עין טובה מביאה גאולה

להסתלק מהעין הרעה של מצרים

ארבעים שנה של מסע מעין רעה לעין טובה

המסע של בני ישראל במדבר ארבעים שנה מתרחש במדבר סיני. אבל הקריאה בפרשיות התורה מלמדת אותנו שעם ישראל צריך לעבור תהליך פנימי חיוני שבלעדיו הוא לא יוכל להיכנס לארץ ישראל ולנהל את החיים שלו בדרכו. בתהליך הזה הוא צריך לעבור ממקום חולה של מסכנות ובכיינות למקום בריא שרואה את הטוב שאלוקים מעניק לו, ושמח בו.

בפרשת בהעלותך מתחיל תיאור את המסע הפיסי לארץ ישראל, שנתקע ונעצר פעם אחר פעם, עד שבני ישראל עושים את המסע הרוחני מהעין הרעה של מצרים לעין הטובה של ארץ ישראל. "וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ"  (תהילים קכד).

לא להתראות עם העין הרעה של המצרים

העין הרעה המצרית מתוארת בספר שמות, עין רעה על ילד מילדי עם ישראל. רוב בני האדם שמחים לראות ילדים גדלים וצוחקים, המצרים רואים בילדים הללו סכנה דמיונית ומטביעים אותם באכזריות ביאור. יעקב הכיר היטב את צרות העין הזאת ומזהיר את בניו שלא להתראות יפים וגיבורים בעיני המצרים (רש"י בראשית מב ה). כן הוא אומר להם "לָמָּה תִּתְרָאוּ" (מב א).

מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי

העין הרעה הזאת מדבקת ומשפיעה אפילו על יעקב אבינו. כך אומר יעקב לפרעה: "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" (בראשית מז ט). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הקב"ה: אֲנִי מִלַּטְתִּיךְ מִלָּבָן וּמֵעֵשָׂו וְהֶחְזַרְתִּי לְךָ יוֹסֵף וְאַתָּה מְהַרְהֵר עַל מִדּוֹתַי? חַיֶּיךָ שֶׁיֶּחְסְרוּ שָׁנִים מִשְּׁנוֹתֶיךָ (שלא תחיה כל כך שחיה יצחק אביך, דהוא חי כמנין תיבות שיש מן ויאמר פרעה עד מגוריהם דהיינו ל"ג תיבות וסכום זה נחסרו שנותיו משנות אביו שאביו חי ק"פ שנים והוא חי קמ"ז שנים – בעלי התוס' שם).

אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עַיִן וְאַל תִּתְאָו לְמַטְעַמֹּתָיו

ובזוהר הסביר כי הטעות של עם ישראל במצרים הייתה שהם אימצו את תרבותם של המצרים רעי העין ונהנו מהם. "רִבִּי חִיָּיא פָּתַח (משלי כ"ג) אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עַיִן וְאַל תִּתְאָו לְמַטְעַמֹּתָיו. אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עַיִן, בְּגִין דְּנַהֲמָא אוֹ הֲנָאָה דְּהַהוּא בַּר נָשׁ דְּהַוְי רַע עַיִן, לָאו אִיהוּ כְּדַאי לְמֵיכַל וּלְאִתְהֲנִי מִנִּיהּ. דְּאִי כַּד נַחְתּוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם, לָא יִטְעֲמוּן נַהֲמָא דְּמִצְרָאֵי, לָא אִשְׁתְּבָקוּ בְּגָלוּתָא, וְלָא יְעִיקוּן לוֹן מִצְרָאֵי". אילו לא היו נהנים ישראל מהאוכל (הפיסי והרוחני) של המצרים רעי העין, לא היו נשארים בגלות מצרים ולא היו מעיקים עליהם.

הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע

השפעתו הרעה של האוכל הרע הזה מתגלה בקברות התאווה "הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע", אוהבים את מאכל אויביהם ושונאים את מתנת אוהבם, "וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר: זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים:עַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ. והתורה מעידה שהמן הוא טוב מאוד. "וְהַמָּ֕ן כִּזְרַע־גַּ֖ד ה֑וּא וְעֵינ֖וֹ כְּעֵ֥ין הַבְּדֹֽלַח: שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָחֲ֣נוּ בָרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן" (במדבר יא, ד-ו).

וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַֽתַּאֲוָה מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת ה'

הדיבור הזה הוא כל כך מזיק, עד שהם קוראים למצרים "ארץ זבת חלב ודבש". בגללו רוצים בני ישראל לחזור למצרים ולהפר את ברית האבות. הדיבור הזה הוא הרקע לחטא המרגלים. משה רואה את כל האירועים הללו שנובעים מהעין הרעה בהקשר אחד ואומר: "וּבְתַבְעֵרָה֙ וּבְמַסָּ֔ה וּבְקִבְרֹ֖ת הַֽתַּאֲוָ֑ה מַקְצִפִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם אֶת־הֽ': וּבִשְׁלֹ֨חַ ה֜' אֶתְכֶ֗ם מִקָּדֵ֤שׁ בַּרְנֵ֙עַ֙ לֵאמֹ֔ר עֲלוּ֙ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶ֑ם וַתַּמְר֗וּ אֶת־פִּ֤י ה֙' אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם וְלֹ֤א הֶֽאֱמַנְתֶּם֙ ל֔וֹ וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקֹלֽוֹ: מַמְרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם עִם־ה֑' מִיּ֖וֹם דַּעְתִּ֥י אֶתְכֶֽם" (דברים ט, כב-כד).

וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹ֣נְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'

משה מזכיר את הקצפת ה' באירוע של תבערה, למרות שהוא לא האירוע הראשון. שהרי האירוע של תבערה היה אחרי כ' אייר של השנה השנייה ואילו האירוע של "מסה" היה בסוף חודש אייר של השנה הראשונה. עם זאת תבערה מסמנת את הקלקול הגדול. הם יצאו מבית עבדים, נקרע להם הים, קיבלו את כל העושר של מצרים, מגיע להם מן עד פתח הבית וענני הכבוד מכבסים להם את הבגדים ומצחצחים להם את הנעליים.

אלוקים עושה להם מה שלא עשה לשום עם בעולם. יורד לכבודם על הר סיני ונותן להם את הדבר היקר מכל, תורה שתציל אותם מהזוהמה התרבותית שחיו בה כל העמים האחרים. הוציא אותם מתרבות של רוע אכזרית שהייתה נהוגה במצרים. הוציא אותם מניוון של עבודת אלילים מטופשת. נתן להם את הערכים שהעולם ילמד שלושת אלפים שנה אחריהם. במקום לרקוד משמחה ולהודות הם מתאוננים ומתבכיינים.

"וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י ה֑' וַיִּשְׁמַ֤ע ה֙' וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ ה֔' וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה: וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל מֹשֶׁה֙ אֶל־ה֔' וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ: וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא תַּבְעֵרָ֑ה כִּֽי־בָעֲרָ֥ה בָ֖ם אֵ֥שׁ הֽ'" (במדבר פרק יא, א).  התבערה לא לימדה אותם לקח. במקום להבין שהם טועים הם מתחילים להתגעגע למצרים. שכחו את עבודת הפרך. שכחו שזרקו להם את הילדים ליאור, והדבר שהם זוכרים היטב זה האוכל הפלאי של מצרים.

תש כוחו של משה הגיבור

כפיות הטובה הזאת שוברת את משה. משה החזק שעמד כצור מול פרעה ולא נשבר, שעמד מול הנחש הקדמוני ולא חת, שעמד מול הים שלבסוף נס מלפניו, שצם ארבעים יום וארבעים לילה שלוש פעמים, שהצליח להעמיד את המשכן על תילו – כל זה לא מועיל לו כשבני ישראל מתבכיינים ומתלוננים. כאן הוא מרים ידיים לרגע ואומר: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי: וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי" )במדבר יא יא).

וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג

הבכיינות של בני ישראל משפיעה גם על מרים, הסמל העולמי של העין הטובה. כשעמרם מתייאש מהגאולה היא מעודדת אותו לחזור להאמין שיהיה טוב ותבוא הגאולה. בזכותה נולד משה רבנו. היא זאת שמתחזקת כאשר הוריה מתייאשים ומשליכים את משה לתיבה ביאור. הילדה שעומדת בזקיפות מול בת המלך, הנסיכה הגדולה מכולם עטופה בפמליה המלכותית עומדת ומצליחה בחכמתה להחזיר את משה לאמו לכל תקופת ההנקה.

האישה המופלאה שמצליחה להפיח רוח חיים בנשות ישראל בעת המשבר הגדול מכולם, שמתנבאת ומרקידה את כל הנשים בישראל בשירת הים, האישה שהיא סמל לכל העין הטובה עלי אדמות, נופלת ונסחפת לרגע בעין הרעה שאופפת באותה שעה את ישראל ונופלת בלשון הרע על אחיה האהוב.

