תורת האר"י – תיקון חטא המרגלים

ברכת אהבת עולם להביא גאולה

עיקר הגאולה תליא בלמוד הקבלה

"עיקר הגאולה תליא בלמוד הקבלה" (תורת הגר"א – אבן שלמה יא ג), ועליה אנחנו מכוונים בברכת "אהבת עולם" שאנו אומרים בבוקר ובערב לפני קריאת שמע. זו ברכה שמתפללים על לימוד תורה באהבה, מתפללים על לימוד תורה לשמה, ומתפללים גם על אורה של תורה, אור שמביא גאולה. כך כתב שם "ועל כן תיקנו בברכת אהבה רבה, מתחילה ללמוד וללמד, ואחר כך והאר עינינו, שזה עולה על פנימיות התורה, ואחר כך והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו".

עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ? שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְחִלָּה

חכמינו ז"ל בגמרא אמרו כי הגלות הגיעה בגלל חסרונה של ברכת התורה. "אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַאי דִּכְתִיב, 'מִי הָאִישׁ הֶחָכָם, וְיָבֵן אֶת זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ, עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ'? דָּבָר זֶה אָמְרוּ חֲכָמִים, וְלֹא פֵּרְשׁוּהוּ, אָמְרוּ נְבִיאִים וְלֹא פֵּרְשׁוּהוּ, עַד שֶׁפֵּרְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, 'וַיֹאמֶר ה', עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם', אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְחִלָּה" (בבא מציעא פה ע"ב). וברכת "אהבת עולם" נחשבת כברכת התורה שמביאה גאולה (או"ח סימן מז ז). לכן חשוב להתבונן בה.

תורה שמביאה גאולה

למרות שבדרך כלל כל ברכה עוסקת בנושא אחד, ברכת "אהבת עולם" כוללת גם תפילה על לימוד תורה וגם תפילה על גאולה. היא מתחילה בברכה על תורה "וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין. לְהַשְֹכִּיל. לִשְׁמוֹעַ. לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמוֹר וְלַעֲשֹוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה", ומסיימת בתפילה על גאולה "נָגִילָה וְנִשְֹמְחָה בִישׁוּעָתֶךָ וכו' מַהֵר וְהָבֵא עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כָּל הָאָרֶץ. וּשְׁבוֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ". כל זה בגלל שהכוונה פה היא בכוונה מדויקת על לימוד תורה שמביא גאולה. תיקון ללימוד התורה של המרגלים שחסר את התוכן החשוב הזה והביא גלות לדורי דורות.

תורה שבאה מאהבת עולם

תורה שמביאה גאולה היא תורה שבאה מאהבת ה' אותנו. על כן אנחנו אומרים "אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ. חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ". כל זה הוא תיקון לחטא המרגלים שבא מתוך תחושה שה' שונא אותנו. "וַתֵּרָגְנ֤וּ בְאָהֳלֵיכֶם֙ וַתֹּ֣אמְר֔וּ בְּשִׂנְאַ֤ת ה֙' אֹתָ֔נוּ הוֹצִיאָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַשְׁמִידֵֽנוּ" (דברים א כז). לכן לא רצו להיכנס לארץ ישראל ואמרו עליה שהיא "ארץ אוכלת יושביה" והוציאו את דיבתה רעה.

התיקון לחטא הזה נמצא בהבנה שה' אוהב אותנו. ולכן המילה אהבה מופיעה בברכה הזו שבע פעמים. חלק מהפעמים הן אהבת העולם שה' אוהב אותנו, ואהבתו אותנו מעוררת גם אותנו לאהוב אותו, וגם על זה מתפללים "וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ".

ברכת אהבת עולם – תורה לשמה

תורה למען שמו

אחד הדברים החשובים בברכת "אהבת עולם" היא התפילה שכתובה בה חמש פעמים על לימוד התורה למען שמו. "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּבַעֲבוּר אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבָּטְחוּ בָךְ וַתְּלַמְּדֵמוֹ חֻקֵּי חַיִּים לַעֲשֹוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם". ומהו לימוד תורה שנועד לקדש שם שמים? תורה שמביאה גאולה, שהרי כתב יחזקאל כי כשיהודים נמצאים בחו"ל זה חילול השם. "וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ".

