פירושי סליחות

סליחות שנכתבו על ידי גדולי עולם

אנשי כנסת הגדולה

את הסליחות כתבו אנשי כנסת הגדולה (מגילה יז ע"ב, ועיין ירושלמי פ"א ה"ה). מאה ועשרים זקנים, ובהם כמה נביאים שהיו אחרי חגי זכריה ומלאכי והם תיקנו את סדר התפילה ואת עיקר ספר הסליחות (רבי יוסף חיים זיע"א בשו"ת תורה לשמה סימן מט). על כן כתב החיד"א כי חובה להתבונן במילים של הסליחות כי הן נכתבו על ידי גדולי עולם (מורה באצבע אות רמד).

עשה למען חורבן ביתך

יש בסליחות חלקים שנכתבו אחרי חורבן הבית, כמו וידוי "אשמנו מכל עם" ששם כתוב "זבול מקדשינו חרב בעוונינו, טירתנו הייתה לשמה יפי אדמתנו לזרים וכו' עבדים משלו בנו" וכו', שמוזכרים בטור (סוף סימן תקעט). וכן בפיוט "עשה למען שמך" המיוסד גם הוא ע"פ אלפ"א בית"א שנכתב בו "עשה למען חורבן ביתך, עשה למען שממות היכלך". כי "לא נתקנו כולם בבת אחת מאנשי כנסת הגדולה אלא דורות שאחר אנשי כנה"ג תיקנום פסקי פסקי" (תול"ש מט). עם זאת יש בוודאי חלקים שנכתבו על ידי אנשי כנסת הגדולה כמו "אל מלך יושב", "אנשי אמונה", "תמהנו" וכד' (סדור אהלי יעקב ועוד).

רבי עמרם גאון – מסדר תפילות ישראל

סדר הסליחות המוכר לנו כתוב בטור (סימן תקפא) בשם רבי עמרם גאון שהיה ראש ישיבת מתא מחסיא בסורא שבבבל. הוא כתב את סידור "סדר רב עמרם גאון" ובו הוא הביא את מנהג הישיבות הגדולות בבבל, סורא ופומבדיתא, משם שלח אותם לספרד ומשם התפשט המנהג בכל תפוצות ישראל.

על שליחותו החשובה של רבי עמרם גאון כתב בעל החתם סופר: "והגאון ר' עמרם מסדר תפלות ישראל מקומו במגנצא וראיתי קברו וכן בעל ונתנה תוקף ביתו עדיין שם" (שו"ת או"ח טז).

כי כן מזמרין ומשבחין למעלה

תיאום כוונות עם הרצון העליון

הגמרא מזכירה כי בין אנשי כנסת הגדולה היו נביאים, כדי שנדע כי כל התפילות שלנו הן רצון ה' שנאמר "ותפלת ישרים – רצונו". שלא נבקש חלילה דברים שאינם ראויים שעלולים לגרום נזק. כך מספרת הגמרא כי הקב"ה מתפלל ומהי תפילתו? "יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין".

תפילת ישרים – רצונו

ממשיכה הגמרא ומספרת על רבי ישמעאל בן אלישע שנכנס להקטיר קטורת בקודש הקדשים "וראיתי אכתריאל י-ה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם ונישא. ואמר לי: ישמעאל בני ברכני. אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ונענע לי בראשו".

אנו רואים שתפילת רבי אלישע בן ישמעאל הייתה בדיוק כמו התפילה של הקב"ה (ברכות ז ע"ב), וגם תפילתנו צריכה להיות כמו תפילתו של ה'. הקב"ה אומר "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה" (ישעיהו א), ובאותו נוסח אנו מתפללים ומבקשים על השבת השופטים, וכך כל שאר הברכות וכמובן גם הסליחות.

ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ – אומרים למעלה ואומרים למטה

כן כתב מרן הבית יוסף (סימן נ') על הפסוקים של ה' מלך: "ומה שאומרים אותו פעמיים נראה שהוא על פי מה שכתב בתיקונים (תיקון ע', דף קל"ד ע"ב) כשבא לפרש הסודות הנרמזים בשבח זה אמר 'ובגין דא כפל לון תרין זימנין'". ומבואר ב"מתוק מדבש", כי אנו אומרים את המשפט הזה פעמיים כנגד המלכת ה' בעולמות היותר עליונים, ומתוך כך אנו ממליכים את ה' גם בעולם שלנו.