כשהעם יורד, יהושע יורד איתו

העין הרעה הזאת משפיעה גם על יהושע בן נון, משרת משה שעולה איתו חצי דרך להר סיני. במקום לראות טוב בכך שאלדד ומידד מתנבאים במחנה, הוא רואה בכך שלילה ואומר למשה לכלוא אותם בגלל נבואתם. "אֲדֹנִי משֶׁה כְּלָאֵם". משה מאפס אותו מיד "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם". אי אפשר להבין את יהושע אם לא נבין שהמנהיגים הללו כל כך קשורים לעם, וכשהעם יורד גם הם נמשכים אחריו (וראה עוד שבת צז. את המחלוקת על מקומו של אהרון בכל האירוע).

בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

חכמינו אמרו שפרשת בהעלותך מחולקת לשלושה ספרי תורה. בספר הראשון בני ישראל  רוצים מאוד לחגוג את הפסח, אלה שהיו טמאים שואלים למה נגרע ולא נקריב את קרבן הפסח וה' מביא להם פתרון של פסח שני. בספר השלישי אחרי תחילת המסע הפיסי, הם לא חוגגים עוד את חג הפסח עד כניסתם לארץ ישראל.

הסיבה הטכנית שלא חגגו היא בגלל שלא נשבה רוח צפונית, הסיבה הרוחנית היא שהיו נזופים בגלל חטא המרגלים (יבמות עא ע"ב ותוס' שם). עיקרו אמירה מזעזעת שה' שונא אותנו ולכן הוא הוציא אותנו ממצרים ומביא אותנו לארץ ישראל "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ" (דברים א). שוב חוזרים לעין הרעה ההרסנית שיירים לתרבות מצרים.

שורש העין הרעה בנחש בגן עדן

כפיות טובה של אדם הראשון – מהנחש

שורש העין הרעה הוא אצל הנחש. חכמינו אמרו שאדם הראשון היה כפוי טובה. ה' נותן לו את כל הטוב שבעולם, נותן לו את האישה והוא אומר לה': האישה שנתת לי היא האשמה. זאת אומרת, אתה ה' אשם. אדם הראשון אימץ את דעתו של הנחש. אותו נחש שנמצא בגן עדן והיה צריך להיות מלא הודאה לה' על כך שהוא נמצא בגן עדן.

במקום להודות לה' הוא מסית את האישה ואומר לה על ה' כי הוא פועל משנאה "אָמַר לָהּ: מֵאִילָן זֶה אָכַל וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם וְהוּא אָמַר לָכֶם לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא תִּבְרְאוּ עוֹלָמוֹת אֲחֵרוֹת דְּכָל אַנֵּשׁ סָנֵי בַּר אוֹמְנוֹתֶיה" (ילקוט שמעוני בראשית פרק ג רמז כז). אדם וחוה נמשכו אחרי דעתו של הנחש שה' שונא אותם ומחפש את רעתם, במקום להודות לה' על כל הטוב ולרקוד משמחה על גן העדן המושלם שאלוקים שם אותם בתוכו.

יוסף מתקן את העין הרעה במצרים

עצתו הרעה של הנחש מחפשת דרך להגיע לכל גדולי ישראל וכך היא מגיעה ליוסף הצדיק שנכשל בעין רעה ובלשון הרע על אחיו. בעקבות מעשיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. במצרים מבין יוסף שצריך להסתכל בעין טובה, ובכלא הוא שואל את שרי מצרים "מדוע פניכם רעים היום?" משמע שפניו היו מאירות כל הזמן, שבזכותו גם פניהם האירו עד אותו יום שבו חלמו את החלום. גם אח"כ, למרות הטעות הגדולה שעשו האחים ומכרו אותו לעבד – הוא לא שומר להם טינה ואומר להם כי ה' עשה את הדבר להביא ברכה להם ולעולם.

רָמַז לוֹ שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל יִשְׂרָאֵל וְתָפַשׂ אוֹמַנְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ

את התיקון לעצת הנחש מתקן גם משה רבנו. בתחילה הוא אומר על בני ישראל שהם לא מאמינים. הוא לא רואה את העתיד הטוב שלהם, לא רואה את זכות האבות. הוא רואה רק את החיצוניות המקולקלת ואומר "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה". ה' אומר לו לזרוק את המטה שיהיה נחש. "וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו" (שמות ד ג). "רָמַז לוֹ שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל יִשְׂרָאֵל וְתָפַשׂ אוֹמַנְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ" (רש"י שם). מאותה שעה הופך משה להיות הסנגור של ישראל, וגם כשהם נכשלים בחטאים היותר גדולים הוא הסנגור שמוסר עליהם את נפשו.

