תקנות חז"ל למניעת התבוללות

מדריך התורה למניעת התבוללות

התבוללות – המלחמה האחרונה בימיהם

כשסיחון ועוג לא מצליחים למנוע מעם ישראל להגיע לארץ ישראל, בלעם מנסה לעצור אותם דרך הקללות. כשהוא לא מצליח גם בזה, הוא מנסה את דרך ההתבוללות. זה מתחיל בעריות: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב", וזה עובר לאיבוד מלא של הזהות היהודית: "וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן" (במדבר כה א-ב). התוצאה הנוראה היא מגיפה שבה נהרגו עשרים וארבעה אלף נפשות מעם ישראל. לשם השוואה, בחטא העגל נהרגו שלושת אלפים איש, ובמגפת קרח ארבע עשרה אלף ושבע מאות איש.

המלחמה האחרונה בימינו

חכמינו אמרו שפנחס הוא אליהו, ללמדך כי גם בגאולה העתידה תנסה הקליפה לעצור את הגאולה של עם ישראל באמצעות התבוללת ונישואי תערובת. ובאמת בחו"ל ההתבוללות אוכלת בעם ישראל בכל פה. למעלה מ-70% התבוללות בצרפת, באירופה ובצפון אמריקה, ואנשים לא מודעים לגודל הסכנה.

גם במדינת ישראל מנסים הערבים להכשיל את בנות ישראל כמו בנות מדיין. פנחס הוא אליהו לימד אותנו שצריך לעצור את התופעה. התורה מדריכה אותנו, וחכמים משלימים את הפרטים. להמשיך את מעשיו של אליהו לדורות.

לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי

ההדרכה של התורה למנוע התבוללות היא לא לכרות להם ברית: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ". ומהו המוקש? אתה תחיה איתו בשלום מדומה "פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ". והתוצאה תהיה נישואי תערובת "וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ" ואחר כך תעבדו עבודה זרה "וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן" (שמות לד יא-טו).

לכן אומרת התורה "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ" (שמות כג לג). כן כתוב "וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם וגו', וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וגו' (דברים ז א,ג-ד), ואיסור זה נמנה במניין הלאווין (ספר המצוות לרמב"ם ל"ת נב; יראים כז; סמ"ג לאוין קיב; סמ"ק רצ; חינוך תכז).

וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם

480 שנה עברו מיציאת מצרים עד בניין בית המקדש. הזמן הארוך הזה נגרם בגלל שאחרי ימי יהושע והזקנים "לֹא הִשְׁמִידוּ אֶת הָעַמִּים אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם: וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם: וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ", וירדו איתם לדיוטא הכי תחתונה של שפלות "וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים" (תהילים קו לד-לח).

וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם

התוצאה הייתה קשה: "וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּכְעִסוּ אֶת ה': וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת". והיא הביאה אסון לעם ישראל: "וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וְלֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם". דוד המלך מסלק את אויבי ישראל מהארץ ומקים את מלכות ישראל ומעשה אבות סימן לבנים.

לא להתערב עם הגויים

התבוללות פיסית ורוחנית

גם אנחנו צריכים ללכת בדרכי דוד המלך. ללכת בדרכי פנחס הוא אליהו. לא להתערב עם הנוכרים, ההתערבות גורמת להתבוללות פיזית ולהתבוללות רוחנית., לא לכרות להם ברית, לא לתת להם לשבת בינינו.

לא ללמוד ולא לעבוד איתם, לא לעשות איתם עסק משותף. וגם אם אתה חייב לעבוד, ללמוד או לסחור איתם, תשמור על דרכי שלום, אבל אל תיצור יחסי קירבה. אל תאכל איתם ואל תשתה איתם. אל תצחק איתם ובוודאי אל תיצור קרבה פיזית איתם.