גם דורות שאחריהם כוונתו תפילתם על פי האמת

לא רק התפילות של אנשי כנסת הגדולה היו מכוונות לתפילה של מעלה, אלא  גם כל הסליחות והפיוטים שהתחברו בדורות יותר מאוחרים. לכן כתב המגן אברהם (סימן סח) כי "האר"י ז"ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסידרו הראשונים כגון הקלירי שנתקנו על דרך  האמת.

"אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה אין לשנות ממנהג מקומו כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג, לבד מה שנזכר בגמרא שווה לכל (הכוונות). וז"ל הגמרא ירושלמי אף על פי ששלחנו לכם סדר התפלות אל תשנו ממנהג אבותיכם", עכ"ל.

ירדה אש משמים וליהטה סביבותיו

עוד הביא מגן אברהם חידוש מבהיל בשם מחזור ויטרי לתלמיד של רש"י ז"ל, וכתב שם כי מסורת בידם כי כשפייט רבי אלעזר הקליר את הפיוט "וחיות אשר הנה" וכו' "ליהטה אש סביבותיו". וכן הביא המשנה ברורה את המעשה הזה ואת דברי השל"ה שהאריך בשם גאונים שמצווה לומר פיוטים מוסמכים מהטעם הזה.

על פי עצת מלאכי מעלה – כי כן מזמרין ומשבחין למעלה

כן כתב בספר קב הישר (פרק פו) "וחיוב על כל אדם לומר הפיוטים בשמחה ובכונת הלב בשפה ברורה, כי בכל פיוט ופיוט יש סודות נפלאין. ולא יהיו הפיוטים דומין עליך כמשא כי הפיוטים נתחברו ע"פ עצת מלאכי מעלה שנגלו לר' אליעזר הקלירי שסידר הפיוטים ע"פ א"ב ג"ד וע"פ תשר"ק כי כן מזמרין ומשבחין למעלה".

להתפלל בכוונת הלב

יש לומר הפסוקים בנחת

כתב המגן אברהם כי גם את הפסוקים שאומרים בסליחות או בתפילה צריך לומר בהתבוננות ובניגון שמעורר את הלב, כמו שאומרים את הפיוטים. וכ"כ בספר חסידים סי' רנ"ו. וכתב מחצית השקל כי הפסוקים שנאמרו ברוח הקודש עדיפים מהפיוטים, ובמיוחד הפסוקים שאומרים קודם הסליחות שכתב עליהם האר"י ז"ל כי חשיבותם גדולה מאוד. ש"יש לומר הפסוקים בנחת, דלא כמנהג העולם".

לא לקצר – במיוחד לא במקום שיש בו א"ב

יש ממהרים בסליחות דווקא במקומות היותר חשובים, למשל ב"עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ" ורבים יותר ממהרים ב"עֲשֵׂה לְמַעַן אֲמִתָּךְ". וכבר ענה בעל הבן איש חי (שו"ת תורה לשמה סימן תקכג) למי ששאל אותו האם לקצר ב"אליך ה' נשאתי עיני": "כל מה שתמצאו בתוך הסליחות וודויים ודברי סליחות מיוסדים על סדר א"ב תדעו שכולם הם נתקנו לצורך שיש בהם כונה כנגד בחינה פרטית".

והסביר כי "תחילת הכל מתחיל אלפ"א בית"א ד'רחמנא' וזו היא ב'עתיק דכורא'. ואחריה 'אנשי אמונה' זו ב'נוקבא דעתיק'. ואחריה 'תמהנו' ב'דכורא דא"א' ואחריה 'אל תעש עמנו כלה' ב'נוקבא דא"א'. ואחריה אלפ"א בית"א  של ה'ודוי' זו ב'אבא עלאה'.

ואחריה 'אשמנו' מכל עם' זו ב'אימא עלאה'. ואחריה אלפ"א בית"א ד'אלהינו שבשמים' זו ב'יש"ס'. ואחריה 'עננו אבינו' זו היא ב'תבונה'. ואחריה 'אדון הסליחות בוחן לבבות' זו ב'ז"א'. ואחריה 'עשה למען אמתך' זו ב'לאה'. ואחריה מזמור נפ"א זו ב'רחל'. ואחריה אלפ"א בית"א דפיוט 'אליך ה' נשאתי עיני' זו ביעקב. והנה בפיוט זה יש כונה פרטית בכל פסוק ופסוק".

ואע"פ שלא כל אדם מבין את משמעות הביטויים הללו, אין שום ספק כי כל אחד מהם מלמד אותנו כי התפילה שלנו מגיעה מהמקום הכי גבוה בעולם הספירות העליונות ועם התקדמות הסליחות אנו מתחברים כמו "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה".

