך אומר רַבִּי מֵאִיר בפרקי אבות (ו, א): "כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת". לכן יש בפרשת עקב מצווה גם לאהוב את הגר, שהיא חלק ממצוות "ואהבת לרעך כמוך". "עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה: וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים פרק י יח).

בראשית – האבות מביאים אהבה לעולם

האבות מחדשים את האהבה בעולם

האהבה לאלוקים שמוזכרת בספר דברים באה אחרי שלמדנו על האהבה הבסיסית בספר בראשית. בספר בראשית מופיעה המילה "אהבה" 15 פעמים, ואולם אף אחת מהן לא עוסקת באהבת ה' לאבות או באהבת ה' של האבות. האהבות של ספר בראשית עוסקות ברובן באהבה בתוך המשפחה. אהבה בין בעל לאשתו, אהבת הורים לילדיהם. כל המקרים הללו נאמרים רק ביחס לאבות ולאימהות. נראה שהאבות הביאו אהבה לעולם. גילוי האהבה מתחיל אצל אברהם אבינו "וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֙ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק" (כב, ב). אהבה זו של הורים לילדיהם מוזכרת גם אצל יצחק ורבקה (כה כח).

אהבת איש לאשתו

אצל יצחק גילוי האהבה מתעצמת יותר, אצלו מופיעה לראשונה אהבת איש לאשתו נאמר בו "וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ" (כד, סז). אהבה שמוצאת את ביטויה גם במילים "וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית פרק כו ח).

המשך לאהבה זו אנו מוצאים אצל יעקב שאוהב את רחל ועובד קשה בשביל לממש את אהבתו. בשונה מיצחק שאליעזר טורח ומביא אותה אליו, כאן מתאמץ יעקב ועובד שבע שנים בשבילה "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית פרק כט כ). זה ביטוי לאהבה שאין כמוהו בכל התורה כולה.

ניצול האהבה לצרכים פחותים

לבן הארמי רואה את האהבה הזו וסוחט את יעקב לעבוד שבע שנים נוספות באמצעות החלפת רחל בלאה. לגודל אהבתו של יעקב לרחל הוא עובד בשבילה עוד שבע שנים אחרות. לגודל עוצמת האהבה של יעקב לרחל היא מוזכרת בתורה שלוש פעמים (בראשית כט יח, כט כ, כט ל). האהבה הזו מוזכרת גם אצל לאה שמתאמצת לזכות באהבת יעקב (כט לב), והיא המנוע להקמת בית ישראל עם שתי עשרה שבטיו.

אהבה שמקלקלת את השורה

לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים

אהבתו הגדולה של יעקב לרחל מתבטאת באהבתו ליוסף. גם האהבה הזאת מוזכרת שלוש פעמים בתורה "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים". אהבה שקלקלה את השורה. "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (בראשית לז ג. לז ד, וראה עוד מד כ).

"ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (שבת י ע"ב). מסתבר שצריכים לשמור על האהבה שעוצמתה מרובה.

וַיֶּֽאֱהַב אֶת הַֽנַּעֲרָ – וַיְעַנֶּהָ

קלקול עצום מגיע כשלא שומרים על האהבה במקומה נמצאת בסיפור של שכם בן חמור שאוהב את בת יעקב אבינו "וַתִּדְבַּ֣ק נַפְשׁ֔וֹ בְּדִינָ֖ה בַּֽת־יַעֲקֹ֑ב וַיֶּֽאֱהַב֙ אֶת־הַֽנַּעֲרָ֔ וַיְדַבֵּ֖ר עַל־לֵ֥ב הַֽנַּעֲרָֽ" (בראשית לד, ג). גם אהבה וגם דבקות נפש שנגמרת באונס אכזר "וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ" (בראשית לד, ב). קלקול גדול שמעורר את אהבת האחים של דינה שמחריבים את שכם כנקמה על הביזיון שעשו לאחותם.

אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי

אהבה מקולקלת נוספת נמצאת בחומש שמות, שם אנו קוראים על העבד שמתאהב בעבודתו ולא רוצה לצאת לחירות. "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי" (שמות כא ה). התורה מבטאת את מורת רוחה מעבד זה בציווי "וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הַמַּרְצֵ֗עַ וְנָתַתָּ֤ה בְאָזְנוֹ֙ וּבַדֶּ֔לֶת וְהָיָ֥ה לְךָ֖ עֶ֣בֶד עוֹלָ֑ם" (דברים טו, טז-יז).

"רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף? אמר הקדוש ברוך הוא אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע. ורבי שמעון בר רבי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקדוש ברוך הוא דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם" (קידושין כב ע"ב).