גם זקן או סריס שאין בו חשש נישואין

האיסור הוא לאומי ולא אישי. ולכן אסור לשני זקנים שני גברים או שתי נשים ליצור קירבה מחשש נישואים של אחרים. כך מסביר הרשב"א בתשובה למי ששאל האם מותר לשתות יין של כמרים נוצרים שלא מתחתנים. וענה הרשב"א שאסור לשתות יין גם עם אדם שאין כל חשש לנישואים איתו, כי מישהו אחר עלול להיכשל מהקרבה הזאת.

אין מי שמוגן מההתבוללות הזו. מעשה באדם חרדי מבני ברק שרצה לחסוך כסף ולקח פועל ערבי שישפץ לו את הבית. הפועל משך את לב הבת של בעל הבית, הכניס אותה להריון ומרוב בושה עברה איתו לשכם, ושם היא חיה עד היום כמו מוסלמית וילדיה נקראים בשם מחמוד, מוחמד, עבדאללה וכד'.

ומעשה בבחורה ששירתה שירות לאומי בבית חולים בירושלים, והייתה שותה קפה במשמרות לילה עם אחד האחים הערבים שעבדו שם. החברות הייתה נחמדה, ומתוך סקרנות היא התפתתה לבקר בכפר שלו להכיר את המשפחה. אחר כך גם נשארה לישון שם, והיום היא נשואה לו כאישה שנייה ליד אשתו הראשונה הערבייה.

מעשה אחר הוא עם עובדת בסופרמרקט. אחד הפועלים הערבים שהיה מפטפט איתה תדיר שם לה סם אונס במים שהיא שתתה, אנס אותה וצילם אותה ואחר כך איים שיפיץ את התמונות אם לא תהיה בת זוג שלו. במקום לתבוע אותו היא נכנעה לו, ועד היום היא חיה איתו בעל כורחה בכפר, תוך גרימת בושה גדולה למשפחתה שניתקה איתה מגע.

הסיפורים הללו הם קצה של קרחון גדול שנגרם מהתערבבות עם נכרים. התורה אוסרת עלינו להתערבב איתם, ואת ההלכות הללו צריכים לקיים בהידור רב. וכמו שאומרת ההלכה צריכים להדר בהן לפעמים יותר ממה שמחייבת ההלכה אם רואים שיש תקלה ומכשול במקום מסוים, כדלקמן.

בישולי עכו"ם

איסור בישולי עכו"ם למניעת קשר עקום

הבן איש חי מסביר שכל ההרחקות מהגויים נלמדת מהסיפור של בנות מואב. הגמרא מספרת לנו כי באמצעות יין נכרי וארוחה משותפת, שיחה קלילה וקירבה אסורה התפתו  ונפלו לדיוטא כל כך תחתונה של עבודה זרה וכד'. על כן צריכים להדר בכל ההדרכות הללו כדי שלא ניכשל חלילה בכישלון הנורא הזה. וכך הוא כותב: "רבותינו ז"ל אסרו פת של גוים, כדי להבדיל אותנו מן העכו"ם בתכלית ההבדל, שלא נתערב ונרגיל עצמנו עמהם, שעל ידי זה יימשכו הלבבות ויקרבו דעתם אלו לאלו, ויבואו לזנות ולהתחתן עמהם, וכמו שאירע בערבות מואב" (חוקת שנה שניה א).

אפילו אין חשש איסור

מלבד פת עכו"ם אסרו חכמינו כמה וכמה דברים. "ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה. חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, והפת והשמן שלהן וכו'. הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה" (ע"ז לה ע"ב). רש"י מבאר שם כי הטעם שאסרו בישולי עכו"ם, אפילו אוכל כשר ואפילו בכלי טהור, הוא כדי שלא יתרגלו להיות ביחד ויתחתנו "וכולהו משום חתנות".

אפילו בבית ישראל אסור

יש מחלוקת אם בישולי גויים אסור לאכול כשבושלו בבית היהודי. "אומר הר"ר אברהם ב"ר דוד דודאי שלקות אסרו חכמים כשהעובד כוכבים מבשלם בביתו, אבל כשהוא מבשל בביתו של ישראל אין לחוש לא לחתנות ולא לשמא יאכילנו דברים טמאים. ולא הודה לו ר"ת דודאי כיון שהעובד כוכבים מבשל לא חילקו כלל חכמים בין רשות הישראל לרשות העובד כוכבים, כי לעולם יש לחוש שמא לא יזהר גם בביתו של ישראל כמו בביתו של עובד כוכבים" (תוספות על עבודה זרה לח ע"א).

