משמעות המלחמה עם החמאס והחיזבאללה

הרה"ג ציון לוז שליט"א הראה לי את הפסוקים בסוף ספר יהושע שמתארים את העמים החזקים שיהושע לא מצליח להוריש. שם מתוארים באופן מדהים שתי קבוצות אוכלוסייה חזקות שיהושע לא מצליח להורישם, אחת מתאימה לחמאס ואחת לחיזבאללה.

בתחילה מוזכרת נחלת הפלישתים שבה שולט החמאס "זֹ֥את הָאָ֖רֶץ הַנִּשְׁאָ֑רֶת כָּל־גְּלִיל֥וֹת הַפְּלִשְׁתִּ֖ים וְכָל־הַגְּשׁוּרִֽי: מִֽן־הַשִּׁיח֞וֹר אֲשֶׁ֣ר׀ עַל־פְּנֵ֣י מִצְרַ֗יִם וְעַ֨ד גְּב֤וּל עֶקְרוֹן֙ צָפ֔וֹנָה לַֽכְּנַעֲנִ֖י תֵּחָשֵׁ֑ב חֲמֵ֣שֶׁת׀ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים הָעַזָּתִ֤י וְהָאַשְׁדּוֹדִי֙ הָאֶשְׁקְלוֹנִ֣י הַגִּתִּ֔י וְהָעֶקְרוֹנִ֖י וְהָעַוִּֽים".

אחר כך מוזכרת לבנון שבה שולט החיזבאללה "מִתֵּימָ֞ן כָּל־אֶ֣רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֗י וּמְעָרָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לַצִּידֹנִ֖ים עַד־אֲפֵ֑קָה עַ֖ד גְּב֥וּל הָאֱמֹרִֽי: וְהָאָ֣רֶץ הַגִּבְלִ֗י וְכָל־הַלְּבָנוֹן֙ מִזְרַ֣ח הַשֶּׁ֔מֶשׁ מִבַּ֣עַל גָּ֔ד תַּ֖חַת הַר־חֶרְמ֑וֹן עַ֖ד לְב֥וֹא חֲמָֽת: כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָ֠הָר מִֽן־הַלְּבָנ֞וֹן עַד־מִשְׂרְפֹ֥ת מַ֙יִם֙ כָּל־צִ֣ידֹנִ֔ים". (יהושע פרק יג, א-ו).

אלה שתי הקבוצות הגדולות של גויים שלא נכבשו על ידי ישראל. מלבדם יש כמה קבוצות קטנות שהתיאור שלהם מרוכז בספר שופטים פרק א'. הקבוצה הגדולה היא הגשורי והמעכתי שנחלתם מתאימה לנחלת הבידואים בנגב וערביי ישראל. הם לא נשארו בארץ בגלל חסרון כח, הם נשארו בגלל חולשה בבטחון ובאמונה.

התוצאה היא קשה מאוד לעם ישראל עד כדי בכי. כך מפרט הכתוב "וַיַּ֧עַל מַלְאַךְ־ה֛' מִן־הַגִּלְגָּ֖ל אֶל־הַבֹּכִ֑ים וַיֹּאמֶר֩ אַעֲלֶ֨ה אֶתְכֶ֜ם מִמִּצְרַ֗יִם וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וָאֹמַ֕ר לֹֽא־אָפֵ֧ר בְּרִיתִ֛י אִתְּכֶ֖ם לְעוֹלָֽם: וְאַתֶּ֗ם לֹֽא־תִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֽוֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִזְבְּחוֹתֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן וְלֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֥ם בְּקֹלִ֖י מַה־זֹּ֥את עֲשִׂיתֶֽם: וְגַ֣ם אָמַ֔רְתִּי לֹֽא־אֲגָרֵ֥שׁ אוֹתָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ: וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֞ר מַלְאַ֤ךְ ה֙' אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הָעָ֛ם אֶת־קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ: וַֽיִּקְרְא֛וּ שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֹּכִ֑ים וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֖ם לַֽהֽ'" (שופטים ב).

השארת העמים הללו גורמת נזק לעם ישראל כמעט במשך כ-400 שנה. לפעמים הם מציקים לישראל, לפעמים משעבדים אותם, תמיד הם מעודדים אותם לעבוד עבודה זרה ומסיטים את עם ישראל מהיעוד שלו. "וַיַּעַזְב֞וּ אֶת־ה֣'׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֗ם הַמּוֹצִ֣יא אוֹתָם֘ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַיֵּלְכ֞וּ אַחֲרֵ֣י׀ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים מֵאֱלֹהֵ֤י הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם וַיַּכְעִ֖סוּ אֶת־הֽ': וַיַּעַזְב֖וּ אֶת־ה֑' וַיַּעַבְד֥וּ לַבַּ֖עַל וְלָעַשְׁתָּרֽוֹת: וַיִּֽחַר־אַ֤ף ה֙' בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּתְּנֵם֙ בְּיַד־שֹׁסִ֔ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אוֹתָ֑ם וַֽיִּמְכְּרֵ֞ם בְּיַ֤ד אֽוֹיְבֵיהֶם֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹֽא־יָכְל֣וּ ע֔וֹד לַעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י אוֹיְבֵיהֶֽם". (שופטים פרק ב, יב-כג).

דוד המלך מצליח לתקן את הקלקול הזה הוא מתחיל להכות את גלית הפלשתי ואחר כך בסדרת קרבות הוא מכניע את הפלישתים לגמרי. מלכי הלבנון רואים את עוצמתו של דוד ומעדיפים לעשות איתו שלום, ולא עוד אלא שהם בעצמם שולחים לשלמה בנו עצי ארזים לבנות בהם את בית המקדש.

סוד הנצחון של דוד הוא אחדות מחנה ישראל. מי שלומד את ספר שמואל רואה כי בכל התקופה שבה שאול רודף אחרי דוד ויש מחלוקת בעם ישראל – הפלישתים מתחזקים ומכים את עם ישראל פעם אחר פעם. שאול לא מצליח להלחם בהם. דוד מבין שהמחלוקת היא הסיבה לכשלון ולכן הוא לא משיב מלחמה לרדיפות שאול. הוא לא נותן לאנשים להגיב לרדיפות של שאול, הוא רוצה למנוע מלחמת אחים.

דוד המלך מבין שכל המחלוקת בתוך עם ישראל היא סכנה שמחלישה את ישראל ומחזקת את כוחם של הפלישתים במלחמתם בישראל. לכן הוא עושה כל מה שביכולתו לחבר בין הקבוצה שחברה לשבט בנימין לבין הקבוצה שחברה לשבט יהודה, כך הוא מצליח לאחד את עם ישראל וכך הוא מכניע את הפלישתים שלא הוכנעו יותר מ-400 שנה. הדרך של דוד המלך היא הצוואה לדורנו, היא הנחיה לדורות כיצד מחזירים לעם ישראל את מלכות בית דוד.