האהבה הקלוקלת הזו היא האהבה שהביאה את אנשים מעם ישראל להישאר במצרים בעת יציאת מצרים. היא זאת שהביאה את עם ישראל במדבר להתרפק על הטוב של מצרים לקרוא לה אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ (במדבר פרק טז) ולשכוח את כל השעבוד והעינוי הנורא שעברו שם בני ישראל.

עולים במעלות האהבה

בספר ויקרא – ואהבת לרעך כמוך

בספר ויקרא האהבה עולה מדרגה. פעמיים מוזכרת אהבה בספר זה, אחת היא "לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י הֽ'" (ויקרא פרק יט, יח), וכך במדרש  "בן עזאי אומר 'זה ספר תולדות אדם' – זה כלל גדול בתורה. רבי עקיבא אומר 'ואהבת לרעך כמוך' – זה כלל גדול בתורה. שלא תאמר הואיל ונתבזיתי – יתבזה חבירי עמי, הואיל ונתקללתי – יתקלל חבירי עמי. אמר רבי תנחומא אם עשית כן דע למי אתה מבזה, בדמות אלהים עשה אותו" (מדרש רבה בראשית – פרשה כד פסקה ז).

וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר

כן אומרת התורה שחובה עלינו לאהוב את הגר "כְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר׀ הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י ה֥' אֱלֹהֵיכֶֽם" (ויקרא פרק יט, לד). "אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה שתי מצות עשה אחת מפני שהוא בכלל ריעים ואחת מפני שהוא גר והתורה אמרה 'וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר' (דברים פרק י, יט). ציוה על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו שנאמר 'ואהבת את ה' אלהיך'. הקב"ה עצמו אוהב גרים שנאמר 'וְאֹהֵ֣ב גֵּ֔ר'" (דברים פרק י, יח. רמב"ם יד החזקה הלכות דעות פרק ו ד).

אהבה על גבי אהבה – מגדל בנוי לתלפיות

אין ספק שאהבת הרע היא הרבה יותר גדולה מהאהבה למשפחה שנזכרת בספר בראשית. אהבת הרע מופיעה רק בשלב השני, רק בספר ויקרא. כנראה שלא נכון לאדם לאהוב אנשים מחוץ למשפחתו כשהוא לא מממש את האהבה לבני ביתו תחילה.

הראי"ה קוק זצוק"ל כותב כי אצל רבי עקיבא רואים את האהבות הללו בנויות זו על גבי זו במגדל דוד בנוי לתלפיות. "ותהיינה לו האהבה הטהורה הטבעית, והאהבה הלאומית הנאורה, והאהבה האלוקית הקדושה ומלאת הוד ערוכים במערכה, כמגדל דוד בנוי לתלפיות". שבתחילה מתגלה האהבה הגדולה של רבי עקיבא ואשתו באופן שאין למעלה הימנו. אחר כך מתגלה אהבתו הגדולה לאחרים, ואחר כך אהבתו הגדולה לאלוקים (הראיה קוק זצוק"ל – הקדמה לשיר השירים).

שכל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש קדשים

על אהבת ה' של רבי עקיבא לומדים בזוהר הקדוש, שם מסופר שכאשר לימד רבי אליעזר בן הורקנוס את רבי עקיבא סודות מגילת שיר השירים, "כַּד מָטָא לְהַאי פְּסוּקָא (שיר השירים ב) סַמְכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, לָא יָכִיל לְמִסְבַּל רַבִּי עֲקִיבָא וְאָרִים קָלֵיהּ בִּבְכִיָּיתָא וְגָעֵי וְלָא הֲוָה מְמַלֵּל מִדְחִילוּ דִּשְׁכִינְתָּא דְּהֲוַת תַּמָּן" (וירא דף צח ע"ב). מכאן נבין את דברי רבי עקיבא שאמר "לא היה העולם כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש קדשים" (מסכת ידים ג', ה').

האהבה הגדולה שמתגלה בספר דברים

אהבה שלא מתגלה במדבר כשישראל נזופים

בספר במדבר לא מוזכרת המילה "אהבה" כלל וכלל. חכמינו אמרו שכל אותן ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר אחרי חטא המרגלים – היו נזופים ולא היה דיבור עם משה פנים אל פנים באהבה. רק בט"ו באב של שנת הארבעים חזר הדיבור אל משה פנים אל פנים "ביחוד וחיבה" (רש"י תענית ל ע"ב). ועל כן נאמר כי לא היו ימים טובים לישראל כמו ט"ו באב ויום הכיפורים.

לְאַֽהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ

כנגד כל הפעמים שלא מוזכרת המילה אהבה בספר במדבר, חוזרת ומתגלה האהבה במלוא תוקפה בספר דברים שבו מוזכרת המילה "אהבה" 23 פעמים, בדרך כלל בהקשר לאהבת ה'. גם המצווה לדבוק בה' מוזכרת רק בספר דברים ארבע פעמים. "לְאַֽהֲבָה֙ אֶת־ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹל֖וֹ וּלְדָבְקָה־ב֑וֹ כִּ֣י ה֤וּא חַיֶּ֙יךָ֙ וְאֹ֣רֶךְ יָמֶ֔יךָ לָשֶׁ֣בֶת עַל־הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע ה֧' לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָתֵ֥ת לָהֶֽם" (דברים פרק ל, כ). כנראה שהקרבה לארץ ישראל מגלה לנו אוצרות גנוזים שהיו בנו ולא התגלו עד לשעה זו.

אהבה מרומזת

התורה מזכירה לנו פעם אחר פעם כי האהבה של ה' אלינו היא בזכות האהבה של ה' לאבות. "וְתַ֗חַת כִּ֤י אָהַב֙ אֶת־אֲבֹתֶ֔יךָ וַיִּבְחַ֥ר בְּזַרְע֖וֹ אַחֲרָ֑יו וַיּוֹצִֽאֲךָ֧ בְּפָנָ֛יו בְּכֹח֥וֹ הַגָּדֹ֖ל מִמִּצְרָֽיִם" (דברים פרק ד, לז). וכן הוא אומר: לֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכָּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק ה֛' בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכָּל־הָעַמִּֽים: כִּי֩ מֵֽאַהֲבַ֨ת ה֜' אֶתְכֶ֗ם וּמִשָּׁמְר֤וֹ אֶת־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא ה֛' אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָֽיִם".

ואיפה נזכרת האהבה של ה' לאבות? היא נזכרת ברמז, פעם אחת במה שנאמר בברית המילה, "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד" (בראשית פרק יז ב). ופירש שם רש"י "ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך ע"י מצוה זו". ופעם נוספת בחורבן סדום שם נאמר " כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה֔' לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא ה֙' עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו" (בראשית יח) ופירש שם רש"י ש'ידעתיו' זה "לשון חיבה".

אהבת האבות בדברי הנביאים

לעומת זאת בדברי הנביאים מוזכרת האהבה הגדולה של ה' לאבות. בישעיה "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ישעיהו מא ח) ובדברי הימים (ב פרק כ ז) "הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהֵינוּ הוֹרַשְׁתָּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִלִּפְנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ לְעוֹלָם". כן אומר הנביא מלאכי (א ב) "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה' וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם ה' וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב".

מעמד הר סיני – מעמד של אהבה

250 שנה עוברות עד שמתגלה האהבה של ה' לאבות בצורה מפורשת. רק בספר דברים יש רשות לגלות את אהבת האבות שהייתה מוסתרת עד עכשיו. האמת היא שגם אהבת הבנים שהייתה לכל אורך הדרך לא מתגלית עד שהם מתנקים מחטא המרגלים שהסתיר את האהבה הגדולה הזו.

האמת היא שהאהבה הזאת מתגלה פעם אחת ויחידה בכל ארבעת החומשים הראשונים במעמד הר סיני כמו שהוא מופיע בספר שמות. "וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֨סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֹתָֽי" (שמות פרק כ, ו. דברים ה י). גם בספר דברים כל הפעמים שמוזכרת האהבה מתחילות במעמד הר סיני שמתואר בפרשת ואתחנן. לפני כן בפרשת דברים לא מוזכרת האהבה הזו כלל וכלל. ללמדך שמעמד הר סיני הוא מעמד של גילוי אהבת ה' – כמו חתונה.

אהבה לאלפי דורות

לעומת מה שנאמר במתן תורה "וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֨סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֹתָֽי" (שמות כ, ו; דברים ה, י). כתוב בסוף פרשת ואתחנן "וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑ים הָאֵל֙ הַֽנֶּאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹהֲבָ֛יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֹתָ֖יו לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר". והקשו חכמינו: למה כאן נאמר אלפי דורות וכאן רק אלף דור? וענו "כאן שהוא סמוך אצל וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֹתָ֖יו, העושין מיראה, הוא אומר לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר, ולהלן שהוא סמוך אצל לְאֹהֲבַ֖י, העושין מאהבה, ששכרם יותר גדול, הוא אומר לַאֲלָפִ֑֔ים" (רש"י שם).

הזכויות שמורות לדור שלנו

צריך להזכיר כי היו 26 דורות מבריאת העולם עד מתן תורה בשנת 2448  לבריאת העולם. ממתן תורה ועד שנת תשפ"ג עברו 3,335 שנים. וכיוון שאנשים חיים פחות שנים צריכים להיות יותר דורות ממתן תורה ועד היום. חכמי הדורות מספרים כי למהר"ל מפרג היה כתב יוחסין 114 דור אחרי דור עד לאדם הראשון. המהר"ל נולד לפני 500 שנה, ואם כל דור בימינו הוא 25 שנה, אנחנו בדור 134 לבריאת העולם.