יעמדו לפני יחד באגודה אחת ויתוודו על עוונותיהם

במדרש מובא בשמו של אליהו הנביא על הסליחות (ומובא ב"תנא דבי אליהו זוטא כג) "כי היה דוד יודע שעתיד בית המקדש להיות חרב והקרבנות יהיו בטלין בעונותיהן של ישראל והיה דוד מצטער על ישראל במה יהיה כפרה לעונותיהן ואמר הקב"ה לדוד בשעה שהצרות באות על ישראל בעונותיהן יעמדו לפני יחד באגודה אחת ויתודו על עונותיהם לפני ויאמרו לפני סדר סליחה ואני אענה אותם.

ובמה גילה אותן הקב"ה זאת? אמר ר' יוחנן הקב"ה גילה זאת בפסוק (שמות לד) ויעבור ה' על פניו ויקרא וגו' מלמד שירד הקב"ה מן ערפל שלו כשליח ציבור שמתעטף בטליתו ועובר לפני התיבה וגילה לו למשה סדר סליחה".

אל יזוח דעתו של המנהיג מלהתפלל על החוטאים

"א"ל הקב"ה למשה אם יהיה תלמיד חכם בדור שיש בידו להוציא את ישראל מידי חובתן אל יזוח דעתו עליו מלהתפלל על ישראל, אלא יסתכל בי שלא היה שום שותף עמי במעשה בראשית וירדתי וגליתי סדר סליחה למשה. וכן ממני ילמדו כל באי עולם. וכל מי שיש בידו להוציא את ישראל מידי חובתן וכשהוא מוציא אותן אני נותן להם שכר טוב. ובשעה שישראל מתקבצין לפני ועומדין לפני באגודה אחת ואומרים לפני סדר סליחה אני אענה אותם שנאמר (תהלים כ) ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו".

החליפם באומה אחרת

איפה מצאנו אחד שהוא גדול דור שדעתו זחוחה עליו ח"ו? וצריך לומר כי לפעמים הצדיק שרואה את החוטאים יכול לומר כמו שאמר הושע הנביא בטעות לה' "החליפם באומה אחרת" – הם כל כך חוטאים, אולי צריך להתעלם מהרשעים ואולי להתפלל לאובדנם, ולטפח את הצדיקים ואת עובדי השם.

אליהו הנביא לימד אותנו כי גדול הדור צריך להתפלל גם על אלה שנראים חוטאים גמורים, כמו שהתפלל אברהם אבינו על תושבי סדום, וכמו שהתפלל על אבימלך. וכמו שהתפלל רבי מאיר על החוטאים שהיו בסביבתו, וכמו שהתפלל רבי זירא על הבריונים שהיו בשכנותו וחזרו בתשובה.

האם אומרים סליחות בשבת?

הלוואי שכל ישראל יכולין לעשות כן

להבין כמה חשובות הסליחות נזכיר כי היו בעבר ויש גם היום אנשים שאומרים סליחות גם בשבת. כך הביא הרא"ש (קיצור פסקים ראש השנה פרק ד) תשובה של רב נטרונאי גאון שכתב כי טוב להתענות בשני ימים של ר"ה וכן בשבת של י' ימי תשובה. אמנם בתשובה של רב האי גאון כתוב שאסור להתענות בר"ה וכן פסק רבנו שר שלום (גאון) וכן יש בתשובת רב יהודאי גאון.

וכאשר שאלו את חלק הגאונים שהיו מתענים למה הם אומרים סליחות ומתענים בראש השנה ובשבת שובה, ענו: "ומה שכתבו שאנו מחללים שבת וראש השנה שאנו מתענים בראש השנה ובשבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים. הלואי שכל ישראל יכולין לעשות כן וכו' מכאן למדנו שצריכין כל ישראל להתענות ולבקש תחנונים בעשרה ימים אלו עד שיתקרע עליהם גזר דין וירחמו עליהם מן השמים".

בישיבות מתא מחסיא רגילים ליפול על פניהם

ובשו"ת הריב"ש סימן תיב גם כן כתב שמנהג חלק הגאונים היה לומר סליחות בשבת ובראש השנה וז"ל "בראש השנה ובשבת בינתים בישיבות מתא מחסיא רגילים ליפול על פניהם. ובפומבדיתא ובנהרדעא לא היו נוהגים כן".