כך מפרש הרמב"ם בפירוש למשניות שאין לאכול אוכל שבישלו גויים אפילו אם הוא בבית יהודי "לפי שהחכמים אסרו בשביל להתרחק מהם, גם כן כל מה שיבשל העכו"ם ואפי' אם בישל שום דבר ברשותינו".

עובדת זרה בבית ישראל

דעת השולחן ערוך כמו דעת הרמב"ם ורבנו תם. "דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי, וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת, שבישלו עובד כוכבים אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל, אסור משום בישולי עובדי כוכבים" (שו"ע יו"ד סי' קי"ג סעי' א'), וגם הכלים נאסרו (עיין שם סעי' ט"ז).

ובסעיף ד כתב השו"ע "יש מי שמתיר בשפחות שלנו, ויש מי שאוסר, ואפילו בדיעבד", והכלל הוא שהלכה כמו ויש ואסור. אמנם הרמ"א הקל וכתב "ובדיעבד, יש לסמוך אדברי מתירים" והיתר הרמ"א בנוי על כך שהיו קונים בזמנם שפחה שהייתה עובדת כל היום. אמנם בימינו שפחה המקבלת משכורת אין דינה כקנויה. וגם שפחה קנויה הותר רק בדיעבד, אבל לא לכתחילה.

ממשיך הרמ"א ואומר: "ואפילו לכתחלה נוהגין להקל בבית ישראל שהשפחות והעבדים מבשלים בבית ישראל, כי אי אפשר שלא יחתה אחד מבני הבית מעט". ומכאן למדו שהתיר לא בגלל שהוא סומך על היותה שפחה, אלא על כך שישראל שבבית משתתף בבישול.

במקרה של אדם שיש לו בבית עובדת זרה נוכרית שמבשלת, יש מקלים על דעת הרמ"א או על דעת רבי אברהם בן דוד בתוס'. אבל קולא זו יכולה להועיל רק לחולה שצריך את סיוע העובד או העובדת הזרה, לא לבני הבית האחרים.

סוגי אוכל שנאסרים בבישול עכו"ם

אסור בישול נוכרי הוא בשני תנאים: א. שאין אוכלים את האוכל המבושל כמות שהוא חי. ב. שהאוכל יהא חשוב שעולה על שולחן מלכים (כולל שרים או אורחים חשובים). בכלל איסור הבישול, כל המאכלים שהוכנו לאכילה על ידי חום של אש או חשמל, ובכלל זה המטוגנים בשמן עמוק בסיר או במעט שמן במחבת, בצלייה באש או באפייה או קלייה בתנור. וכן מאכלים שהתבשלו בקיטור או במיקרוגל או בכל דרך שמקובל להשתמש בחום כדי לבשל. לעומת זאת מאכלים שהוכנו על ידי גויים במליחה, בכבישה או בעישון קר – מותרים (שו"ע קיג, יג).

פת עכו"ם

הנחתום מעיד על עיסתו

"אסרו חכמים לאכול פת של עממים עובדי כוכבים, משום חתנות" (שו"ע יו"ד קיב א). ולא אסרו אלא פת של חמשת מיני דגן, אבל פת של קטניות ושל אורז ודוחן, אינו בכלל פת סתם שאסרו. ואסור פת אפילו אם אינו עולה על שולחן מלכים. אבל התירו בפת בשעת הדחק אם היא פת של מאפייה. "יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת מנחתום העובד כוכבים, במקום שאין שם נחתום ישראל, מפני שהיא שעת הדחק".

אם אין לחם, אל תאכלו עוגות עכו"ם

כתב הרמ"א על עוגות: "ואותן נילו"ש שקורין קיכליך או מיני מתיקה שקורין לעקיך, הם בכלל פת ובמקום שנוהגים היתר בפת של עובד כוכבים גם הם מותרים, ולא אמרינן שיש בהם משום בשולי עובד כוכבים" (שו"ע קיב ו). ובמקרה זה מספיקה זריקת עץ לתוך התנור.