כל מעדנים שבעולם מתהפכים בפיו לעפר

קלקול הנחש הקדמוני נתקן אצל עם ישראל בשנה האחרונה לצאתם ממצרים. אחרי כל הטוב והניסים שבמשך ארבעים שנה הם מתלוננים" "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר פרק כא ה) – העונש שלהם היה בנחשים. "וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל".

ובמדרש "מָה רָאָה לִפָּרַע מֵהֶם בִּנְחָשִׁים? לְפִי שֶׁנָּחָשׁ פָּתַח בְּלָשׁוֹן הָרַע תְּחִלָּה וְנִתְקַלֵּל וְלֹא לָמְדוּ מִמֶּנּוּ. אָמַר הקב"ה: יָבֹא נָחָשׁ שֶׁהִתְחִיל בְּלָשׁוֹן הָרַע תְּחִלָּה וְיִפְרַע מִמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע שנא' (קֹהֶלֶת י) 'וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ' דָּבָר אַחֵר לָמָּה וּפְרַע מֵהֶם בִּנְחָשִׁים? הַנָּחָשׁ אֲפִלּוּ אוֹכֵל כָּל מַעֲדַנִּים שֶׁבָּעוֹלָם מִתְהַפְּכִים בְּפִיו לְעָפָר שנא' (ישעיה סה) 'וְנָחָשׁ עָפָר לָחֲמוּ' וְאֵלּוּ אוֹכְלִין אֶת הַמָּן שֶׁנֶּהְפַּךְ לְמַטְעַמִּים הַרְבֵּה שנא' (תהלים קו) 'וְיִתֵּן לָהֶם שְׁאַלְתֶּם' וְאוֹמֵר (דברים ב) 'זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר'. יָבֹא נָחָשׁ שֶׁאוֹכֵל מִינִין הַרְבֵּה וּבְפִיו טַעַם אֶחָד וְיִפְרַע מִן אוֹכְלִים מִין אֶחָד וְטוֹעֲמִין מִינִין הַרְבֵּה" (מדרש רבה במדבר יט כב).

בניין מלכות ישראל וחורבנה תלוי בעין הרע ובלשון הרע

מלכות דוד בזכות העין הטובה

תפקידו של דוד המלך הוא להביא את הלשון הטוב לעולם. בזכות לשונו הטובה הוא מקים את מלכות בית דוד וכך הוא מחנך את ישראל בספר תהילים. "שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ: יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת: אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ" (תהילים יב).

כשהוא מגורש מבית אבימלך הוא מסביר לנו שלשון הרע הוא גרוע מאוד. הוא אומר "אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי", והוא גם מלמד אותנו ואומר לנו "לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב: נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה" (תהילים פרק לד).

כן הוא מלמד אותנו להודות לה' על הרעה כשם שמודים על הטובה. ומסבירה הגמרא שהנוסח של הברכות הוא שונה, אבל "אָמַר רָבָא, לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְקַבְּלִינְהוּ בְּשִׂמְחָה. מְנָא הַנֵי מִילֵי? רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר, דְּאָמַר קְרָא, (תהלים נו) 'בֵּאלֹקִים אֲהַלֵּל דָּבָר, בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר', בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר – זוֹ מִדָּה טוֹבָה, בֵּאלֹהים אֲהַלֵּל דָּבָר – זוֹ מִדַּת פֻּרְעָנוּת. רַב אַחָא מִשּׁוּם רַבִּי לֵוִי אָמַר, מֵהָכָא, (תהילים קא) 'חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה, לְךָ ה' אֲזַמֵּרָה', אִם לְחֶסֶד – אָשִׁירָה, אִם לְמִשְׁפָּט – אָשִׁירָה. רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר מֵהָכָא, (תהילים קיז) 'כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא'. רַבָּנָן אַמְרֵי, אָמַר קְרָא, (איוב א) 'ה' נָתַן וַה' לָקָח, יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ'" (ברכות ס ע"ב). שימו לב כי שלושה מקורות שמביאה הגמרא להודות על הרע בשמחה באו מדברי דוד המלך בתהילים.