וכבר תמה הטור (סימן תרב) על מנהג הספרדים שנהגו כמנהג חלק הגאונים לומר סליחות בשבת שובה. "נוהגים בספרד שגם בשבת של עשרת ימי תשובה היו מרבים לומר סליחות ותחנונים ואני תמיה על מנהגם שהרי אין מריעין בשבת וכו' וסיים באשכנז אין נוהגים כן".

אין לך דבר נחוץ יותר מזה

והסביר הבית יוסף שם: "נראה ליתן טעם למנהגם שהם סוברים דהלכה כמאן דאמר (תענית יט ע"א) "מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה גוים או שטפוה נהר" לפי שהוא דבר נחוץ וכמו שפסק (הרמב"ם הל' שבת פ"ב הכ"ד, פ"ל הי"ב, הל' תעניות פ"א ה"ו) וכתבו רבינו בסימן תקע"ו (רצד.) וכיון דבעשרת ימי תשובה התפלה נשמעת יותר מבימים אחרים, וגם באותן הימים האדם מוכן להיות נגמר דינו ביום הכפורים – אין לך דבר נחוץ יותר מזה. ומכל מקום עכשיו אין העולם נהוג לומר סליחות ותחנונים בשבת זה כלל".

לומר בשבת קודש דברי ריצוי בלא תחנונים

לאחרונה יצאו חלק מרבני העדה התוניסאית במכתב חיזוק לבני עדתם לומר סליחות בשבת כמנהגם בתוניס. "הננו בזה בקריאה של חיבה לאחינו בני ישראל לחזק ולהחזיר עטרה ליושנה ולחזק בכל בתי הכנסיות את מנהג ישראל קדושים בענין אמירת הסליחות המיוחדות שנתקנו לומר בשבת קודש דברי ריצוי בלא תחנונים – כמבואר בטור סימן תר"ב, שכן מנהגנו מקדמת דנא, ועל כן קוראים אנו בזאת לשוב ולהחזיק במנהג, ומנהג ישראל תורה הוא".

הערות על סדר הסליחות

ברכות השחר קודם הסליחות

מנהג הספרדים לומר את כל ברכות השחר לפני הסליחות אע"פ שלא עלה השחר. לדעתם ברכות אלו לא קשורות לשחר אלא לשעה שהאדם קם ומתעורר ומתלבש ופוקח עיניו והולך וכו'. ונקראו ברכות השחר כי הן נאמרות בדרך כלל בזמן הזה, אבל הן נכונות גם למי שקם לפני עלות השחר. לכן אנו אומרים את כל הברכות הללו לפני אמירת הסליחות גם אם הן קודם עמוד השחר.

ברכות התורה קודם הסליחות

וכתב הרמב"ם (שו"ת פאר הדור קד) "לעולם צריך שיברך על התורה קודם קריאה ואפי' יקרא פסוק אחד, ואין חילוק בין אם יקרא דרך תחינה ובקשה יהיה מה שיהיה עכ"פ צריך לברך תחלה". והלא אנו קוראים בסליחות פסוקים מהתורה.

כך כתב הטור (או"ח מו) לברך ברכות התורה גם לפני עלות השחר כי הוקשה לו המנהג שהיו מברכים ברכות התורה לפני קרבנות. "והוקשה לי על זה הסדר לומר פסוקים קודם ברכת התורה. ונהגתי בעצמי מיד אחר ברכת 'אלהי נשמה' לברך 'ברכת התורה'".

טעם המברכים ברכות השחר רק בשחר

טעם אלה המאחרים את ברכות התורה עד פסוקי הקרבנות הוא בגלל שהם חושבים שברכות התורה נאמרות רק על לימוד תורה ולא על תפילות, ואפילו פסוקים שנאמרים דרך תפילה אינם בכלל לימוד תורה. ולכן אין חובה לברך לפני קריאתם ברכות התורה (האגור – מובא בבית יוסף מו). וכן כתב המהרי"ל בתשובה (קנ).

בשו"ע (סימן מו ס"ע ט) הביא את שתי הדעות ופסק שגם לפני פסוקי תפילה צריך לברך ברכות התורה. הרמ"א כתב שלא נהוג לברך ברכות התורה קודם סליחות. אבל המגן אברהם (ס"ק טו) והמשנה ברורה (ס"ק כז) כתבו כי בימינו נהגו לברך לפני הסליחות ברכת התורה. ולפני שחרית יאמרו את שאר ברכות השחר חוץ מברכת התורה.