סופגנייה – כמו בישול

אבל "סופגנין של גוים שבלילתם רכה ונאפה על ידי משקה, לאו נהמא הוא ואסורין משום בישולי גוים, ועיין פרי חדש, ושיורי ברכה. וכן הזאלביא שקורין בעירנו זנגולא (ממתק מקמח עמילן מאכל וסוכר), אסורה משום בישולי גוים לכולי עלמא, והמתיר אותה הוא משום דלא סימוה קמיה למעשה שלה, כי באמת אין הפרש בינה לבין הסופגנין" (עיין לבא"ח פרשת חוקת ט"ו, וכן לר"פ חי"ד חלק ג' סי' ט', ושיו"ב סי' קי"ב ס"ק י"ג). במקרה זה לא תועיל זריקת עץ או כל דבר אחר לאש, מאחר שהקלו בזה רק בלחם, אבל בשאר דברים לא.

יהודי בביתו, מוסלמי במאפייתו

עד כמה השתדלו היהודים לקיים את ההלכה הזו אפשר ללמוד מהמעשה שהיה במצרים שבה חוקקו המוסלמים חוק שאסר על היהודים לפתוח מאפייה, הלכו ושאלו את הרב הראשי של מצרים והוא הציע לאדם אחד שילך למסגד ויבקש מהשיח' להתאסלם, ולא ידאג כי הוא יישאר תמיד יהודי, ולאחר מכן שיפתח מאפייה. הלך אותו יהודי ופתח מאפייה, והנה התחילו הגויים לצעוק, הוציא להם אותו אדם תעודה שהוא התאסלם, וכך הצליחו לשמור על ההלכה המונעת התבוללות.

והיה מחניך קדוש

הרב אליהו זצוק"ל סיפר על חכם ישועה בן שושן זצ"ל, שהיה מפקד בכיר בצבא והיה עם חייליו בשטח אויב ולא היה להם מה לאכול, ובאמצע המלחמה התקשר לשאול את הרב האם מותר להם לאכול פת עכו"ם, שהיא גזירה דרבנן. אמר לו הרב זצ"ל: אם התירו לאכול איסורי תורה, בוודאי שהותר פת עכו"ם. והיה הרב זצ"ל מספר בשמחה כי אחרי המלחמה סיפר לו חכם ישועה בן שושן שהחיילים לא אכלו את פת העכו"ם , אף שהיה מותר להם ואף שלא כולם היו מבתים דתיים. בחינת "והיה מחניך קדוש". שבשעת מלחמה כולם מרגישים את נוכחות "ה' אלוקיך המתהלך בקרב מחניך".

חלב עכו"ם בימינו

אם ישראל רואהו – מותר

"חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, אסור, שמא עירב בו חלב טמא" (יורה דעה סימן קטו ס"א). בימינו אמרו שאין לחשוש לכך כי יש פיקוח של הממשלות שלא יערבו חלב של בהמה טמאה בתוך החלב או אבקת החלב. על כן מתקינים את מערכת הצילום במעגל סגור. באמת, באופן זה שיכול לראות את החליבה בשעת חליבתה, גם אם זה מעגל סגור מועיל, ובלבד שידע הגוי שיש מעגל סגור והמשגיח רואה הכול, וידע הגוי שחלב טמא אסור לישראל, א"כ הוא "מירתת".

תקנה ואי אפשר להתירה

יש כאלה שאומרים כי היום אפשר לאכול אבקת חלם עכו"ם כי לא מערבים בחלב דברים טמאים (ראה פתחי תשובה סק"ג שמביא את דברי החת"ס בתשובות סימן ק"ז).