אִילְמַלֵי לֹא קִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרַע, לֹא נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד

הגמרא אומרת שדוד המלך, שלימד אותנו את חומרת לשון הרע, נכשל בדבר זה, והטעות שלו גרמה לחלוקת המלכות בין יהודה לישראל, בין ירבעם בן נבט לבין רחבעם בן שלמה, והביאה עלינו שורה של אסונות. "אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר דָּוִד לִמְפִיבּוֹשֶׁת, 'אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה', יָצְאתָה בַת-קוֹל וְאַמְרָה לוֹ, רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם יַחְלְקוּ אֶת הַמְּלוּכָה. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, אִילְמַלֵי לֹא קִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרַע, לֹא נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וְלֹא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְלֹא גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ" (שבת נו ע"ב). ללמדך כמה קשה קלקולו של לשון הרע, וכמה נזק היא יכולה להביא אפילו בבתים של גדולי ישראל.

עשרת השבטים שמחו בטוב חו"ל – לא חוזרין לעולם

גם עונשם של עשרת השבטים קשור ללשון הרע. כך מספרת לנו הגמרא (סנהדרין צד ע"א) שעשרת השבטים גלו וסיפרו את גנותה של ארץ ישראל. בתחילה הם אמרו שחו"ל דומה לארץ ישראל. לא ראו הבדל. "יִשְׂרָאֵל, סִפְּרוּ בִּגְנוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי מַטוּ 'שׁוּשׁ', אָמְרוּ, שַׁוְיָא כִּי אַרְעִין". כשהגיעו למקום שנקרא שוש, אמרו שהוא כמו ארץ ישראל. "כִּי מַטוּ 'עַלְמִין', אָמְרוּ, כְּעַלְמִין". כשהגיעו למקום שנקרא עלמין, אמרו הוא כמו בית המקדש שנקרא בית עולמים. "כִּי מַטוּ 'שׁוּשׁ תְּרֵי', אָמְרוּ, עַל חַד תְּרֵין". כשהגיעו למקום שנקרא שוש תרי, אמרו שהוא יפה פי שניים מארץ ישראל, וזו גנותה של ארץ ישראל.

לכן אמרו עליהם במשנה "עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינן חוזרים דברי רבי עקיבא" רבי אליעזר חולק עליו ואומר שהם כן עתידים לחזור. ובגמרא "תנו רבנן עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר 'ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול', ויתשם ה' מעל אדמתם – בעולם הזה. וישליכם אל ארץ אחרת – לעולם הבא דברי רבי עקיבא" (סנהדרין קי ע"ב).

ומכאן נבין כמה חמור כל מי שמדבר בגנותה של ארץ ישראל. שהללו לא אמרו ממש גנות אלא רק שיש מקום בחו"ל שהוא כמו ארץ ישראל. ומתוך כך נתגלגל הדבר ואמרו שיש בית כנסת כמו ירושלים, ומתוך כך אמרו שיש מקום שהוא יותר טוב מארץ ישראל וזה נקרא גנותה ובגלל זה לדעת רבי עקיבא הם לא יחזרו לעולם. כי אם כל כך טוב בחו"ל, למה שיבואו?

ודברים אלו צריכים להיאמר גם בדורנו, שיש אנשים שאומרים כי בחו"ל טוב כמו ארץ ישראל. מתוך זה טועים לומר שהישיבות שם הן כמו הישיבות בירושלים. בתי הכנסת הם כמו בית עולמים. אחר כך הם אומרים שחו"ל הוא יותר טוב מארץ ישראל, ומתוך זה נשארים ולא חוזרים לעולם ח"ו.

לשון הרע על הארץ כלשון הרע על ה'

הוצאת דיבת הארץ חמורה מהוצאת דיבה על בעל הבית של העולם

כדי להבין למה הדיבורים הרעים על ארץ ישראל כל כך מסוכנים, נראה את דברי הגמרא שדנה בשאלה האם המרגלים דיברו לשון הרע על ה' או על הארץ. "תניא, א"ר אלעזר בן פרטא: בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע, מנלן? ממרגלים, ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה".

מקשה הגמרא אולי זה בגלל שאמרו לשון הרע על ה' "ממאי? דלמא משום דר' חנינא בר פפא, דאמר רבי חנינא בר פפא: דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, דכתיב: כי חזק הוא ממנו, אל תיקרי כי חזק הוא ממנו אלא ממנו, כביכול בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם!". מתרצת הגמרא שהם קיבלו את עונשם בגלל הדיבור על הארץ "אלא אמר רבה אמר ר"ל, אמר קרא: וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה, על דבת הארץ שהוציאו". שלכאורה משמע שזה יותר חמור ממה שדיברו לשון הרע על בעל הבית של העולם.