מתוך הודאה – המלכת ה'

אשרי – מלכות מתוך הודאה לה'

בלבוש (תקפא) הסביר כי אומרים "אשרי" בתחילת הסליחות "מפני שהוא תהלה ושבח גדול להשי"ת וכן הוא במנהגים, והטעם כדי שיאמר אחר כך קדיש". כל הסליחות הן הכנה להמלכת ה' שתהיה בעיקר בראש השנה, אבל באמת היא שייכת לכל יום ולכל רגע ורגע, ולכן אנחנו מתחזקים בזה בסליחות על ידי אמירת "אשרי".

שכל המתבונן בפסוקי "אשרי" יראה כי כל המזמור עניינו המלכת ה' מתוך הודאה. שכך נאמר בפסוק הראשון "תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ. וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד". ובהמשך בכל המזמור "כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ. וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ: לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו. וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ: מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים. וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר".

בכל התפילה – מלכות מתוך הודאה

מי שמתבונן רואה כי גם ב"ברוך שאמר" אנו ממליכים את ה' מתוך הודאה. "וּבְשִׁירֵי דָוִד עַבְדָּךָ נְהַלְלָךְ ה' אֱלֹהֵינוּ. בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת. וּנְגַדְּלָךְ וּנְשַׁבְּחָךְ. וּנְפָאֲרָךְ. וְנַמְלִיכָךְ". גם ב"ישתבח" עוסקים בהמלכה מתוך הודאה, וגם ב"יוצר אור" אנו עוסקים במלאכים שמשבחים את ה' ומתוך כל ממליכים אותו "וְכֻלָּם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם בִּקְדֻשָׁה וּבְטָהֳרָה בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה וּמְבָרְכִין. וּמְשַׁבְּחִין. וּמְפָאֲרִין. וּמַקְדִּישִׁין. וּמַעֲרִיצִין. וּמַמְלִיכִין" ומקבלים עליהם "עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם". וכך הוא במקומות רבים בתפילה כפי שיתבונן האדם.

קדיש – המלכת ה' – עיקר התשובה

גם כל התוכן של הקדיש הוא המלכת ה' בכל העולם כולו. המלכה שבאה מתוך גאולת ישראל ומתוך הופעת המשיח וקיבוץ גלויות. ולכן אנו משתדלים לומר שלושה קדישים בכל סליחות.

וכבר כתב מהר"ם זכותו (אגרות הרמ"ז טז) שהתפילה על המלכת ה' היא יותר חשובה מכל שאר התפילות והתורה והסליחות האמורות בזמן ההוא. "כי הוא הוא עצם הסליחה והתפלה היותר מקובלת לפני המקום, כי השעה צריכה לכך והזמן מזומן לכל איש נאמן לבלתי ישכח אהבת ירושלים וחבת ציון, וגדול זכותו נוכח פני עליון". כי גדולה מאוד זכות אהבת ירושלים וחיבת ציון נוכח פני עליון (בא"ח וישלח. כה"ח תקפא טז ד).

י"ג מידות

וַאֲנִי אֶמְחוֹל לָהֶם עֲוֹנוֹתֵיהֶם

על י"ג מידות נאמר בגמרא: "יַעֲשׁוּ לְפָנַי כַּסֵּדֶר הַזֶה, וַאֲנִי אֶמְחוֹל לָהֶם עֲוֹנוֹתֵיהֶם". בגלל הגמרא הזאת אנו אומרים "אל מלך" 150 פעמים בסליחות וביום הכיפורים ומזכירים את דברי הגמרא הזאת במילים: "אֵל הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְֹרֵה". במילים אלו אנו חוזרים לברית האבות – וה' עובר ה' מכיסא דין ויושב על כיסא רחמים, מתנהג אתנו בחסידות, מוחל עונות עמו וכו'.

יעשו לפני כסדר הזה

ודייק המהר"ם אלשיך כי לא "יאמרו לפני כסדר הזה" אלא "יעשו", ופירושו שינהגו במידות אלו של רחמים וחן ממש, ואז ימחלו עוונותיהם. עם זאת מוסיף החיד"א (חומת אנך תהלים נ) ואומר כי מי שחטא ומשתדל להתקרב לבוראו, אע"פ שלא עזב לגמרי כל חטאיו – תועיל אמירת י"ג מידות. שבאמירתן הוא מראה שרצונו לתקן מעשיו ולחזור לברית אבות.