לכן ה' מביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה

הגאולה באה לא בזכות בני ישראל, אלא לקדש שם ה' בעולם. כך כותב הנביא יחזקאל: "וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה: לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי אלוקים לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם: וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' נְאֻם אֲדֹנָי אלוקים בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם" (יחזקאל לו).

ולמה הגלות היא חילול השם? כי הגויים יודעים כי אלוקים הבטיח את ארץ ישראל לעם ישראל, וכשעם ישראל גר בחו"ל הם אומרים מבלתי יכולת ה' להביאם אל הארץ אשר נשבע לאבותם. וזה חילול השם רציני שמתבצע כל ידי כל יהודי בחו"ל, אפילו הוא צדיק גמור. לכן אומרת הגמרא כי ישראל שבחו"ל כאילו עובדי ע"ז בטהרה.

שֶׁכָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ

"תָּנוּ רַבָּנָן, לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ עוֹבְדֵי כוֹכָבִים. וְאַל יָדוּר בְּחוּץ לָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּה יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ, וְכָל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ויקרא כה) 'לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים'. וְכִי כָּל שֶׁאֵינוֹ דָּר בָּאָרֶץ אֵין לוֹ אֱלוֹהַּ? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, כָּל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר, (ש"א כו) 'כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה', לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים'. וְכִי מִי אָמַר לוֹ לְדָוִד, 'לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים'? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ, כָּל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים" (כתובות קי ע"ב). וכעת הדברים מבוארים.

עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו

בהקדמת רבי חיים ויטאל לספר עץ חיים, הוא מסביר כי הוא מפרסם את תורת האר"י שהיא תורה לשם השם ולא למען התועלת שלנו. "אמר הצעיר מעיר. הדל באלפי, חיים ויטאל בן לאדוני אבי הרב יוסף וויטאל זלה"ה בהיותי בן שלשים לכח תשש כחי ישבתי משתומם. ומחשבותי תמהים. כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו. ולא עלתה ארוכה למכתינו לחרבן בית מקדשינו. הנחרב זה היום אלף ות"ק וד' שנים וכד'. ואתנה את פני לחקור ולדעת מה זה וע"מ נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן ישי".

תורה לשם ה' מאירה את העיניים

ועונה רבי חיים ויטאל כי הוא מצא מאמר בספר התיקונים בזוהר (תיקון ל' דף ע"ג ע"ב) על "רוח אלוקים מרחפת" ומסביר כי "בְּוַדַּאי בְּזִמְנָא דִשְׁכִינְתָּא נָחֲתַת בְּגָלוּתָא, הַאי רוּחַ נָשִׁיב עַל אִינוּן דְּמִתְעַסְּקֵי בְּאוֹרַיְיתָא". והרוח אומרת להם כך: "אִינוּן דְּמִיכִין דְּשִׁינְתָא בְּחוֹרֵיהוֹן, סְתִימִין עַיְינִין אֲטִימִין דְּלִבָּא, קוּמוּ וְאִתְעָרוּ לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא, דְּאִית לְכוֹן לִבָּא בְּלָא סֻכְלְתָנוּ לְמִנְדַּע בָּהּ, וְאִיהוּ בֵּינַיְכוּ". ולמה הם ישנים? כי "כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִין לְגַרְמַיְיהוּ עָבְדִין, וַאֲפִילוּ כָּל אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְיתָא, כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִין לְגַרְמַיְיהוּ עָבְדִין".

בזמן הגלות רוח ה' מתגלה לעוסקים בתורה ואומרת להם: אתם רדומים, עינכם סגורות ולבכם אטום, תתעוררו לקראת השכינה, שלבכם אטום לראות שהשכינה שורה ביניכם. הסיבה שהעוסקים בתורה לא רואים את השכינה, היא בגלל שכל לימוד התורה שלהם הוא לצורך עצמם ולא בשביל להקים שכינתא מעפרא. לכן אנו מתפללים חמש פעמים בברכת "אהבת עולם" שהתורה תהיה לשם ה' ולא לשמנו: "וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. לֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בָטָחְנוּ. נָגִילָה וְנִשְֹמְחָה בִישׁוּעָתֶךָ". ומתוך כך נזכה להאיר את עינינו לראות את השכינה בתוכנו. "וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ".