כיון דאפיקו על ארעא קדישא, כאילו אפיקו עליה

בזוהר הקדוש (חלק ג דף קסא/א) אומר כי לשון הרע על הארץ הוא כמו לשון הרע על ה'. שהוא ברא את הארץ והוא אמר שהיא טובה. וכל המזלזל במתנתו של מלך כמזלזל במלך עצמו. "תָּא חֲזֵי, כַּמָּה עָבֵד הַהוּא לִישָׁנָא בִּישָׁא, גָּזַר עַל אֲבְהֲתָנָא דְּלָא יֵיעוּל לְאַרְעָא וּמִיתוּ אִינּוּן דְּאָמְרוּ. וְאִתְגְּזַר בִּכְיָה לְדָרֵי דָּרִין. כִּבְיָכוֹל כֵּיוָן דְּאַפִּיקוּ עַל אַרְעָא קַדִּישָׁא, כְּאִילּוּ אַפִּיקוּ עָלֵיהּ. בְּגִין כַּךְ קַנֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל דָּא, וְקָאִימוּ יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ לְאִשְׁתֵּצָאָה מֵעָלְמָא, אִלְמָלֵא בָּעוּתֵיהּ דְּמֹשֶׁה". בא וראה מה עושה לשון הרע. גזר ה' על אבותינו שלא יבואו לארץ ישראל ומתו במדבר ארבעים שנה. ונגזרה בעקבותיהם בכייה לדורות בתשעה באב בחורבן בית ראשון ובית שני וחורבן ביתר. כביכול כיוון שהוציאו לשון הרע על ארץ ישראל – כאילו הוציאו לשון הרע על ה'. לכן קינא ה' על מעשה המרגלים ובני ישראל שהלכו אחריהם. ולולי תפילת משה רצה ה' להשמידם מהארץ מיד.

המספר לשון הרע – כאילו כפר בעיקר

כך כתוב בגמרא (ערכין טו ע"ב) גם על מי שמדבר לשון הרע על חברו: "אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא: כל המספר לשון הרע – כאילו כפר בעיקר, שנאמר: אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו". עוד שם בגמרא "ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המספר לשון הרע, אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר: מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל, אל תיקרי אותו לא אוכל אלא איתו לא אוכל". כל זה בגלל המדבר רע על חברו או על מתנת ה' על ארץ ישראל.

וכל זה הוא בגלל שהאדם המדבר ותופס את אומנות הנחש לא מבין שה' נמצא באנשים ונמצא בארץ ישראל ומזלזל בהם, הוא חושב לא פעלתי אוון. אבל לא יודע שהמזלזל בבריותיו של הבורא כאילו מזלזל במי שאמר והיה העולם.

שורש כל החטאים

מכאן למדנו ששורש כל החטאים הוא בלשון הרע שנקרא "לשון מדברת גדולות": "תנא דבי רבי ישמעאל: כל המספר לשון הרע – מגדיל עונות כנגד שלש עבירות, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, כתיב הכא: לשון מדברת גדולות, וכתיב בעבודת כוכבים: אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, בגילוי עריות כתיב: ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, בשפיכות דמים כתיב: גדול עוני מנשוא" (ערכין טו ע"ב).

לשון הרע – הכלי של שונאי ישראל עד ימינו

להבין למה לשון הרע גדול משלושת החטאים הגדולים נזכור את המן שאמרו עליו חז"ל (מגילה יג ע"ב) שהוא אבי אבות מספרי לשון הרע בעולם. "ליכא דידע לישנא בישא כהמן" – אין בעולם עוד מישהו שיכול לדבר לשון הרע כמו המן. כך אמרו בדורנו כי לא היה בעולם מי שיודע להשמיץ את היהודים כמו שהשמיצו אותם הגרמנים וסחפו אחריהם את כל אירופה כמעט, וגם הרבה מרוסיה וארה"ב.

עין טובה ודיבור טוב – הכלי להביא גאולה לעולם

כיוון שעין רעה ולשון הרע הוא הכלי של כוחות הרוע בעולם, צריך לברוח מהם מאוד. ולכן חיבר החפץ חיים בדור הזה את ספרו על שמירת הלשון. זה הכלי שאיתו אפשר להביא גאולה עין טובה ולשון טובה. זהו שאמר דוד המלך "וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". העין הטובה היא זאת שמביאה את הברכה הגדולה. "וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל". אמן.