אם ירושה של זכויות היא לאלף דור או לאלפי דורות, הרי שאנחנו יורשים את האהבה של האבות ושל כל הנביאים, אנשי כנסת הגדולה, התנאים, האמוראים, הגאונים, הפוסקים הראשונים הרי"ף, הרמב"ם, רש"י, הרא"ש, תוס'. הפוסקים שאחריהם השו"ע והרמ"א. המהר"ל והמפרשים של השו"ע. וכן כל הדורות האחרונים. הבעש"ט והגר"א. הבן איש חי וצדיקי משפחת אבוחצירא. כל הזכויות של כל הדורות הללו נמצאים בדור שלנו.

למרות מרחק השנים לזכור שהכול מהאבות

התורה מדגישה כי למרות מרחק השנים צריך לזכור שהאהבה מתחילה באבות. "אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה' לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ: לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְישֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב". לכן אנחנו מדגישים את העניין הזה בתחילת כל תפילה.

התפילה מתחילה בזכירת האהבה שקיבלנו בירושה

כך אנחנו אומרים בתחילת התפילה. "מַה אֲנַחְנוּ מַה חַיֵּינוּ. מַה חַסְדֵּנוּ מַה צִּדְקוֹתֵינוּ. מַה כֹּחֵנוּ מַה גְּבוּרָתֵנוּ". גם כל עמי העולם הם כאין נגדך. "וְכָל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדֶּךָ" ואם כן אין לנו פה להתפלל לפניך. ובכל זאת אנחנו מתפללים כי אהבת את אבותינו. "אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהֲבֶךָ שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמֹּרִיָּה. זֶרַע יִצְחָק עֲקֵדֶךָ שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְכוֹרֶךָ. שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּמְחָתְךָ שֶׁשָּמַחְתָּ בּוֹ קָרָאתָ אוֹתוֹ יִשְֹרָאֵל וִישֻׁרוּן".

ואת האהבה הזו אנחנו יורשים ולכן "ְחַיָּבִים אֲנַחְנוּ לוֹמַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה בְּכָל יוֹם תָּמִיד" כי ירשנו את האהבה הגדולה הזו. "אַשְׁרֵנוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ. וּמַה יָפָה מְאֹד יְרֻשָּׁתֵנוּ".

ידיעת האהבה – מביאה לך את אהבת האבות

הדרך לעורר את האהבה היא גם בידיעה שהיא ירושה מהאבות, וגם בידיעה שה' אוהב אותנו. כך אנחנו אומרים כי ה' שומר את ברית האהבה למי שאוהב אותו "וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑ים הָאֵל֙ הַֽנֶּאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹהֲבָ֛יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֹתָ֖יו לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר". והברית היא ברית של אהבה. וכן אומר משה לה' "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ" (שמות לג, יג). ידיעת ה' ודרכיו מביאה לכן שמשה מוצא חן בעיני ה'.

מפרטי המצווה

לא לקבל פרס

כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק י' הלכה ד) "אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר בעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה' כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה ועוד אמרו חכמים במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו וכן היו גדולי החכמים מצוים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב וכו' אלא מפני שהוא הרב ראוי לשמשו כלומר עבדו מאהבה".

והיאך היא הדרך לאהבתו

כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק ב ב) "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי". ועל פי הדעה תהיה האהבה, אם מעט מעט ואם הרבה הרבה, לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג.

ע"י ההתבוננות בתורה תתיישב האהבה בלבו בהכרח

כתוב בספרי "לפי שנאמר ואהבת איני יודע כיצד לאהוב את המקום ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם כלומר שע"י ההתבוננות בתורה יכיר את גדולתו של הקב"ה שאין לו ערך ולא קץ ותתיישב האהבה בלבו בהכרח".

להאהיבו על אחרים

ואהבת את ה' אלהיך, אהבהו על כל הבריות כאברהם אביך, "שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו: אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה".

אהבת ה' – חיים

12 פעמים חוזר משה וחוזר ומזכיר לנו את המצווה לאהוב את ה'. הוא גם אומר לנו שאהבת ה' היא חיים. "רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע: אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֘ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־ה֤' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֔יו וְלִשְׁמֹ֛ר מִצְוֹתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו וּמִשְׁפָּטָ֑יו וְחָיִ֣יתָ וְרָבִ֔יתָ וּבֵֽרַכְךָ֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ".

לכן צריך לאהוב את ה' בכל רגע בחיים. "וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ: וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ: וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ" (דברים ו). ובפרשה שנייה של קריאת שמע אנחנו אומרים כי אם לא מקיימים מצוות מאהבה אנחנו נזרקים מארץ החיים. "וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם".

על כן אומרת התורה כי האהבה מביאה לנו חיים. "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". אמן ואמן.