ברכת אהבת עולם – תפילה על הבינה

בינה מביאה גאולה

עוד דבר חשוב יש בברכה הזו שהיא תפילה מכוונת בעיקר לבינה "ותן בליבנו בינה". כך מובא בזוהר שהגאולה תלויה בבינה. הזוהר מביא פסוק מספר דניאל שמדבר על הגאולה: "יִ֠תְבָּֽרֲרוּ וְיִֽתְלַבְּנ֤וּ וְיִצָּֽרְפוּ֙ רַבִּ֔ים וְהִרְשִׁ֣יעוּ רְשָׁעִ֔ים, וְלֹ֥א יָבִ֖ינוּ כָּל־רְשָׁעִ֑ים, וְהַמַּשְׂכִּלִ֖ים יָבִֽינוּ" (דניאל יב י). "מִסִּטְרָא דְּבִינָה, דְּאִיהוּ אִילָנָא דְּחַיִּי, בְּגִינַיְיהוּ אִתְּמַר (דניאל יב) "וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ" (חלק ג דף קכב ע"א). מצד הבינה שהיא עץ החיים.

וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיִּי, יִפְּקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי

לכן לימוד הזוהר, שהוא ההתבוננות בעומק התורה ובכוונתה, יביא את הגאולה ברחמים. "בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, מִן זוֹהֲרָא דְּאִימָא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה. בְּאִלֵּין לָא צָּרִיךְ נִסָּיוֹן, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיִּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְּקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. וְיִתְקַיֵּים בְּהוֹן (דברים לב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר".

מה בין חכם לנביא?

רש"י מסביר ש"נבונים – מבינים דבר מתוך דבר זהו ששאל אריוס את ר' יוסי מה בין חכמים לנבונים חכם דומה לשולחני עשיר כשמביאין לו דינרין לראות רואה וכשאין מביאין לו יושב ותוהה נבון דומה לשולחני תגר כשמביאין לו מעות לראות רואה וכשאין מביאין לו הוא מחזר ומביא משלו" (דברים א יג). והנמשל הוא שנבון מתאמץ לחפש את התובנה גם כשהוא לא רואה אותה מול העיניים.

חוסר בינה מביא גלות

חוסר בינה של המרגלים

אם יוצאים מהגלות על ידי הבינה, כנראה יצאנו לגלות בגלל חוסר בינה. ועיקר הכניסה לכל הגלויות היא חטא המרגלים שלא הבינו שה' אוהב אותם ורוצה בטובתם. לכן לפני הסיפור של המרגלים מספר לנו משה את הסיפור על חוסר הבינה. התורה מספרת לנו כי משה חיפש מנהיגים שיש בהם גם בינה "חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם" (יג). לא מצא משה אלא רק "אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים" (טו), אבל נבונים הוא לא מצא (עירובין ק ע"ב).

אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם

חכמינו אמרו שאין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה. למדו את זה מהפסוק שמדבר על בינת הלב "הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם: וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ" (דברים כט). והיום הזה בא אחרי ארבעים שנה. כן אומר דוד המלך "אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי" (תהילים צה י). כשהם קיבלו בינה – הם נגאלו, כדלקמן.

לכן ארבעים מלקות

כך מסביר הכלי יקר: "כל חוטא נכנס בו רוח שטות והוא נעדר מן הבינה הבאה לארבעים שנה, לכך נאמר 'וְהָיָה אִם בִּן'. אם נחקור את הבינה הבאה בשנת ארבעים, והוא דומה כאילו לא הגיע לשנת ארבעים, בזאת תדע כי ראוי להלקותו במספר שאינו ארבעים ממש אלא סמוך למספר זה כי לא עם בינות הוא" (דברים כה).

חורבן בית ראשון כי לא הייתה בינה

בספר ישעיהו שמדבר על הגאולה הוא אומר כי הגלות באה בגלל שלא הייתה בינה. "כִּ֣י לֹ֤א עַם־בִּינוֹת֙ ה֔וּא עַל־כֵּן֙ לֹֽא־יְרַחֲמֶ֣נּוּ עֹשֵׂ֔הוּ וְיֹצְר֖וֹ לֹ֥א יְחֻנֶּֽנּוּ" (ישעיהו כז יא). מהפסוק הזה הגמרא לומדת כי הדבר הזה מביא גלות "ואמר רבי אלעזר: כל אדם שאין בו דעה – לסוף גולה, שנאמר לכן גלה עמי מבלי דעת". דעת שבאה מהבינה. וזה גם התיקון "ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו, שזה ניתן בין שתי אותיות וזה ניתן בין שתי אותיות" (סנהדרין צב ע"א).