אמנם צריך לדעת כי היום יש חשש של איסור בחלב נכרי, שלפעמים מערבים בו שומן מן החי ואם הוא מבעלי חיים כשרים שנשחטו כדין – הרי זה איסור בשר וחלב. ואם זה מחזיר או מבהמות שנהרגו בבתי המטבחיים שלהם – הרי זה טרפה. ואם יש ספק הרי זה בוודאי טריפה כי רובא דרובא של הבשר והשומן שיש בארצות חו"ל הוא טריפה בלי שום ספק.

על כן אין היום שום התיר להשתמש באבקת חלב שהרי החשש קיים, ולכן צריך לחזור לתקנת חז"ל להתיר חלב רק אם ישראל רואינו.

יין ומשקאות חריפים

גזרו על פתם משום יינם, ועל יינם משום בנותיהם

כשלומדים את ההלכות שנועדו למנוע קשרי חתונה רואים שיש איסורים שהחמירו בהם הרבה ויש כאלה שהחמירו בהם פחות. הדבר שהחמירו בו הכי הרבה הוא יין של גויים. וכן אמרו: גזרו על פתם משום יינם, ועל יינם משום בנותיהם (שבת יז ע"ב), "שהיין בוער בו ומביאו לידי בנותיהן" (רש"י על עבודה זרה לו ע"ב). כך חטא אדם הראשון בעץ הדעת שהיה לפי דעת רבי מאיר עץ גפן. "שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין" (סנהדרין ע ע"א), והוא הביא את נח לכך שהתגלה ונאנס על ידי בנו. "אמר לו הקדוש ברוך הוא לנח: נח לא היה לך ללמד מאדם הראשון שלא גרם לו אלא יין?".

חומרות יתירות ביין נסך

אסרו יין גם אם רק נגע בו גוי, כדרך שהיו נוגעים ביין בעת ניסוך לאליליהם, ולא אסרו בתבשיל או בחלב שחלבו גוי אם רק נגע בו גוי. כן אסרו את היין הזה גם בהנאה, שאדם לא יכול למכור לנוכרי יין שנגע בו גוי שהוא נהנה בעקיפין מכסף שקיבל תמורת היין האסור. ואין איסור הנאה לתבשיל שבישלו גוי או לחלב שחלבו גוי וכד'. אמנם אין איסור הנאה ביין שנגע בו גוי שלא עובד עבודה זרה, כגון מוסלמי (שו"ע יוד" קכד ו). אבל הוא אסור בשתייה.

משקאות חריפים של גויים

איסור משקאות חריפים לא מוזכר במשנה. והסביר ערוך השולחן (קיד ו) כי "בארץ ישראל היה עיקר השתייה יין" ומשקאות חריפים אחרים לא היו רגילים אצלם ולכן לא גזרו עליהם. "אבל בבבל היה ריבוי תמרים והיו בהן הרבה עושי שֵׁכָר" ולכן האמוראים הוכרחו לגזור גם בשֵׁכָר ובשאר משקאות חריפים כמו בירה ויסקי, ערק, ליקר, אך לא גזרו ממש כמו יין כי לא רצו להשוות גזירתם לגזירת הקדמונים, כדלקמן (מקור דבריו בתוספות ע"ז לא: שכתב "איסור שכר לא מצינו לא במשנה ולא בברייתא ושמא בימי האמוראים אסרוהו).

יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּטָהֳרָה

על סיבת האיסור שנתחדש בחו"ל כתוב בגמרא "תַּנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּטָהֳרָה הֵן. כֵּיצַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ וְזִמֵּן כָּל הַיְּהוּדִים שֶׁבְּעִירוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן וְשׁוֹתִין מִשֶּׁלָּהֶן וְשַׁמָּשׁ שֶׁלָּהֶן עוֹמֵד לִפְנֵיהֶם מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים שֶׁנֶּאֱמַר: וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן" (שמות לד טו. עבודה זרה ח א). מקשה הגמרא, ואולי האיסור הוא רק כשאוכל מזבחו של הגוי, אבל כשהוא אוכל מזבח היהודי אין בזה איסור? מדייקת הגמרא שכתוב בפסוק "וְקָרָא לְךָ" – עצם העובדה שהוא קורא לך, זה יסוד הבעיה שגורם חלילה חיתון עם הגוי.

