אלפיים שנה סבלנו מעלילות דם. הגדולה שבעלילות ליוותה אותנו כמעט אלפיים שנה. מאה פעמים העלילו עלינו שאנחנו מערבים דם של ילד נוצרי במצות של פסח. לנו זה נשמע הכי הזוי שבעולם, אבל הנוצרים האמינו בזה, ובעקבות עלילה זו הרשו לעצמם לפרוע ביהודים, ולרצוח אותם באופן פרטי מתוך גחמה רגעית או בפרעות מאורגנות.
זו גם הסיבה שבגללה עלילת דם נקראת כך. לא בגלל הדם של הילד הנוצרי שלא היה, אלא בגלל הדמים הרבים של יהודים ששילמו את מחיר השקר.
גם היום מרשים לעצמם שונאי ישראל לשקר ולהעליל על עם ישראל בעזות מצח. עיתונים מספרים על מצעד הדגלים ביום ירושלים שהייתה בו גזענות, שנאה ואלימות. עיתון הארץ מספר שהיהודים התפרעו ברחובות הערבים, הרסו, שברו וקראו מוות לערבים.
מדובר בשקר שאין כדוגמתו. אני הייתי שם, עברתי לכל אורך המסלול ברחוב הגיא ולא ראיתי שום גילוי של שנאה. לא היה אחד שצעק מוות לערבים. לא היה אחד ששבר חלונות או הרס רכוש ערבי. כולם שרו ורקדו בשמחה ברחוב המרכזי של העיר העתיקה, רחוב שבו גרו יהודים בעבר וגם היום גרים בו יהודים רבים.
אמת מארץ תצמח
העיתונות שהכתימה בשקר ציבור שלם הביאה לגינוי של משרד החוץ האמריקאי על קריאות השנאה של היהודים שלא היו. במצב כזה משרד החוץ האמריקאי לא מגנה את הערבים שזרקו אבנים על הצועדים היהודים בעיר הבירה של המדינה. לא מגנה את אלפי זריקות האבנים יום יום ברחבי יהודה ושומרון. לא מגנים את בקבוקי התבערה. אם היהודים מתגרים בערבים – כל תגובה של הערבים מבחינתם היא מוצדקת, ממש כמו הפרעות שהתרחשו במשך אלפיים שנה.
מילים יכולות להרוג. שקרים יכולים לשפוך דמים. עיתונות יכולה לסלף ולהמציא עובדות. אבל שקר אין לו רגלים, ואמת מארץ תצמח.