בניין בית דוד על ידי בני יששכר יודעי בינה

יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל

כשדוד המלך בורח משאול הוא לוקח איתו את האנשים שכולם ביחד תורמים את כוחם לבניין בית דוד. וכך מובא בדברי הימים: "וְאֵלֶּה הַבָּאִים אֶל דָּוִיד לְצִיקְלָג עוֹד עָצוּר מִפְּנֵי שָׁאוּל בֶּן קִישׁ וְהֵמָּה בַּגִּבּוֹרִים עֹזְרֵי הַמִּלְחָמָה: נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל מִבִּנְיָמִן" (דברי הימים א יב).

החשובים שבמחנה דוד הם המבינים שיודעים מה עתיד להתרחש. מבינים דבר מתוך דבר, בחינת חכם עדיף מנביא. "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם". כיוון שהם נבונים, כל ישראל הולכים על פיהם.

וזאת לדעת כי נבון רואה מה שאחרים לא רואים. הם מסתכלים בעיני בשר ודם ורואים את שאול מולך על ישראל. אבל בני יששכר מתבוננים ומבינים שהמלכות האמיתית תהיה של דוד וזרעו עד עולם, והם מדריכים את בני ישראל. "וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם".

גאולה בזכות ההתבוננות וההבנה

וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ

כן אומר הנביא ישעיהו כי ה' אומר לו שהשליחות שלו היא לפקוח עיניים עיוורות, לא עיוור פיזי אלא עיוור רוחני שלא מתבונן ולא רואה את העתיד לבוא. "אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם", וזה יוציא את עם ישראל ממאסר הדעת בגלות "לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא ישְׁבֵי חשֶׁךְ" (ישעיה פרק מב ו).

וכן נאמר לו ביום התמנותו לנביא "וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־ק֤וֹל אֲ-דֹנָי֙ אֹמֵ֔ר אֶת־מִ֥י אֶשְׁלַ֖ח וּמִ֣י יֵֽלֶךְ־לָ֑נוּ וָאֹמַ֖ר הִנְנִ֥י שְׁלָחֵֽנִי: וַיֹּ֕אמֶר לֵ֥ךְ וְאָמַרְתָּ֖ לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה שִׁמְע֤וּ שָׁמ֙וֹעַ֙ וְאַל־תָּבִ֔ינוּ וּרְא֥וּ רָא֖וֹ וְאַל־תֵּדָֽעוּ: הַשְׁמֵן֙ לֵב־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאָזְנָ֥יו הַכְבֵּ֖ד וְעֵינָ֣יו הָשַׁ֑ע". כך אומרים אלה שרוצים לחסום את הגאולה, כי הם חוששים מהגאולה שבאה בעקבות התשובה והבינה: "פֶּן־יִרְאֶ֨ה בְעֵינָ֜יו וּבְאָזְנָ֣יו יִשְׁמָ֗ע וּלְבָב֥וֹ יָבִ֛ין וָשָׁ֖ב וְרָ֥פָא לֽוֹ" (ישעיהו ו, ח-יא).

רק הַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ

וגם דניאל (יב, י) "יִ֠תְבָּֽרֲרוּ וְיִֽתְלַבְּנ֤וּ וְיִצָּֽרְפוּ֙ רַבִּ֔ים וְהִרְשִׁ֣יעוּ רְשָׁעִ֔ים וְלֹ֥א יָבִ֖ינוּ כָּל־רְשָׁעִ֑ים וְהַמַּשְׂכִּלִ֖ים יָבִֽינוּ". ומסביר הזוהר כי המשכילים שיבינו הם אלה שיזכו להבין את חכמת הבינה. והיא התורה של רבי שמעון בר יוחאי והתורה של האר"י הקדוש "אילנא דחיי מסטרא דבינה".

כך מובא בתיקוני זהר (דף כד/א) בשם אליהו הנביא שעתיד לבשר את הגאולה "וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא יִתְפַּרְנְסוּן מֵהַאי חִבּוּרָא דִילָךְ, כַּד יִתְגַּלֵי לְתַתָּא בְּדָרָא בַתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וּבְגִינֵיהּ "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ וְגוֹ". כמה בני אדם יקבלו חיות וברכה מהזוהר שעתיד להתגלות בדורות האחרונים, באחרית הימים, ובזכותו נצא לחרות, "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ".

וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין

בברכת אהבת עולם עיקר הבקשה היא על בינה

כדי שנזכה לאורה של תורה שגואלת אנחנו מדגישים בברכת "אהבת עולם" דווקא את הבקשה על הבינה שלא הייתה למרגלים ולדור החורבן. "אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן. הַמְרַחֵם רַחֵם נָא עָלֵינוּ וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין. לְהַשְֹכִּיל. לִשְׁמוֹעַ. לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמוֹר וְלַעֲשֹוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה".

מתוך כך נבין את סיום הברכה שבה אנחנו מבקשים גאולה מתוך הבינה "מַהֵר וְהָבֵא עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כָּל הָאָרֶץ. וּשְׁבוֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ". ובזה מתקנים את חטא המרגלים. כי רואים את הגאולה ושמחים בה. "נגילה ונשמחה בישועתך".

ותן בליבנו בינה – לב בשר במקום לב האבן

וחשוב להדגיש כי התפילה היא על בינה שבלב, כי בעת הגאולה ה' פותח את ליבנו. הלב מרגיש את האהבה. זה לב הבשר שמתחלף מלב האבן שלא מרגיש את האהבה. "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" (יחזקאל פרק לו כו). לב דווקא, כי הלב מבין. ולכן אומרים "ותן בליבנו בינה". כי בינה מגיעה מעולם עליון.

אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם

על מקור התבונה אומר אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי, אחד החברים של איוב, כי חשב בתחילה שהזקנה מביאה תבונה. "אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה". אבל אחר כך הבין שהתבונה מגיעה מנשמת ה' שבקרב האדם. "אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם" וכיוון שהם מתת שמים "לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ וּזְקֵנִים יָבִינוּ מִשְׁפָּט" (איוב לב ז).

בינה שבאה מתוך קדושה

וכיוון שהתבונה היא מתנה משמים, אומרת הגמרא שמבקשים בינה אחרי ברכת "אתה קדוש". וכך בגמרא (מגילה יז ע"ב) "ומה ראו לומר בינה אחר קדושה?" – למה קבעו את ברכת "חונן הדעת" אחרי ברכת "אתה קדוש"? שימו לב שהגמרא קוראת לה ברכה על הבינה. התשובה היא מפסוק בספר ישעיה (כט כג-כד) "כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ: וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ לֶקַח". שבוודאי כוונתו במילה רוגנים למתאוננים ולמרגלים שבכו בכייה של חינם. שהבינה היא התרופה שלהם, בינה שבאה מתוך קדושה.

מכאן המקור לדברי הזוהר הקדוש שאומר כי על ידי עסק ספר הזהר שהוא גילוי קדושת ה' מתגלה אור התשובה, והנשמה הנולדת מאמא עילאה שנקראת בינה. וכפי שימת לב האדם על תיקון המעשה והתשובה, כך מוליד בקרבו רגשי הנשמה והרצון להיטיב דרכו.

בינה שמשפיעה על כלל ישראל

זה מה שנאמר על מלך המשיח שיהיה מלא רוח חכמה ובינה. "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'" (ישעיה יא). והרוח הזאת באה מלמעלה. כך מובא באדרא רבא (ק"ל ע"ב) על הרוח הבאה מלמעלה "וְחַד רוּחָא דְּחַיֵּי, דְּבֵיהּ זַמִּין לְזַמָנָא לִבְרֵיהּ דְּדָוִד, לְמִנְדַּע חָכְמְתָא". רוח חיים שמגיעה מלמעלה ומזומנת למשיח בן דוד שידע בה את החכמה.

כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם

מספר הזוהר כי קם רבי יוסי מתוך שמחה והבנה והסביר כי רוח חכמה ובינה של המשיח מגיעה לכל כלל ישראל: "קָם רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר. בְּיוֹמוֹי דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא, לָא יֵימְרוּן חַד לְחַד, אֲלִיף לִי חָכְמְתָא, דִּכְתִּיב (ירמיה לא) וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְגוֹ', כִּי כֻלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם". בימי מלך המשיח לא יצטרכו ללמד זה את זה חכמה, כי החכמה תהיה זמינה לכולם.