אסור להזכיר י"ג מידות שלא בכוונה

על כן כתב בשערי תשובה (תקפא) "שצריך לומר הסליחות בנחת ובמתון ובכוונה, ואסור להזכיר י"ג מידות שלא בכוונה" וסיים כי "יש מקומות נוהגים מר"ח אלול שאחר [התפלה] מכריז השמש שובו בנים שובבים ומנהג יפה הוא". כדי שלא נסתפק רק באמירת י"ג מידות רחמים אלא שננהג במידות אלו בחיינו.

גם הקהל צריכין לומר ויעבור

בספר יסוד ושורש העבודה (שער יא ח) הביא בספר שלמי ציבור (קמט) בשם הרב בית דוד ז"ל כשאומר הש"ץ "ויעבור" צריכים הציבור לשתוק ולא יאמרו הם "ויעבור", אלא החזן אומר "ויעבור ה' על פניו ויקרא" והקהל מתחילים "ה' ה' וגו'". והביא בשם השל"ה מסכת ראש השנה כשאומר הש"ץ "ויעבור" יאמרו כל הקהל הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

אולם בספר עוד יוסף חי פרשת כי תשא (ז) "ואין זה נכון אלא גם הקהל צריכין לומר 'ויעבור ה' על פניו ויקרא' כי התיקון הנעשה למעלה לאו בקריאת י"ג מידות בלבד אלא נעשה ג"כ על ידי קריאת פסוק זה, וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל שאמר להדיא בסוד הענין בקריאת 'ויעבור וי"ג מידות' ולא אמר בי"ג מידות בלבד".

וצריך לומר כי הטעם הוא ללמד כי ה' בא אלינו מגבהי מרומים ויורד עד למקום שבו אנחנו נמצאים, בחינת "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (ויקרא טז טז).

למה אומרים רחמנא בארמית?

מלאכים לא מכירים ארמית, הקליפות מכירות

רבי יוסף חיים בעל הבן איש חי נשאל למה אומרים רחמנא בארמית, הרי הגמרא אומרת שמלאכי השרת לא מכירים בלשון ארמית. וענה כי המלאכים העליונים באמת לא מכירים לשון ארמית, אבל המלאכים של הקליפות מכירים את הלשון הזו היטב, ואנו רוצים שהם ישמעו את המילים הללו בארמית כדי לשבור את כוחם.

קדיש בארמית – להודיע לקליפות שהגאולה תהיה גדולה מאוד

בקדיש אנו שוברים את כוחם בהודעה להם שהגאולה בא תבוא והיא תמלא אור גדול את כל העולם ורחבי היקום. האמירה הברורה הזו מחלישה את כוחם בכך שהם יודעים כי באמת אין להם סיכוי לנצח וכי בסופו של דבר עם ישראל ינצח את הקליפות ויביא את האור. כשהם יודעים שזו המציאות הם מבינים שהמאבק שלהם הוא אבוד.

כך ינהל אדם את מאבקו ביצר הרע שלו, וכן אם יש מישהו שאוחז בדרך הקליפה, דע לך שאתה יכול להעביר אותו לצד הקודש בזה שאתה אומר לו כי הגאולה מתקדמת ואין מי שיכול לעצור אותה. כדאי שישלים עם המציאות ולא ינסה להילחם מלחמה אבודה.

רחמנא בארמית

מסביר הבן איש חי (בן יהוידע שבת יג) כי אומרים את רחמנא בארמית כי הוא התפילה הכי עליונה, ומה שנאמר בה כי ה' כרת ברית עם אברהם ועם יצחק ועם שבעה כורתי ברית. הברית של ה' היא על הבאת הגאולה לעם ישראל ולעולם. הזכרת האבות וכל כורתי הברית נועדה לומר לקליפות כי המלחמה על הקודש היא לא בזכותנו אלא בזכות האבות. ככל שנרבה להזכיר להם את זכות האבות ואת ברית האבות, כך ייחלש כוחם וילך עוד ועוד.

בגלל אבות תושיע בנים

ועל כן צריך האדם לשנן לעצמו כל הזמן כי ה' מביא לנו את הגאולה מתוך זכירת הברית "זוכר חסדי אבות ומביא גודל לבני בניהם למען שמו באהבה". לא נטעה לחשוב שהגאולה בצדקתנו וביושר לבבנו, אלא נזכור כי זה רצון ה' והוא כרת את הברית. וכשהם יבינו שכל מה שקורה כאן בארץ ישראל הוא בזכות האבות ולא בזכותנו – ילך כוחם וייחלש עוד ועוד, וישראל עושה חיל. אמן ואמן.