שלא ירגיל לעשות משתאות אצל עכו"ם ויתן עיניו בבתו

וכך בגמרא: "מפני מה אסרו שכר של עובדי כוכבים? רמי בר חמא אמר רבי יצחק: משום חתנות" (ע"ז לא ע"ב). "שלא ירגיל לעשות משתאות אצל עובד כוכבים ויתן עיניו בבתו" (רש"י). לכן התירו לשתות שכר שלהם אם לא שותה אותו בבית המשתה שלהם.

וכך כתב השו"ע: "כל שכר של כותים, אחד שכר של תמרים או של תאנים או של שעורים או של תבואה או של דבש, אסור משום חתנות. ואינו אסור אלא במקום מכירתו, אבל אם הביא השכר לביתו ושותהו שם, מותר, שעיקר הגזרה שמא יסעוד אצלו. ולא אסרו אלא כשקובע עצמו לשתות כדרך שאדם קובע בשתיה, אבל אם נכנס בבית העובד כוכבים ושתה דרך עראי באקראי, מותר" (שו"ע קיד א). וכן אם קונה לביתו – מותר.

במקום שמקלים יש לאסור יותר

אמנם קבעו חכמים כלל מיוחד בשכר, כי כל מה שהקלו לשתות את השכר של הגויים בבית של ישראל זה כאשר הישראלים נזהרים מיין של גויים. אבל כאשר הישראלים מזלזלים ביין של נכרים, גם השכר שלהם אסור. "מקום שישראל נוהגין קולא ביין של עובד כוכבים, אף השכר אסור".

וכתב הרשב"א (בתורת הבית הארוך ב"ה ש"א מ: הובא בב"י קיד) כי כשאדם רואה שנוצרת קירבה יתירה בין ישראל לגויים הוא צריך לעשות הרחקה יתירה על מה שקבעו חכמים. "ולפיכך בעל נפש צריך לעשות בו הרחקה טפי שלא לשתותו בפתח חנותו עד שיביאנו לרשותו" למרות שמן הדין מותר לשתות אותו על פתח חנות הגוי.

קפה עם גויים

לפי שנמשך מזה כמה תקלות

בגלל הכלל הזה אסרו גדולי החכמים לשתות קפה עם נוכרים. כך כתב הרדב"ז "מכל מקום לשתות אותו במסיבה של עכו"ם איני מסכים לפי שנמשך מזה כמה תקלות וישראל קדושים הם ואין ראוי שיהיו עמהם במסיבותם" (שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תרלז אלף סב).

וכן כתב החכמת אדם "וכן קאווע (קפה) ושאקלאדע (שוקו) מותר לשתות בבית העכו"ם (פרי חדש). אך בעוונותינו הרבים בזמן הזה כמה קלקולים באים מזה ובפרט לשתות קאווע עם חלב שהוא איסור גמור מלבד שעל ידי זה חס ושלום באו לידי זנות כידוע. על כן כל אשר בו ריח תורה ירחיק מזה מלהכנס לבתיהם לשתות איזה משקה שיהיה" (חכמת אדם כלל סו יד).

יתגבר כאר"י ולא ישתה

וכתב הבן איש חי (חוקת ט"ז) "הקאהו"ה (הקפה) שמבשלים הגויים יש אוסרים, ויש מתירים. ומרן רבנו האר"י ז"ל אסר אותם. אך אין בידינו למחות ביד המקילים שיש להם על מה לסמוך ובפרט במקום שפשט המנהג להתיר". על כן בוודאי שבימינו צריך לאמץ את דעת גדולי החכמים ולא לשתות קפה עם נוכרים שהוא מביא לידי תקלות ולפעמים אף לידי זנות ח"ו.

ויהי רצון שה' יציל את עם ישראל מכל נישואי תערובת ונזכה להשראת שכינה בישראל. כדכתיב בגמרא "אמר ר' חמא ברבי חנינא כשהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל שנא' בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל לכל ישראל לא נאמר אלא לכל משפחות והמה יהיו לי לעם". אמן ואמן.