כוונתו היא לנבואת ירמיה (לא, לב-לג) "כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם ה' נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד".

תפקיד אליהו הנביא לטהר את כלל ישראל

רעיא מהימנא ואליהו הנביא

על לימוד הרבים אנו קוראים בזוהר חלקים שנאמרו על ידי משה רבנו והם נקראים "רעיא מהימנא" – הרועה הנאמן. שם אומר משה רבנו לאליהו הנביא: "אֵלִיָּהוּ, קוּם אַפְתַּח עַמִּי בְּפִקּוּדִין, דְּאַנְתְּ הוּא עוֹזִר לִי, בְּכָל סִטְרָא דְּהָא עֲלָךְ אִתְּמַר בְּקַדְמִיתָא, פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. וּבֶן אַהֲרֹן וַדַּאי אִיהוּ אָח דִּילִי, (משלי יז) אָח לְצָּרָה יִוָּלֵד". ותרגומו: אליהו, תתחיל ללמד את ישראל תורה, שתפקידך לעזור לי בכל מקום. שהרי בתחילה הופעת על ידי פנחס ואתה בן של אהרון שהוא אח שלי ועליך נאמר "אח לצרה יוולד".

תפקיד אליהו הנביא – להסיר מישראל נביאי הבעל והאשרה

ההקדמה הזאת היא לא רק בשביל לספר לנו מי הוא אליהו, אלא להזכיר כי תפקיד אליהו הנביא בזמן אחאב היה לחזק את עם ישראל על ידי שהוא מסלק את כל נביאי הבעל ונביאי האשרה מעם ישראל, שחטאו והחטיאו את עם ישראל בעבודה זרה. המשך לפעולתו של אליהו בימי משה רבנו שמסלק באמצעות פנחס את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור שחוטאים ומחטיאים את עם ישראל בזנות ובעבודה זרה.

התפקיד בימות המשיח – לברר את הרע מהטוב

כך אומר הנביא מלאכי כי לפני בא המשיח יבוא אליהו הנביא להסיר את כל החלקים המחטיאים מישראל. '"הִנְנִ֤י שֹׁלֵחַ֙ מַלְאָכִ֔י וּפִנָּה־דֶ֖רֶךְ לְפָנָ֑י וּפִתְאֹם֩ יָב֨וֹא אֶל־הֵיכָל֜וֹ הָאָד֣וֹן׀ אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֗ים וּמַלְאַ֨ךְ הַבְּרִ֜ית אֲשֶׁר־אַתֶּ֤ם חֲפֵצִים֙ הִנֵּה־בָ֔א אָמַ֖ר ה֥' צְבָאֽוֹת: וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָעֹמֵ֖ד בְּהֵרָֽאוֹת֑וֹ כִּֽי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים: וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽה֔' מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה" (מלאכי פרק ג, א-ג) ומסיים מלאכי "הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם ה֔' הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא: וְהֵשִׁ֤יב לֵב־אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם פֶּן־אָב֕וֹא וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם" (ג, כג-כד).

גילוי אליהו ללומדי תורת הסוד

וכותב שם רבי חיים ויטאל איך יהיה גילוי אליהו ללומדי תורת הסוד, ומביא את מה שנזכר בהקדמת התקונין (בכתיבת יד) וזה לשונו: "וָאַנְתְּ אֵלִיָּהוּ עָתִיד לְאֶתְגַּלְיָא בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וְאִית מָאן דְּעָתִיד לְאֶתְגַּלְּיָא לֵהּ אַפִּין בָּאַפִּין. וְאִית מָאן דְּעָתִיד לְאֶתְגַּלְּיָא לֵהּ בְּטֵמִירוֹ בְּעֵין הַשֵּׂכֶל דִּלְיה וְכוּ'". ואתה, אליהו הנביא, עתיד להתגלות באחרית הימים, ויש מי שאתה עתיד להתגלות לו פנים בפנים. ויש מי שאתה עתיד להתגלות לו בהסתר, דרך שכלו.

ויהי רצון שנזכה באמת לגילוי תורתו של האר"י הקדוש, ותורת רשב"י, התורה שמאירה את עיני ישראל, תורה שמחברת ומחזקת ומביאה גאולה לעולם. אמן.